מסעותיי עם דירתי - אוטו

מסעותיי עם דירתי

כמה פעמים אמרתם "הבאת את כל הבית!" למראה מזוודה גדולה מדי או תא מטען עמוס לעייפה? בסוף זה קרה ומישהו באמת הביא את כל הבית לשטח

הכתבה פורסמה לראשונה בגליון 20 של מגזין אוטושטח בפעם העשרים כשהסתכלתי לאחור, זה עדיין הגניב לי את השכל. לא יכולתי שלא לפרוץ שוב בצחוק למראה מנורת שולחן מעוצבת, עם אהיל שמתנדנד עם תנודות הרכב, על שידת העץ הקטנה ומצדדיה שתי מיטות מוצעות ומסודרות. התיישרתי במושב לקראת רצף הפניות האחרון לפני צומת טללים והשיוט הארוך שעוד המתין לנו חזרה למרכז המדינה. לא יכולתי להסתיר מעמית – בעל הקרוואן - את החיוך המטופש שנמרח, שוב, על פניי. "מה?" שאל עמית, לא מבין מדוע עוד פעם אני מצחקק מתחת לשפם "המנורה הזו קורעת אותי!" והתפוצצתי מצחוק שהחזיק עד אחרי עוקף באר-שבע. כלי הרכב המדובר הוא פורד אקונוליין E350 שמיוצר על-ידי פורד כשלדה ייעודית ל-RV (Recreational Vehicle) או קרוואן בשפת הלבנט. אלא שה-RV הזה עבר שינוי חשוב נוסף, הוא עבר דרך סדנת Quigley, אשר מתמחה בהתקנת הנעה כפולה לוואנים של פורד ושברולט, וקיבל את כרטיס הכניסה לאוטושטח. שם, בסדנה, הותקנה תיבת העברה וסרן קדמי מקוריים של פורד, כאלו המשרתים בדרך כלל את האקסקרז'ן הענק. מערכת המתלים היא פרי תכנון מקורי של הסדנה ומאושרת – כמובן – על-ידי פורד המכיר בסדנה כספק רשמי של המפעל. המתלה, אם כן, מורכב ממנגנון רב-חיבורי בעל חמש זרועות יחד עם קפיצים ספיראליים ומוט מייצב עב-קוטר. יתר מערכת ההנעה מוכרת מכל אקונוליין שמסיע את הבריות בארץ הקודש. דיזל 8V 7.3 ל' המפיק 210 כ"ס וכ-70 קג"מ, ותיבת הילוכים אוטומטית עם ארבעה הילוכים, שמחוברת בזנבה לתיבת-ההעברה עם LOW ביחס 1:2.72. אחרי ה-MOTOR מגיע שלב בניית ה-HOME. לשם כך עברה השלדה ליצרן המרכבים – FIRAN – לבניה העיקרית של הקרוואן. הדגם שיוצר נקרא Telstar ושייך לקטגוריית הביניים בהקשר של פירמידת הקטגוריות בעולם ה-RV. ההיסטוריה של המכונית הזו יכולה להיות פרופיל להתנהלות עניינים אופיינית ברפובליקת בננות. הקרוואן נתרם לאו"ם על ידי גוף פילנטרופי עלום שם. כשהגיע לחופיה המקודשים של ארצנו והועבר לשלטונות המכס, נדרש סכום בלתי אפשרי כדי לשחררו ממחסני הערובה (במטרה למנוע ממנו להגיע ליעדו...). אותו ארגון צדקה לא מסוגל היה לעמוד בתשלום והקרוואן המפואר נותר לעמוד כפסל סביבתי במחסן הבונדד – ללא דורש. השנה היא 1994. שנים עוברות עד שבחור צעיר מישוב בנגב המערבי קולט את הכלי ומתאהב בו. כמו בדברים רבים אחרים, גם כאן נדרש עבר הבחור המאוהב וויה-דולורוזה של כמעט שנה עד שהצליח לשחרר את הכלי