הכינוי R500 מעורר רטט במורד גבם ובליבם של אוהדי קייטרהם ובעצם חובבי רכב בכלל. במחצית הראשונה של העשור הנוכחי היה זה שמה של הקייטרהם הקיצונית ביותר, מקסימום כוח על מינימום משקל; המספר 500 מייצג את יחס ההספק-משקל, דהיינו 500 כ^ס לטון. ה-R500 היתה המדרגה העליונה במשפחת ה^סופרלייט^ הספרטנית, עם המינימום שבמינימום מבחינת אבזור, והתוצאה היתה משקל של 460 ק^ג בלבד. מנוע סדרה K המהולל של רובר, בנפח 1.8 ל', טופל כדי להפיק 230 כ^ס – ללא הגדשה כלשהי, יש לציין. התוצאה היתה נשק כביש – ובעיקר מסלול – בעל יעילות קטלנית. בשנת 2000 שיפרה ה-R500 החדשה את שיא נורבורגרינג דאז למכוניות חוקיות לכביש עם תוצאה של 7:55 דקות, הישג מזהיר במסלול מהיר זה עבור מכונית עם הספק נמוך יחסית. ב-2002 שברה ה-R500 את שיאה הותיק של המקלארן F1 במבחן ה^0-100-0^, האצה מעמידה למהירות של 100 מייל לשעה ובלימה חזרה לעצירה. שנה לאחר מכן שיפרה את השיא של עצמה, וב-2004 – עם הופעת גרסת ^אבו^ בעלת מנוע מוגדל ל-2.0 ל' ו-250 כ^ס, נשבר השיא שוב. עם העלמות מנועי רובר מהמפה העולמית הופסק גם ייצור ה-R500 – אבל עכשיו היא חוזרת. הבסיס המכני משותף עם ה-R400 שהוצגה לפני שנתיים, אבל אנשי קייטרהם הצליחו לחסוך עוד 9 ק^ג מהמשקל באמצעות שימוש נרחב עוד יותר בחומרים קלים כמו קרבון וקוולאר, פנלים דקים יותר, ואפילו תושבות אלומיניום לפנסים האחוריים. התוצאה היא משקל של 506 ק^ג. מנוע הפורד בנפח 2.0 ל' מפיק לא פחות מ-263 כ^ס – אטמוספריים, כמו בעבר – ב-8,500 סל^ד (!), וכך מתקבל יחס הספק-משקל של 520 כ^ס לטון. טוב יותר מה-R500 המקורית, קצת פחות טוב מהאבו, אבל אנחנו בטוחים שיש עוד שיפורים וגרסאות בהמשך הדרך. תיבת הילוכים סקוונסיאלית אופציונלית מסייעת לביצועים, יחד עם נוריות-עזר להחלפת הילוכים; דיפרנציאל מוגבל-החלקה מגיע כסטנדרד. ההגה, מתוצאת מומו, ניתן להסרה מהירה. המרכב תוכנן ליצירת כוח הצמדה אוירודינמי משופר. הנתונים המוצהרים הם 0 ל-60 מייל/שעה ב-2.88 שניות, ומהירות מרבית – לא שהיא חשובה במיוחד במכונית שכזו – של 240 קמ^ש. כל העסק יעלה לצרכן 37,000 ליש^ט (ועוד כ-3,000 ליש^ט אם תבחרו בתיבה הסקוונסיאלית), והמכונית מוצעת למכירה כבר עכשיו. אז נכון שזו לא ה-RS הפסיכית, עם 1,000 כ^ס לטון – אבל ה-RS עולה פי שלושה, ואנחנו חושבים שגם עם 520 כ^ס לטון אפשר להסתדר לא רע.