הסופרמיני החדשה של מאזדה, המאזדה2, שאך הוצגה בתערוכת ז'נבה זוכה לגרסה חדשה וסופר-חסכונית, מבלי להזדקק לטכנולוגיה היברידית. וחסכנות מופלגת היא כבר לא רק יתרון כלכלי, המודגש בזכות העליה במחירי הדלק, אלא גם זוכה ל^רוח גבית^ בזכות התקנות והמיסים ה^ירוקים^ שהולכים ונעשים נפוצים ומחמירים משנה לשנה. ולמרות שחסכנות היא צו השעה בתעשיית הרכב, הנתון של המאזדה2 – צריכת דלק של 23 ק^מ/ל', בגרסת הבנזין האוטומטית – הוא עדיין נתון ראוי לציון. הנתון המרשים הזה מתקבל משילוב של שני אלמנטים עיקריים – שימוש בתיבת הילוכים רציפה, לה יתרון (תאורטי לפחות) בניצול יעיל של כח המנוע, לטובת צריכת דלק נמוכה יותר, ומנוע חדש הכולל שימוש בטכנולוגיה הנקראת ^מחזור מילר^, שגם הוא תורם לצריכת דלק נמוכה יותר. קצת הסברים טכנולוגיים – מנוע בעירה פנימית יעיל יותר ככל שהיחס בין הנפח הכלוא בחלל הצילינדר בנקודה העליונה ביותר של מהלך הבוכנה (נ.מ.ע – נקודה מתה עליונה) לבין הנפח הכלוא כאשר הבוכנה בנקודה התחתונה ביותר (נ.מ.ת – נקודה מתה תחתונה) הוא גבוה יותר. זהו היחס המכונה ^יחס דחיסה^ בטבלאות הנתונים. בד^כ היחס הזה מועלה בעזרת הקטנת נפח תא הבעירה – הנפח הכלוא בנ.מ.ע – אלא שיחס זה מוגבל בשל החום הנוצר כאשר דוחסים גזים, חום שיכול להצית את התערובת בצילינדר בתזמון שגוי (אלו הם ה^צלצולים^ או ^נקישות^ המוכרים משפת המכונאים). ^מחזור מילר^ מציע דרך לעקוף את המגבלה הזו – שסתומי היניקה נסגרים מאוחר מהמקובל במנועים רגילים, ובכך גורמים לדחיסה להחל למעשה כאשר הבוכנה נמצאת גבוה יותר בדרכה למעלה. כך יחס הדחיסה האפקטיבי (מהרגע בו נסגרו שסתומי היניקה) נמוך מיחס הדחיסה התאורטי (מהנקודה המתה התחתונה) וסכנת ה^צלצולים^ נעלמת, מבלי לאבד את יתרון היעילות של יחס דחיסה גבוה. ה^עוקץ^ הוא שבתהליך הבערה משתתפת כמות קטנה יותר של אוויר, כך שהמנוע מתפקד למעשה כמנוע בנפח קטן יותר, על כל המשתמע מכך לגבי הספק ומומנט. במקרה שלנו, זה של המאזדה2 החדשה, קשה לדעת עד כמה הצליחה מאזדה להתגבר על הבעיה הנ^ל, פשוט משום שלא פורסמו נתוני הספק או מומנט. בכל מקרה, בישראל לא נוכל ליהנות מהגרסה החסכונית הזו – אלינו, כמו לשאר אירופה, יגיעו רק הגרסאות הקונבנציונאליות יותר, הן מבחינת תיבת ההילוכים, והן מבחינת המנוע. ישראלי שירצה להשיג צריכת דלק כזו יצטרך עדיין להסתפק במנוע דיזל, או במכונית היברידית...