הונדה, בכל מה שקשור לאופנועים בכל אופן, בנתה לעצמה מוניטין של איכות.
אולם איכות וחדשנות טכנולוגית, לא תמיד הולכים יד ביד ולעיתים אף מתנגשים.
השם והמוניטין מאחרי "הונדה" נבנו בזכות אופנועים כמו הגולדווינג שהפכו
במרוצת השנים לאייקונים ואבני דרך בעולם האופנועים. אחרי ההקדמה הזו,
נעזוב ברשותכם את עניני התדמית והמיתוג ונחזור לשנת 1975. בלבנון החלה
מלחמת אזרחים, מלון סבוי בתל אביב הופצץ, טל שביט ושמעון פרס חגגו יומולדת
80 והאב טיפוס של האפאצ'י ערך את טיסת הבכורה. שמייח.
משעמם
ביפן לעומת זאת לא קרה כלום. כמעט. ישב מישהו בהונדה ואמר בישיבת דירקטוריון: "בואו נשבור שגרה!". וכך היה. הונדה הציגה אופנוע ערום חסר פיירינג, עם מנוע בוקסר ארבע צילינדרים (לא תצורה נפוצה אך גם לא חדשנית) מקורר מים (מהראשונים בייצור המוני). מונע בגל הינע (בחירה לא סטנדרטית אך מוכחת מזה עשורים רבים). בינינו, היום נראה האופנוע הזה כמו עוד אופנוע ישן. לא כמו משהו שעמד להגדיר את מושג אופנוע תיור מחדש. הברדק החל כבר בשנת 1984. אז הגיע הגולדווינג עם פיירינג מלא שמהווה עד היום את סימן ההיכר שלו. השינוי הזה, יחד עם מעבר הייצור לארה"ב (שאירע עוד קודם) ורשימת התוספות האינסופית, סימנה את ראשית הדרך. את השיעור ההיסטוריה הקצר והפשטני הזה נסיים עם הגולדווינג של 1988 שקיבל מנוע בוקסר עם שישה צילנדרים בנפח 1520 סמ"ק ואם חשבתם שזה מוגזם – המשיכו לקרוא.
מאיפה מתחילים?
זה מה שעובר בראש שלי כשאני מנסה לכתוב על האופנוע. זה כנראה גם מה שיעבור לך בראש בפעם הראשונה מול משטחי הפלסטיק, האלומיניום והכפתורים שמרכיבים אותו. נתחיל מהכבד אל הקל - המנוע. בוקסר שישה צילינדרים בנפח 1832 סמ"ק, מוזרק, מקורר מים, עם גל-זיזים בודד בכל גדה ושני שסתומים לצילינדר. 118 כ"ס ו-17 קג"מ. חמישה הילוכים שכמו באותו גולדווינג ראשון מעבירים את הכוח אל גל הינע. אם התחלתם לשאול את עצמכם: זה אופנוע או משאית? אתם בחברה טובה. גם רשימת התוספות תחזק את ההרגשה שלכם : מערכת קול עם שליטה על CD, שני רמקולים לרוכב ושניים לנוסע, מערכת אינטרקום בין שני אלו, מערכת ניווט, בקרת שיוט! כרית אוויר (לראשונה בדו גלגלי סדרתי)!! הילוך אחורי (מונע חשמל)!!! ובלם מפלט. טוב נו בלי האגזוז ברקס. מאזני המשקל, לא משקרים ומשקלו הכולל של הגולדווינג עומד על 363 ק"ג לפני שהעמסת את תאי האחסון בנפח 150 ל' ואכלת צהריים. אז מתחילים איתו לאט ובזהירות לא?!
החיים הם כמו קופסה של שוקולד
אמר הדביל וצדק. שנייה אחרי שאני עולה עליו אני יוצא לפקק של יום חמישי ברחוב השלום בואכה איילון. לרגע חשבתי לעצור על המדרכה ולחזור לקחת אותו אחר כך, בלילה, כדי שאף אחד לא יראה את ניסיון ההתפתלות בין המכוניות, עם אופנוע ששוקל יותר ממני (זה באמת משהו נדיר). אבל, וזה הדבר הראשון ששמים לב בתנועה עליו, כל הממבו ג'מבו ההנדסי על מרכז כובד נמוך (יתרון בוקסרי מסורתי) ומרכוז מאסה מקבל פה תוכן אמיתי ומשמעותי. האופנוע הזה שלפני רגע נראה כמו רכבת מחוץ לפסים - קל לניהוג. אפשר להתקדם איתו ב-1.3 קמ"ש בין עדרי הטוסטרים-ליסינג הממהרים בוהים וחסרי בינה לרפת. כל כך קל, שרגע אחרי הכניסה לפקק כבר מצאתי את עצמי שולח יד לכיוון מערכת הקול ומגביר. בפקק המפואר הזה, תודות לתכנון נתיב מוצלח ולזווית צידוד המפתיעה לא התעכבתי מאחורי אף מכונית והעמדתי רגל איתנה על קו העצירה בסיפוק. הייתכן? אחרי ההלם הראשוני מהגודל מחד גיסא וההתנהלות הקלילה מאידך גיסא, אפשר לשים לב לדברים נוספים. תנוחת הישיבה כאן לא דומה לשום דבר אחר. מרווחת, מושב מרופד ומפנק, הידיים שלוחות קדימה אל הכידון הרחב. מרגיש מאוד טבעי. מי שמבקש נוחות בחייו ימצא כאן יותר ממה שביקש. רמזור מירוק לאדום, אני פותח גז ומה לעזאזל קורה כאן!? אלוהים! הדבר הזה זז! עדר השליחים, המכוניות ואופנועים מגיעים אחרינו לרמזור הבא וההונדה זוכה לשלל מבטים מבולבלים, גם ממני.
