הכתבה פורסמה בגיליון אוטושטח 15. בררר...קר. קר מאוד. אנו באמצע שדה מושלג בלב הרי האלפים. השעה שמונה בבוקר והשמש טרם הציצה מעל הפסגות. מצונפים, אנחנו עומדים ומקשיבים לאקסל, מדריך הנהיגה, שמסביר לגבי תנוחת נהיגה נכונה וחשיבותה המיוחדת בנהיגת חורף. ^אנחנו^ כולל עיתונאי רכב מישראל ומזרח אירופה, חלקם נוהגים בשלג רוב חייהם וחלקם נהגי ראלי פעילים. ובכל זאת, אף אחד לא מזלזל או מתעסק במשהו אחר. לכולנו ברור שנהיגה נכונה בשלג, כמו בכל מצב אחר, מתחילה בתנוחת נהיגה נכונה. נכנסים לרכבים ומכוונים את המושב לפי ההסבר – מוודאים שהרגל נמצאת בזוית קלה גם כשהברקס לחוץ עד הסוף וההגה במרחק שמאפשר סיבוב נוח של 90 מעלות מבלי להיתקע בגוף או לחייב כפיפה קדימה. מתחילים עם סללום פשוט. בתחילה לאט והולכים ומעלים בהדרגתיות את הקצב. נוהגים ב-X3 החדש של ב.מ.וו, שפרוט נפלאות מערכת ההנעה שלו, ה-Xdrive ,היוו את עיקר השיעור התיאורטי שהיה אתמול. עם עלית הקצב, מעטפת האחיזה של צמיגי השלג נפרצת. הראשון לוותר הוא החרטום – ההגה הופך קל בידיים והאף מתחיל להרחיב את הקווים - אבל ה-Xdrive מעבירה את הכוח אחורה, מורידה עומס מהגלגלים הקדמיים, והחרטום סר שוב למרות ההגה. קצת יותר מהר, וגם יכולות ה-Xdrive פוקעות ומערכת בקרת היציבות (DSC) מתערבת. בכל מקרה, יש להתגבר על הדחף הטבעי להפנות את ההגה חזק יותר, דבר שרק יחמיר את הבעיה, ולישר קצת את ההגה עד חזור האחיזה. יישור ההגה מפחית את העומס בו עומד הצמיג, בדיוק אותו אפקט שמשיגה הפחתת הכוח, ומסייע לצמיג להיאחז שוב באספלט (או במקרה שלנו – בשלג). ניתוק מערכת בקרת היציבות מאפשר לנהגים המנוסים יותר להשתעשע מעט בהיגוי יתר, הפחות מנוסים מגלים כי היגוי יתר הוא אולי כיף, אבל עדיף להשאיר אותו למגרשים סגורים, בהם ^צלחת^ לא מתוכננת היא לכל היותר ^פאדיחה^ קלה... אחרי הסללום מגיע תורו של מבחן הבלימה והחמיקה. ראשית אנו מתרגלים בלימה פשוטה ממהירויות שונות כדי לקבל תחושה של הבלמים על השלג, וכדי להתגבר על הנטייה הטבעית להרים את הרגל מהדוושה בעת פעולת ה-ABS. אחרי שהתרגלנו אנו מתרגלים שילוב של בלימה וחמיקה ממכשול – הלקח העיקרי הוא שיש להתחיל את הפנית ההגה מוקדם בהרבה ממה שחשבת ולבצע את ההפניה בתנועה אחידה ואיטית. הפניה חדה של ההגה קורעת את אחיזת הצמיג ותת ההיגוי הוא בלתי נמנע. הלקח הזה, כמו שאר לקחי השלג, נכון לכל מצב דל אחיזה – גשם ראשון, חול על הכביש או סתם נסיעה בדרך עפר, בכול המצבים הנ^ל יש להימנע מתנועות הגה חריפות ולהתחיל את ההפניה מוקדם ככל האפשר. ועכשיו לחלק המהנה, הפילונים הונחו באליפסה גדולה על השלג, מערכת בקרת היציבות נותקה והרכבים משולחים בזוגות. אני מאיץ לקראת הפניה, מלטף את הבלמים כדי להעביר משקל קדימה ושובר את ההגה תוך כדי מעיכת דוושת התאוצה ו... ממשיך בתת היגוי מוחלט לעבר שולי המגרש ונשתל עמוק בשולי השלג הרך. דופ! איך