רגע לפני סוף החום הגדול, ומה שנראה כרגע לפני שהכנרת מתייבשת לגמרי, אנחנו שם למשט-פרידה ימי מהקיץ, מציירים פסי-שובל ארוכים על המים החלקים. טבריה שוממת בימים אלו של אחרי סוף העונה, וכך גם הכנרת עצמה: ריקה לגמרי מאדם ומסירות אחרות, ולא רק בגלל מועד הביקור שלנו באמצע השבוע. זה כך גם בסופי שבוע, מדווחים לנו המקומיים.
לנו דווקא אין בעיה עם זה, כי המשמעות היא מגרש-משחקים ענק, פתוח ומזמין. רק תן גז, וכאן אין מכמונות, אין ניידות מתנ"א, אין כבישים משובשי-מע"ץ או נהגים שמדברים בסלולרי. כאן המושג "לתת גז" מקבל משמעות של פדל-טו-דה-מטאל (למרות שאם נדקדק, אין בדיוק פדל אלא ידית מצערת) למשך כמה זמן שאתה רוצה או עד שיגמר הדלק, מה שיבוא קודם. סביר להניח שהדלק יגמר קודם, אגב, כי שום דבר אחר לא יגביל אותך. בטח לא הגלים, שבים פתוח מקפיצים אותך לאוויר וחובטים בתחתית הסירות. לא כאן, לא עכשיו. כי בשעה הזאת, בוקר מאוחר על מאגר המים המתוקים המתכווץ של ישראל, הכנרת חלקה להדהים, שקטה ומכונסת בתוך עצמה. יותר מאוחר תגבר הרוח ותעלה גלים, כמו שיודע כל טברייני, אבל עכשיו הגלים היחידים שאנחנו פוגשים הם אלו שאנו-עצמנו מייצרים. זה אומר שאנחנו יכולים להפליג זה לצד זה ב-40 קשר – מתחת לשיא היכולת של שתי הסירות – במבנה מכונס.
במבט הצידה לסירה השנייה שלידי המחזה מרהיב: כמעט כולה מחוץ למים בזכות הפיזיקה של מהירות, עוצמה והידרודינמיקה שאני יכול רק להתחיל להבין, נוגעת-לא-נוגעת, חרטום באוויר, יציבה בדרך-פלא, בעוד צמד סילוני ההנעה מייצרים סדום-ועמורה בשובל הקוצף שמאחוריה. ולחשוב שבמונחים של יאכטות מנועיות מדובר בלא יותר מצעצוע...
הגענו לכאן כדי להתרשם מסירות-המנוע מתוצרת סי-דו. מדובר במותג שאותו אנו רגילים לשייך לאופנועי-ים דווקא, אבל יש לסי-דו, מזה שנים, גם היצע רחב במפתיע של סירות מנועיות המכונות בפי החברה Sport Boats. המגוון הנוכחי כולל אורכים שבין 15 ל-23 רגל והספקי מנוע בין 150 ל-510 כ"ס. כולן מבוססות על יחידות ההנעה המוכרות של סי-דו עם מנועי רוטאקס מסדרת 4TEC המלווה את אופנועי הים של החברה מזה שנים: 4 פעימות, 3 צילינדרים, בנפח 1.5 ל', בהספקים שונים בלי ועם הגדשה. בכל הסירות ההנעה היא בשיטה המוכרת מאופנועי ים באשר הם, דהיינו משאבת-אימפלר עם סילון מים הנפלט לאחור דרך צינור מתכוונן. שיטה זו, ללא מדחפים חשופים, היא כמובן בטיחותית ביותר ומתאימה במיוחד לשימוש בקרבת חופים ומתרחצים.
סי-דו מחלקת את ההיצע שלה לארבע משפחות: שני דגמים במשפחת Musclecraft, דהיינו סירות-שרירים, סירה אחת המוגדרת כ-Luxury Performance, ארבעה דגמים המוגדרים Recreation (ודווקא שם נמצא את הסירה החזקה והמהירה ביותר, לא בין סירות-השרירים. לך תבין), ועוד צמד דגמים המוגדרים כ-Sport כי הם מיועדים ומצוידים לגרירת ווייקבורד.
כאן בכנרת ממתין לנו צוות קטן של "עופר-אבניר", יבואני סי-דו, אשר הכינו עבורנו צמד סירות ממשפחת הספידסטר – שתי החברות במשפחת השרירים. לספידסטר 150 יש מנוע יחיד בלתי-מוגדש מסדרת ה-4TEC, עם 155 כ"ס. זה לא שבסי-דו התבלבלו, אגב, ופספסו ב-5 עם הכינוי: בכל הסירות של סי-דו, המספר לא מייצג את ההספק אלא את אורך הסירה ברגל, בתוספת הספרה אפס. כך שאורכה של הספידסטר 150 הוא, רגע... 15 רגל. אוקיי, בערך. הנתון המדויק הוא 4.67 מ', וזו הסירה הקטנה ביותר שמייצרת סי-דו. יש לה מקום ל-4 נוסעים, משקל עצמי כ-660 ק"ג, וקיבולת דלק של 80 ל'.
