אין זה סוד כי סיאט עדיין מחפשת את מקומה וייחודה בקונצרן פולקסוואגן. היא לא הזולה (סקודה), לא היוקרתית (אודי) ולא הכמעט-יוקרתית-אבל-עדיין-במחיר-סביר (פולקסוואגן). היא אומנם היתה אמורה להיות הספורטיבית להמונים, אבל היצע הדגמים הנוכחי, בלי סופרמיני מודרנית למשל, לא ממש תומך בתדמית, ועושה לסיאט חיים קשים (ולא רק בארץ, היכן שמכירות המותג והיצע הדגמים נמצאים בשפל. הטריבו שהציגה סיאט בפרנקפורט אמור לבשר את העתיד שיעזור לחברה לגבש את תדמיתה, לפחות מבחינה עיצובית. הוא מצביע על פרידה מהקו של דה-סילבה ששולט במשפחת הליאון אלתיאה, כאשר לוק דונקרווק, מביא איתו קווים אגרסיביים וזוויתיים יותר – מורשת מלמבורגיני, ממנה הגיע. וכאילו כדי להדגיש שעיצובו של רכב הפנאי הקומפקטי הזה הוא העיקר, כמעט ולא נמסרו פרטים טכניים על הרכב. זהו רכב פנאי קומפקטי בעל הנעה כפולה ומנוע דיזל, וזהו פחות או יותר. סליחה – יש לו גם חישוקי ^20... המערכת היחידה עליה מרחיבים אנשי סיאט את הדיבור היא מערכת המשנה את אופיו של הכלי – על ידי שליטה במנוע, בתמסורת ובמתלים – כדי להתאימו לתנאי הנסיעה השונים – עירונית, בין-עירונית או שטח. לנו זה נשמע דומה למערכת הטריין-ריספונס של לנד-רובר, ביישום מעט שונה. במצב העירוני הדגש הוא על נוחות וצריכת דלק, וכמובן פליטת מזהמים, במצב ספורט מכויילים הרכיבים השונים כך שניתן יהיה לנצל את כל הספקו של מנוע הדיזל בצורה מיטבית (תגובת מנוע חדה יותר, מתלים קשיחים יותר) ובמצב ^freerun^ הם מותאמים למשימות השטח. אלמנט נוסף הראוי לציון הוא החלון האחורי, שנפתח כלפי מעלה במקביל לרכב, על גבי מסילה, ומאפשר גישה לתא המטען גם בחניות צפופות. הטריבו לא אמור להגיע לייצור סדרתי, אך אנשי סיאט מבטיחים לנו כי נראה את ^שפת העיצוב^ שהוצגה בו בכל הדגמים העתידיים של סיאט. נשאר לקוות רק כי יוצע מבחר רחב של דגמים כאלו, והם יציעו התנהגות דינמית כראוי לתדמית היצרן.