הצלחתי כבר לשכוח את מה שלמדתי לפני שניה? תנועות הגה חריפות לא עובדות בשלג. גם העברת משקל בעזרת הבלמים הרבה פחות אפקטיבית. אני מנסה שוב. סילוני שלג מועפים לאחור מגלגלים שתרים אחר אחיזה והרכב מאיץ שוב. הפניה מתקרבת, רגל קלה על הגז, הפניה רכה של ההגה, האף מתחיל לפנות ואז דריכה אמיצה על הדוושה בדיוק כמו שאקסל מסביר במכשיר הקשר והופה.... הזנב יוצא הצידה באיטיות. תיקון עם ההגה והרגל נשארת על הגז וה-X3 ממשיך על צדו כאותו סרטן מגודל עד לקצה הקשת. ישורת קצרה לצבירת מהירות והריטואל חוזר על עצמו, פעם אחר פעם פניה אחר פניה. לפעמים הדריכה על דוושת התאוצה באה מוקדם מדי, ואני מוצא את עצמי מברך את קירות השלג הרכים שתוחמים את המשטח ומאפשרים לי להתרכז בתרגול של תיקון נכון לתת היגוי. פעמים אחרות התיקון בהגה מגיע מאוחר מדי או שמינון הגז לא מדויק ואני נאלץ להסתפק בסחיפה קצרה של הזנב. לקראת סוף התרגול הצמיגים מתחילים ליצר ריח של גומי שרוף, למרות השלג והקור. ככה זה כשרוב הזמן הם מחליקים קדימה או הצידה... אז מגיעה בקשר ההוראה לחבר מחדש את ה-DSC ולנסות שוב. המערכת קוטעת מיד כל סיבסוב גלגלים וניסיונות להשיג היגוי יתר מיורטים באיבם ומניבים, לכל היותר, קטיעה מוחלטת של הכוח המועבר לגלגלים וגלישה איטית עד לעצירה. אין ספק שבתנאי אחיזה נמוכה מאוד (קרח, בוץ חלקלק וכד') יש מצבים בהם ה-DSC מפריעה. בסוף התרגול במגרש נערכת תחרות קצרה במסלול שכולל את אתגרי היום - הסללום, החמיקה והמעגל. לכל אחד מהנהגים ניתן ניסיון אחד ושתי מדידות. אני מנצל את שני הניסיונות לבדיקת יעילות מערכת בקרת היציבות – המסקנה היא שהמערכת מפריעה במעגל, אבל יותר ממפצה על כך בסללום, שם היא מחפה על טעויות נהיגה וחוסכת זמן רב. עם או בלי המערכת, אני עומד במשימת היום – להיות יותר מהיר משני העיתונאים הישראלים האחרים בקבוצה... אחרי המגרש (וארוחת צהריים דשנה) הקבוצה יוצאת לתרגול מעשי על קטע כביש פרטי שעולה אל מרומי אתר סקי מקומי. הכביש מתפתל כמו כל כביש הררי ראוי לשמו ומכוסה בחלקו שלג מסוגים שונים. ניחוש האחיזה במגוון התנאים הוא האתגר העיקרי כאן – לדעת לצפות את האחיזה על שלג דחוס לעומת שלג רך ולהתכונן לחזרת האחיזה עם סוף השלג. מי שמפנה את ההגה עוד ועוד בניסיון להתגבר על תת היגוי בשלג זוכה לטלטלה הגונה עם החזרה לאספלט המחוספס. מי שדוחה את הבלימה עד לעקומה מכוסת השלג זוכה למבט מקרוב על צלע ההר. הירידה מבהירה לנו שלמרות הכיוון הבסיסי של השלדה לתת היגוי, כאשר כל המשקל מועבר קדימה בשילוב של ירידה ובלימה, הזנב מקבל חיים משלו. למי זה טוב? טוב לברי המזל שמצליחים מיד פעם לנהוג על שלג אמיתי בחופשות סקי או טיולים, טוב במיוחד לתושבי הצפון שמדי פעם נוהגים על דרכים מושלגות. וזה טוב לכולם, בעצם - לכל מי שנוהג לפעמים בגשם, או על דרכים מכוסות חול בגלל עבודות בכביש. וגם ככה סתם, בשביל הכיף...