בסוף הקטע יש חידה לקוראים ואפילו פרס צנוע. אוקיי, אז זה לא היה בדיוק בפסח, אבל מספיק קרוב בשביל להצדיק את הכותרת. העובדה היא שביום אביב מעונן ביצענו יציאת תל-אביב, צלחנו את הפקקים דרומה ביד חזקה ובמצערת נטויה, אנחנו ומאזדותינו ו(לק)סוסינו ונשותינו – לפחות אשתו של העורך, דהיינו הדוקטור – וקשישינו (נו, הח^מ) וטפנו, כלומר רוני שטרן. היעד: מנחת ערד. המטרה הרשמית: לחנוך רשמית את מסלול הניסויים החדש של מגזין 'אוטו'. עוד קודם לכן, במאמץ לוגיסטי כביר שדרש תיאום רב אגפי במערכת, הקצאת תקציבים ללא תקדים ורכישת לפחות שלוש מברשות צבע מ'אייס', סומן בצד המזרחי של מנחת ערד קטע מסלול חדש. תוספת זו, בגווני לבן עם היילייטס בתכלת-מתקתק (אל תשאלו למה), הצטרפה לקטע שכבר סומן בצד המערבי של המנחת עוד בשנה שעברה לטובת 'המופע המוטורי' (ושימש מאז בערך את כל העולם ואחותו). התוצאה שהתקבלה הוא מסלול מגוון-מאוד באורך כולל של כמעט 3 ק^מ, שכולל קטעים מהירים יחסית לצד קטעים מפותלים ביותר, שינויי כיוון חדים, קצת פניות ארוכות, רדיוסים מתהדקים פה ושם, שיקיין אחד להפחתת מהירות באמצע הישורת – בקיצור, מגוון נאה שאינו מרים את המהירות יתר על המידה מחד ואינו מאט אותה לקצב ג'ימקאנה-משעמם מאידך. מהירות הקפה ממוצעת במכוניות שאתם רואים בדפים אלו נעה בין כמעט 80 קמ^ש לקצת פחות מ-100, כאשר בקטע המהיר ביותר רק מכונית אחת – מאוד קיצונית – עברה את מחסום ה-150 קמ^ש. ברוב המכוניות אפשר לעשות את המסלול כולו בהילוכים שני ושלישי בלבד, המהירות מבצעות גיחות ביניים גם לרביעי. התכנית, בגדול, היתה למדוד זמני הקפה לכולן (באדיבות הדוקטור), לקבל תובנות חכמות במידת האפשר לגבי היחס בין המכונית למסלול (באדיבות אני) ובנוסף גם למדוד ביצועים בקו ישר, 0 ל-100 קמ^ש ו-0 ל-400 מטר באמצעות מכשיר G ייעודי (באדיבות ר. שטרן, שבטח גם ישב והכין תוכנה מיוחדת לזה מבעוד מועד). תפקיד כל שאר החבר'ה היה לשמש כנהגי משלוח, לעשות קפה ולהעביר דאחקות. רשימת המכובדים אורחות הכבוד במסיבה היו נציגות נבחרות של פחות או יותר כל המגזרים המוטוריים בשוק הישראלי (חוץ מטנדרים, פאשלה שהאחראים עוד יתנו עליה את הדין). המטרה היתה לספק מדגם מייצג מזמן ההקפה של מכונית אחת מכל סגמנט בישראל, תוצאת בסיס שאליה תושווה כל מכונית עם זיקה ספורטיבית שתימדד במסלול בעתיד. המכונית האיטית ביותר שלנו עשתה את זה ב-2:11 דקות, המהירה ביותר נזקקה ל-1:47 ד'. אלא שבאופן טבעי, בחירת המכוניות למבחן-הסיפתח הזה לא התמקדה רק בצד הספורטיבי, וכתוצאה מכך הנבחרת שהתייצבה בערד היתה קצת, נו, לא-הומוגנית, וכללה כמה מכרים ותיקים ואורחים מוערכים – וגם אי אלו מכוניות שהקשר בינן למסלול לא קופץ מיידית לעין, במלים עדינות. כמו למשל הריינג' רובר ספורט, מפלצת של שניים וחצי טון מוגדשי סטרואידים שהיתה מסוגלת – אנחנו חושדים – לגרור אחריה את כל שאר המכוניות כל הדרך מתל אביב בלי להניד עפעף בריטי. מצד