צילום: אילן קליין
אם בתוך העיר קלות התפעול והניהוג הפתיעה מה יהיה על הכביש המהיר? מקום בו הוא אמור לזרוח. בדיוק מה שחשבתם. המנוע הלא שיגרתי הזה עם הצליל הייחודי שלו פשוט ממכר. אתה לא באמת צריך למשוך כאן כל הילוך בשביל לקבל תאוצה אבל אני עושה זאת בכל זאת רק בשביל להרגיש את יחידת הכוח החלקה הזו מטפסת, בשריקה שאין שנייה לה, שוב ושוב לעבר הקו האדום. תפעול התיבה והמצמד רכים ונעימים. וההתקדמות לא דורשת ממך שום מאמץ. האופנוע הזה דורש ממך להתפנן, להישען אחורה לשים מוזיקה וליהנות מהחיים שלך. אם אתה בעניין של בטלה מוחלטת – הפעל את בקרת השיוט על המהירות הרצויה וגם הצורך לסחוט את המצערת ירד מרשימת המטלות. גם המהירויות הן כאלו שיגרמו לרשויות לקבור את הרישיון שלך בדיונות של אבו דאבי. מיגון הרוח מעולה ומשקף את ההשקעה הרבה במנהרת הרוח. המשקף בקסדה יכול להישאר פתוח ואתה פשוט עף בתוך הבועה שלך. יוצר מציאות משל עצמך. גם ברכיבה בזוג ממשיך המופע התיורי של הגולדווינג להכות בך. מבט לאחור יגלה נוסעת עם מבט מדושן על פניה. יש מאחור את כל המקום שבעולם משענות לידיים ומדרסי רגליים שיתאימו לנסיכה פיונה. אם העמסת את תאי האחסון במטילי עופרת ואתה אוהב נשים מלאות אתה יכול להגביה את זנב האופנוע דרך מתג חשמלי ולשמור על האיזון הנהדר של הכלי.
תכנסי כבר לאוטו
או שאתה יכול להישאר עליו לבד. ולהיות מופתע. לחפש את הכבישים הצדדים. אלו שלא ממהרים בהם. לרוב. כי, ואני יודע שלא תאמינו לי, לגולדווינג יש יכולת דינאמית. כנס איתו לפניה ופתאום אתה מבין למה יש כאן שילדת אלומיניום, למה המכלולים כה עבי-בשר. הכלי עובד, משרה ביטחון, אפילו כשחלקי מתכת ופלסטיק פוגשים את הכביש. זריז בצורה שלא הגיונית לכלי במידות הללו. המיתלים שהרשימו בעיר ומחוצה לה עם ספיגה מצוינת, יתגלו כרכים מעט ככל שהעומס יעלה. הבלמים תורמים לתחושת הביטחון עוצרים את המאסה (ויש גם ABS לגיבוי) בנחישות. הקושי היחידי בלתת גז אמתי ארוך וקשה עם הגולדווינג הוא בעיקר קושי מנטאלי – אתה צריך לזכור שזה אופנוע, לא לחשוש ולתפעל אותו ביד רמה. החיוך לא יורד.
מה בינך ובין השקיעה
מה יפריע לך לרכוב אל השקיעה על גבי האופנוע הזה? מנוע גדול מייצר הרבה חום, לא ממש מפריע בחורף של מישיגן כן מציק באמצע יולי אוגוסט בכביש הערבה. בכל זאת זה מנוע שלא יבייש מכונית משפחתית הפועם בין הרגליים של הרוכב. הגודל הוא מגבלה בתוך העיר אך השד קטן ממה שניתן לחשוב. חוץ משני אלו אין טרוניה אמיתית לאופנוע הזה. כל מתג כל פעולה משדרת כל כך הרבה ביטחון וכל כך הרבה איכות. האופנוע הזה מתוכנן בקפידה עד לרמת מכסה הונטיל וזה מורגש בכל קילומטר. קילומטרים שעוברים מהר ושלא תרצה שיגמרו לעולם. נסיים בהצהרה מחייבת. עד שרכבתי עליו חשבתי שמדובר באחד מאופנועי התיור הטובים בעולם. אחרי שהרשים אותי כל כך במהלך ימי המבחן אני יכול בקלות להוריד את המילה תיור מהמשפט הקודם.
המבחן התפרסם בגיליון שטח 47