אחותה הגדולה היא הספידסטר 200, בה אתה מקבל 6.02 מ' של שרירים דחוסים. כמה דחוסים? כאן כבר מותקנים שני מנועים, כל אחד מהם בעל מגדש-על, כל אחד מהם מפיק 215 כ"ס וביחד – 430 כ"ס. יאמממ. המשקל, שלא במפתיע, כמעט כפול משל הספידסטר 150 ועומד על 1256 ק"ג, מיכל הדלק יותר מכפול עם 166.5 ל', ויש גם מקום לכמעט כפול נוסעים: 7 במספר. עד דגמי 2008, יש לציין, הייתה זו הסירה המהירה ביותר של סי-דו, אבל בדגמי 2009 קיבלה הצ'לנג'ר 230 מסדרת ה-Recreation – שהיא הסירה הגדולה ביותר בהיצע של סי-דו – אופציה לבחור במנועים החזקים ביותר שיש לאופנועי הים העכשוויים של החברה, כל אחד מהם עם 255 כ"ס וביחד – 510 כ"ס. כאן כבר אנו מדברים על בהמה במשקל מעל 1.5 טון, עם מקום ל-12 נוסעים.
התפעול פשוט מאד, בשתי הסירות. באמת לא צריך לדעת כלום, חוץ מאשר כמובן להיזהר מהסירה השנייה. ידית-מצערת ביד ימין, הגה עגול מולך, והרבה קילומטרים מרובעים של מים שקטים לעשות עליהם שטויות. אני מתחיל דווקא עם ה-200, שמצוידת לא בידית מצערת אחת אלא בשתיים, אחת לכל מנוע בנפרד. יש גם מחוונים כפולים, עם צמד שעוני-סל"ד גדולים, שמראים את מה שכבר הזהירו אותנו בפניו מראש – קיימת אי-התאמה כלשהי בין המנועים שאותה צריך לתקן ולסדר, ובינתיים מנוע אחד לא מקבל בדיוק אותה כמות גז כמו השני. לא ממש קריטי, פרט לכך שאת המהירות המירבית – שמגיעה לסביבות 60 קשר, כך מספרים לנו (שזה בערך 110 קמ"ש, כן?) – לא נדגדג היום. בעוד אחד המנועים המוגדשים רבי-האון מגיע ל-8,000 סל"ד במצערת מלאה, השני מראה רק כ-6,500. אפשר גם להרגיש את זה בחוסר-איזון קל בהגה. אבל לא נורא, באמת, כי גם הכמעט-50-קשר שאנחנו רואים על השעון מרגישים מאד מהירים, תודה.
מה שהולך יותר קשה הוא שינוי כיוון במהירויות היותר-גבוהות. הסירה הזו לא ממש אוהבת לפנות והיא מחייבת הפעלת כוח לא מבוטל בהגה כדי להכריח אותה בכל זאת לשנות כיוון. מצד שני היא יציבה לחלוטין במהירויות גבוהות, ולפחות על סמך הניסיון המצומצם שלנו – כאמור, הגלים היחידים שפגשנו היו כאשר עלינו במכוון על השובל שלנו-עצמנו – היא גם יבשה לחלוטין עבור הנוסעים.
הספידסטר 150 היא כבר סיפור שונה לגמרי. היא הרבה יותר חלשה, אמנם, אבל גם הרבה יותר קלה – וככל הנראה עם מבנה-שוקע המתאים יותר לתמרונים חדים. בשל המנועים הבלתי-מתואמים בצ'לנג'ר הגדולה, פער המהירות בין השתיים לא גדול: ב-150 ראינו 43 קשר על השעון. התמרון מזכיר לא במעט אופנועי ים, אך ללא החשש המתמיד שהכלי ישליך אותך מעליו בהזדמנות ראשונה. כאן העסק יציב, בטוח לחלוטין, כל הנוסעים ישובים בכיסאות נוחים ולא מרגישים כאילו הם יושבים במכונית כביסה. זהו שעשוע ימי מסוג אחר לגמרי, בודאי פחות אקסטרימי ופיזי מאופנועי ים אך הרבה יותר מתאים לפעילות-פנאי משפחתית.
החבר'ה של עופר-אבניר אפילו הכינו עבורנו כיבוד קל, ואין כמו לגימת משקה צונן ובליסת סנדביץ' או עוגה טובה על המים, כאשר מסביבך שקט מוחלט ומים רגועים ונוף בלתי-מופרע של חופים רחוקים, כדי להזכיר לך שהחיים יכולים דווקא להיות די יפים. אפילו אם הכנרת הולכת ומתרוקנת ממימיה, והמצב הכלכלי הוא לא כזה שמעודד רכישת צעצועים ימיים... עופר-אבניר מייבאת באופן סדיר את רוב דגמי הסירות של סי-דו ומחזיקה אותן במלאי לאספקה מיידית. צעצועים מהסוג הזה אינם זולים: מחירה של הספידסטר 150 – הסירה הבסיסית בהיצע – הוא 142,000 שקלים, ואילו ה-200 כבר מקפיצה את המחיר ל-268,000 שקלים. הצ'לנג'ר 230 עם אותם מנועים תעלה 327,000 שקלים, וגרסת ה-Wake שלה, שמיועדת לייצר שובל נוח לגולשי הוייקבורד ומצוידת במסגרת מתכת עליונה לעיגון חבל הגרירה ולאחסון הגלשנים, מגיעה ל-350,000 שקלים. בדרך נמצאת גם הגרסה החזקה ביותר המוזכרת לעיל, עם 510 כ"ס. אנחנו כבר מתים לנסות אותה...