מהמכס, קיבל סטאטוס מוכר ממשרד התחבורה, התגבר על בורות יקוש בירוקרטיים ועל בורותם של פקידים וקיבל – סופסוף – לידיו רשיון רכב כחול/לבן ולוחית רישוי צהובה. הללויה! אולם, חודשים ספורים לאחר הרכישה המסובכת נקרתה הזדמנות פז בפני אותו עלם צעיר ונחוש בדמות הצעה שאי אפשר לסרב לה מאוסטרליה. הוא לא סירב, ולפני כשנה עבר הקרוואן לידיו המסוקסות של עמית קרול. עמית נתקל במקרה בקרוואן כשעבר בסמטה תל-אביבית ובסוף אותו היום, שמו הופיע על רשיונות המכונה המגודלת. קניה אימפולסיבית או אהבה ממבט ראשון? אולי שניהם בו-זמנית. השנה היא 2003 ועל הספידומטר 14,000 מייל! כחדש לא ראה שטח! הייתי סקרן לראות עד כמה רחוק יכולה מערכת ההנעה לקחת את הקרוואן. מבלי להיגרר למעלות מוגזמים בעליל או מעברים מסובכים שיאתגרו את זוויות המרכב השטוחות. כך יצאנו לדרך ארוכה כאשר החרטום מופנה דרומה, למעבר דרך נחל הבשור על השילוב הבלתי אפשרי של פודרה רכה מצד אחד, שלוליות מים מצד שני וסך הכל בוץ חלקלק. כך, אחרי שעה נינוחה על הכביש, שעה שבה התרגלנו למימדים (כ-9 מטרים אורך ו-4 מטרים לגובה) ולמשקל (5 טון), שעה של שיוט כבישים נונוח ונעים ב-100 קמ"ש, חנינו בלב השטח. בלם החניה נמתח, וגלשנו לסלון לשיחת בוקר קלילה עד שתומר ירתיח את המים ויכין לנו קפה של בוקר, שהולך מצוין עם הבורקסים החמים שמתחממים בינתיים בתנור. הקרוואן מצויד בכל אבזור הנוחות שאפשר להעלות על הדעת: מקרר עם מקפיא, כיריים מושלמות, כיור נירוסטה ומים זורמים, שירותים ומקלחת מרווחים ומאובזרים כבמלון חמישה כוכבים, חדר שינה מרווח ביותר, פינת אוכל/מטבח נוח ו...מרווח. כל מושב, כסא או שולחן משלב שני תפקידים וגם מסוגל להפוך למיטת יחיד או למיטה זוגית. מערכת הקירור, המים החמים ואפילו גנרטור 220V, מופעלים על-ידי גז בישול שנאגר במיכלים שבתוך המרכב. מיכלים למי-שופכין מהמטבח וחדר השירותים, מרכזים את הנוזלים עד לסילוק בביוב מסודר. יש כמובן חיבור למקורות תשתית חיצוניים (מים, חשמל וביוב) שניתן לנצל במדינות שבהן יש חניוני RV מסודרים. טיול בקרוואן ממש לא חריג באירופה ובעיקר בארה"ב. שם, ניתן לטייל שבועות ואף שנים, מבלי לחזור על אותו המקום פעמיים. בארה"ב זו דרך מקובלת להעביר את שנות הפנסיה. אז ירכוש הזוג שפרש מעבודה RV ויצא לדרכים – עד שיימאס. אצלנו, היכן שמיכל דלק יחיד מספיק לחצות את המדינה לאורכה, רכב כזה די מיותר, אבל זה תמיד נחמד להגיע לכל מקום, כשכל הנוחות של הבית אתך. אחרי שעה נמאס לנו מהנוף השטוח שניבט מהחלון והחלטנו להחליף אותו במשהו יותר דרמטי, מבוא נחל פראן למשל. בדרך עצרנו לשיחה נעימה מאוד עם בוקר משדה בוקר ולבחון האם