הכתבה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 259. עם הזיג-זג החודשי במחירי הדלק התרגלנו כבר לחיות. גם הסיבה לירידות (ובעיקר לעליות) התכופות במחירים מוכרת וידועה: העדכון החודשי שמבצע מינהל הדלק, בהתאם לשינויים במחירי הנפט הגולמי בעולם ולהתפתחויות בשער החליפין. גם בשנת 07', שבה עלו מחירי הנפט הגולמי לרמות שיא והדולר צלל וזינק בתנועות חדות, לא נחסך מאיתנו הריטואל הקבוע. מתחילת 07' התייקר מחיר הבנזין בכ-12 אחוזים, בהמשך לעלייה מצטברת של כ-30 אחוזים בשלוש השנים הקודמות, שנרשמה גם בשאר העולם המערבי (מחיר הסולר, כפי שנראה מיד, הוא סיפור שונה). השאלה המסקרנת כמובן היא האם מהפסגה שאליה הגיעו מחירי הנפט הם יגלשו בחזרה, או ינסו לכבוש פסגה גבוהה יותר? ההערכות העדכניות הן שמחירי הדלק בעולם ימשיכו לעלות גם בתקופה הקרובה, בעיקר בשל צמצום הפקת הנפט הגולמי והמתחים במזרח התיכון. אבל לא רק המדיניות של יצרניות הנפט והמתיחות באזורנו מאיימות על כיסיהם של בעלי הרכב. בנוסף למחירי הנפט הגולמי ולשער הדולר, מושפעים מחירי הדלק בארץ משחקן משמעותי נוסף. נכון להיום, 37 אחוזים ממחיר הבנזין לצרכן הם מס דלק (בלו), המחושב כסכום קבוע לכל ליטר. אם וכאשר תחליט הממשלה להעלות את גובה הבלו, יעלו מחירי הדלק בשיעור לא פחות חד מזה שגורמות העליות במחירי הנפט בעולם. דוגמא טובה לכך היא מה שקורה למחיר הסולר – לפני כשנתיים החל האוצר במהלך הדרגתי להגדלת הבלו על הסולר (עם הבטחה להוריד את אגרת הרישוי השנתית במקביל). בשלב ראשון הועלה אז גובה הבלו ב-32 אגורות, ובשנתיים שחלפו מאז הוא הועלה ב-60 אגורות נוספות. המהלך מתוכנן להסתיים בעוד שנתיים בדיוק, ואז יושווה הבלו על הסולר לזה המוטל על הבנזין (וכך גם אגרות הרישוי). האם מתכוונת הממשלה להעלות את הבלו גם על הבנזין, שההכנסות ממנו מהוות כשני שליש מכלל ההכנסות ממיסוי הדלק? הבשורה הרעה בהקשר זה היא שגורם בכיר באוצר – ראש אגף כלכלה ומחקר, ד^ר אלדד שידלובסקי – הציע לאחרונה להעלות את שיעורי המס על הדלק. הבשורה הפחות רעה היא שגם שידלובסקי עצמו מעריך כי העלאת המס על הדלק אינה עומדת בשלב זה על הפרק – לפחות עד השלמת הרפורמה במס קנייה על כלי רכב פרטיים, בתחילת שנת 2010. לפני כמה חודשים פירסם שידלובסקי, יחד עם קודמו בתפקיד, ד^ר מיכאל שראל, מחקר מקיף ברבעון הישראלי למיסים, בשם ^העלויות האמיתיות של השימוש בכלי רכב והמדיניות הרצויה^. עלויות השימוש המוכרות ברכב, טוענים שידלובסקי ושראל, הן רק חלק קטן מהחשבון הכולל, המוגש בסופו של דבר לפירעון לכלל אזרחי המדינה. לצד העלויות האישיות, כמו מחירי הרכב והדלק, יש לשימוש בכלי הרכב גם עלויות חיצוניות, הנובעות מכל הנזקים הנגרמים מהשימוש בו, מבלי שבעל הרכב נדרש לשלם עבורן. רשימת ההשפעות החיצוניות השליליות שמונים מחברי המחקר ארוכה למדי: זיהום אויר, המגדיל את שיעורי התחלואה ומתבטא בהוצאות גדולות יותר לאשפוז בבתי חולים ובהפסד ימי עבודה; צפיפות בכבישים, הגורמת לאובדן שעות עבודה ופנאי רבות; ניצול קרקעות לסלילת כבישים ומחלפים, ולהכשרת שטחי חניה – במקום לעשות בהן שימוש מועיל יותר, ועוד. הערכת נזק ממוצעת של 6-8 אחוזים מהתוצר, אומר שידלובסקי, יכולה בהחלט להיחשב להערכה שמרנית. בכסף, מדובר בנזק שנתי של יותר מ- 40 מיליארד שקל. סך גביית המיסים השנתית מענף הרכב מסתכמת בכ-20 מיליארד שקל, ואת ההפרש בין שני הסכומים מציעים מחברי המחקר להגיש לפירעון לציבור בעלי הרכב – שכמו תמיד הופך לפרה החולבת של המדינה. קשה היה לצפות מחוקרים בשירות המדינה למסקנות אחרות, אולם המדינה היא זו שצריכה לשאת את ^האשמה^ ולספק את הפיתרון לבעיות התחבורה המוזכרות לעיל – ולא ציבור הנהגים. פרק ההמלצות במחקר מונה גם כמה הצעות לממשלה, כמו מתן הטבות לכלי רכב פחות מזהמים או הטלת מס גודש בכבישים עמוסים. אבל ההמלצה המעניינת ביותר היא להעלות את המס על הדלק, שאותה מציעים שידלובסקי ושראל לבצע בהדרגה, על פני תקופה של 10 שנים. האם זה הזמן, אם כן, להתחיל לאגור בנזין וסולר? בשיחה פנים אל פנים, נשמע שידלובסקי הרבה פחות נחרץ. ^לצערי^, הוא אומר ^בעלי כלי הרכב יכולים להיות רגועים. אנחנו אומנם המלצנו לייקר את מחירי הדלק, אבל אין כל החלטת מדיניות בתחום זה^. ^בנוסף לכך, ההצעה שלנו לא נועדה להגדיל את ההכנסות ממיסים, אלא כדי לצמצם את ההשפעות החיצוניות השליליות הנגרמות מהשימוש ברכב. יחד עם העלאת המס על הדלק, אנחנו מציעים להפחית מיסים אחרים. בעל הרכב אולי ישלם מעט יותר, אבל בתמורה הוא יהנה מיתרונות רבים אחרים, כמו הפחתת הצפיפות בכבישים, פחות תאונות ואוויר יותר נקי^. ייתכן בהחלט שההצעה של שידלובסקי ושראל תהיה בסופו של דבר לא יותר מקול קורא במדבר. מצד שני, כל מי שמכיר את תהליך קבלת ההחלטות באוצר, במיוחד בתקופה של הכנת התקציב, יודע היטב כי הצעה בתחום המיסים שמועלת במערכה הראשונה, גם מבוצעת בסופו של דבר – והרבה לפני סוף המחזה.