שני, על מסלול אספלט הבהמה האריסטוקרטית הזו מרגישה כל כך בלתי-שייכת שזה פשוט מצחיק. גם את המאזדה3 אף אחד לא יאשים בספורטיביות-יתר, בודאי לא בגרסת ה-1.6-אוטומט-קונצנזוס-לאומי שלקחנו – החלשה ביותר בחבורה. אבל זו המכונית של המדינה, שליטת המכירות האבסולוטית, אללה-אכבר באפור-עכבר של שוק הליסינג. לא מגיע להמונים שרכשו אותה לדעת מה זמן ההקפה שלה ביחס לאימפרזה טורבו של הפרחח מהשכונה? וחוץ מזה, את הצד הספורטיבי של מאזדה ייצגה מכונית אחרת, כזו שאי אפשר לערוך יום מסלול בלעדיה: MX-5, הדור השלישי של המיאטה, מיתוס קטן וטוב לאלו שביצועים בקו ישר פחות חשובים עבורם מהיגוי ישיר וזנב מזמר (ואז מה אם כבר השתמשתי במשחק המלים הזה פעם?). קטנה עוד יותר היא הסיטרואן C2 VTS, הדבר הכי קרוב לדור הקטנות החמות של פעם שעוד אפשר לקנות כחדש בישראל. את הרשימה של המכוניות הסדרתיות משלימות אודי A3 בגרסת TFSI ותיבת DSG, נציגה נאמנה להיי-טק עכשווי, האוטו לדור מתבגרי ה-GTI; לקסוס IS250, מהצד הדינאמי של המשפחתיות הגדולות; וולוו S60R, כנציגת פלח הספורט-סדאן (כן, אנחנו יודעים ש-M3 היתה עושה זאת טוב יותר, אבל לכו תשיגו אחת בישראל); יגואר XJ6, דגם הבסיס של סדרת XJ, שאמור לכפר על נחיתות הביצועים בהיותו – לעניות דעתנו – הספורטיבי ביותר בקטגורית הפאר; וכמובן, אימפרזה. אי אפשר בלי אימפרזה, מכונית הספורט של העשור. לערד הגיעה אותה STi שכבר הופיעה אצלנו אני-לא-יודע כמה פעמים, עם כל הסימפטומים של רכב הדגמה שבע קרבות שכל עיתונאי ישראל (ולא מעט לקוחות) התעללו בו עד זוב שמן. השמועה אומרת שהמכונית הספציפית הזו מניעה לבד מרוב פחד כשהיא רואה את הדוקטור שלנו מתקרב אליה... 9 מכוניות, אם כן, שכל אחד מכם (טוב, בערך) יכול לקנות מהסוכנות – ואליהן הצטרפו צמד אורחות שאמורות היו לקבוע את זמן השיא של המסלול, הרף אליו תשאף כל מכונית ספורט שתגיע למערכת. האחת כיכבה לפני זמן לא רב על שער גיליון 246 – השברולט קורבט C6, שבאה לבקר למרות שלא היתה בדיוק בקו הבריאות; השניה היא מיצובישי איוו 9. אבל לא סתם איוו, אלא אחת עם 450 כ^ס ועוד אי אלו שיפורים פה ושם... המבחן המלא, כולל נתוני תאוצות וזמני הקפה, מפורסם בגיליון 'אוטו' 255. ביום ראשון הקרוב בדוכנים ועכשיו אתגר לגולשים – במהלך סוף השבוע הוזמנו הגולשים לנסות ולדרג את זמני המסלול ולשלוח לנו. באופן צפוי, אף לא אחד מהשולחים הצליח לקלוע לסדר הנכון (תוצאתה של הקורבט בלבלה כמעט את כולכם). מי שהיה הכי קרוב לתוצאה האמיתית הוא הנרי בן-אריה, שזכה להצטרף אלינו ליום מבחן במסלול. צל^ש לאלכס ברדו, שאומנם לא דייק, אך היה היחיד שניסה גם לנחש את הזמן שקבעה כל מכונית במסלול. התוצאות הנכונות: 1. מיצובישי איוו 9 משופרת (450 כ^ס) 2. סובארו אימפרזה STI (סטנדרטית) 3. אודי A3 טורבו 4. מאזדה MX5 5. וולוו S60R 6. שברולט קורבט 7. סיטרואן C2 8. יגואר XJ 9. לקסוס IS250 10. מאזדה 3 11. ריינג' ספורט