הנוף של בקעת צין דרמטי דיו דרך החלונות של הקרוואן "שלנו". לא מסופקים בשל האובך, קיפלנו את המטבח והמשכנו להדרים ליעד המקורי. פחות משעת נסיעה נינוחה אח"כ הגענו לבאר אשלים ובה פנינו ימינה לערוץ הרחב של הפראן. כמה מאות מטרים פנימה מצאנו את הערוץ שחיפשנו וגלשנו לתוכו בעדינות, נזהרים שלא לחכך את הזנב הארוך בקרקע. הערוץ החצצי לא היווה התנגדות רצינית למערכת ההנעה והכלי המגודל שייט דרכו ופילס לו דרך כמו סירה בים, או אולי בעצם יותר כיאכטה. יאכטה יבשתית. כי המון מהקונספט של התאים הרבים, האריזה של כל הפריטים, המנועים השונים והתפסים המרובים ובעיקר – ניצול החלל המוחלט – קרובים מאוד לאופן שבו הפנים ארוז ביאכטה. אחרי ארוחה קלילה בנוף הפראי של הפראן, כשמחלון פינת האוכל נשקפים עצי שיטה ושיזף ומדי פעם צבי מדלג, החלטנו שזה יהיה נחמד לראות את השקיעה משפת מכתש רמון. אז חזרנו למצפה. המנוע הגדול רועם בעוצמה במעלה התלול, ומצליח לאסוף מהירות ולהאיץ למרות המשקל העתיר והזווית התלולה. קיק דאון אחד נוסף ואנו סובבים את הפניה האחרונה לפני מצפה רמון, פונים ימינה בכיכר הראשונה וממשיכים לדהור על דרך העפר שמקבילה לצלע המכתש. הכלי הגדול מדלג וחובק סלעים גדולים למדי ומגיע עד לקצה השביל – ממש על שפת המצוק. עמית מתמרן בזהירות וממקם את החלון של פינת האוכל בזווית האופטימאלית לתצפית על המכתש שהולך ומאבד מצבעיו בשעת אחרי צוהריים מאוחרת. קשה לתאר את התחושה הממלאת את הגוף כשאתה פותח את דלת הקרוואן ומולך נפרש המכתש ויש מעט מאוד קרקע בינך לבין הנוף הזה. אתה יכול להישאר במקום דקה או שבוע או חודש. מה שבא לך. המקרר מלא, מיזוג/חימום יש, חשמל יש, מים יש, שכנים אין. בטח שכחתי עוד המון פרטים כמו איך שהמים זורמים בכיף במקלחת או על החוויה של להשתין באסלה תוך כדי נסיעה (בזמן שעמית עוקף כמו משוגע), או מטורף מזה, באילו טכניקות תמיכה כדאי לנקוט כשמרתיחים מים לקפה (תוך כדי נסיעה מה חשבתם) על הכביש ממצפה לשדה בוקר. רק להכניס את כפית הקפה לפינג'אן מותח את היכולת המוטורית שלכם עד לקצה המעטפת. אה, ויש כמובן ארוניות מעץ אלון מלא, כמו יתר הריהוט והאביזרים. שטיח מקיר לקיר ומיכל סולר של 200 ליטרים שייקח אתכם יותר מ-1000 קילומטרים. אבל יותר מכל מאפשר הקרוואן טיול ברמה אחרת. אם זה התמקמות לסוף שבוע רגוע אי-שם באיזו פינה רחוקה ונשכחת. אם זו מקלחת רותחת בחניון אתר החרמון, אם זה שבוע מחנה אימונים לקבוצת רכיבה על אופני-הרים או חדר הלבשה אקסקלוסיבי לכוכבי תקשורת. זה עניין פעוט של להביא את הבית אתכם, לכל מקום וכמעט בכל שטח.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות