הטנדר של סובארו היה סיפור הצלחה גדול בישראל של שנות השמונים, תוך שהוא שובר את החרם הערבי דאז. הדגם הפופולארי יותר היה דווקא הדגם בעל ההנעה הקדמית בלבד, אשר יוצר במיוחד לשוק הישראלי שלא היה רגיל אז בטנדרים או רכבי פנאי בעלי הנעה כפולה. מן הידועות הוא שהשוק הישראלי היה שוק הייצוא השני בגודלו של סובארו, וכי בשאר העולם המתוקן נמכרו דגמי סובארו רק בעלי הנעה כפולה. כדי למכור בשוק חשוב וגדול, ביצע היצרן מספר שינויים קלים כדי להפוך את הדגם בעל ההנעה הכפולה לדגם בעל הנעה קדמית בלבד. אחת הסיבות לקלות היחסית בה בוצע השינוי היא שגם הדגם ה^מקורי^, בעל ההנעה הכפולה, מבוסס על הסובארו ליאונה הרגילה ומציג הנעה קדמית עם חיבור להנעה אחורית. זאת, בניגוד למכלולי רכבי שטח אחרים בהם בדרך-כלל ההנעה ה^בסיסית^ היא אחורית עם אפשרות לשילוב ההנעה הקדמית.
כיום, למעלה מעשור לאחר הפסקת הייצור של הטנדר, עדיין מהווה הטנדר הוותיק אופציה זולה ואמינה לרכב שטח בתקציב נמוך, ויתרה מכך – הוא אף מציע נוסחה דו-שימושית לדילמה כמעט בלתי אפשרית בין שטח וכביש, עבירות ונוחות. המנוע שמציג אמינות מופלגת, בצירוף מכלולים זולים ומלאי גדול של חלקי חילוף, מצליחים לשמור כלים רבים בחיים.
אף על פי שהטנדר של רועי, אותו בחנו לצורך כתבה זו, שמור במיוחד, בהתרשמות ראשונית לא מדובר בכלי סקסי במיוחד. ועדיין, אחד הדברים הבולטים במהלך הכנת הכתבה, הייתה העובדה שבכל פעם שעצרנו – בשטח, בכביש, ניגשו אלינו אנשים שהתלהבו מאוד מהכלי המסוקס (^מוכר, מוכר?^). למרות שלא מדובר בחלום רטוב שמייצג פנטסיה בלתי מושגת, ואולי דווקא בגלל שזה רכב במחיר שפוי-מינוס-מינוס, פעם אחר פעם עצרו אותנו אנשים בדרך וביקשו להתעניין, לשאול על מחירים וכן הלאה דיבורים שבין נהג שטח אחד לחברו. כמה נהגים סיפרו שבעצם יש להם בבית גם כן אחד כזה – כאילו שנות השמונים עדיין כאן.
הטנדר מצטיין במשקל קל (כ- 980 ק^ג משקל עצמי ובנוסף עד 700 ק^ג מטען מורשה), ובאופן כללי הרושם הוא שלא מדובר ממש בכלי שטח – הגלגלים המקוריים מגיעים במידה 155/60 בקוטר ^13 בלבד; ארבעת המתלים הנפרדים מכוילים במידה רבה לנסיעת כביש וגם אורך המהלך שלהם מעט קצר ביחס לנדרש בשטח. המנוע מניע את הגלגלים הקדמיים ורק בשילוב ההנעה הכפולה מתחברת התמסורת גם לאחוריים דרך תמסורת HI או LOW (אותה ניתן אגב לשלב תוך כדי נסיעה). שלל המכלולים הלקוחים מהסובארו ליאונה מורכבים כמו משחק לגו שמאפשר לא רק שימוש בחלפים נפוצים, אלא גם שלל שינויי תצורה ושיפורים ואכן, הרכב אותו בדקנו מדגים בצורה יפה כיצד ניתן לבצע שיפורים רבים ברכב תוך שימוש בחלקים מקוריים.
לא ניתן להתחיל בתיאור רכב המבחן השמור מבלי להתייחס למנוע. בחיפושים במגרש חלפים נתקל רועי במנוע 1800 לסובארו ליאונה שנראה לו ^חשוד^. במבט זריז ניתן היה להבחין בצמד קרבורטורים כפולים, ומבט מעמיק מעט יותר כבר הראה סימון STI על מכסה השסתומים. כמובן שהמנוע נרכש במקום, ובפנים חתומות. אז הסתבר כי מדובר במנוע של סובארו ליאונה RX, דגם הראלי של הליאונה אשר עבר שיפור וכיול בסדנת STI... זהו מנוע נדיר ביותר, שבעולם נותרו כמותו מנועים בודדים בלבד. הטיפול בסדנה לא רק הוסיף כעשרה כוחות סוס (לפי הנתונים הרשמיים) אלא גם, ובעיקר, תוספת מומנט משמעותית לכל אורך הסקאלה. כל זה בלי מגדש טורבו. אם מנועי הליאונה ידועים בחיבתם לסל^ד גבוה, הרי שהמנוע הזה מאפשר חיים גם בסל^ד נמוך יחסית – תוספת ברוכה לנסיעת שטח. למצער, קשה למצוא מערכת פליטה שמתאימה למנוע הנדיר הזה, ובתצורה הנוכחית מורגש בבירור כיצד מערכת הפליטה המקורית שבוצעו בה התאמות מינימליות בלבד, חונקת.
לבד מהמנוע, בוצעה ברכב הגבהה ייחודית. בדרך כלל הגבהות מבוצעות בנקודות החיבור של המתלים למרכב (בשיטת התותבים). ברכב זה הוגבה דווקא גוף הרכב מהמרכב ומכלולי ההנעה. בצורה כזו השיפור העיקרי אינו במרווח הגחון אלא דווקא בנקודה הבעייתיות של טנדרים –זוויות הנטישה והגישה. הגבהה כזו שומרת על התנהגות הכביש המקורית (למעט מרכז כובד) כיוון שגיאומטריית המתלים וההיגוי לא השתנתה וחשוב לא פחות לשמור על ציריות רגישות במיוחד. כמו כן, יצרה ההגבהה מרווח נוסף בבתי הגלגלים, מרווח שאפשר הכנסת צמיגים על חישוקים במידה ^14, וכך הוגדל גם מרווח הגחון. מעניין, שדווקא הרכבת גלגלים מוגדלים אינה טריוויאלית בשל אופן חיבור הטבור לרכב, והחישוקים היחידים שהתאימו היו של פיז'ו 505...
מכונאות היא מדע ולא בדיוני, וגם לאחר ההגבהה ושאר השיפורים אין מדובר במפלצת עבירות. באופן טבעי, שטח המחייה של הסובארו המשופר נשאר כמקודם – שבילים, חולות, ובנסיעה איטית וזהירה גם מעלות ואתגרי עבירות יותר מורכבים. עם זאת, השיפור ניכר בהחלט וצריך באמת לנהוג ברכב כדי לראות כמה הוא כיפי. אחרי הורדה זהירה של לחץ האוויר בצמיגים, נכנסנו היישר לדיונות חוף. יום נסיעת המבחן היה אידיאלי לכך – גשמים שירדו מספר ימים קודם לכן ^הכינו את הקרקע^ במלוא מובן המילה... החולות היו רכים, עם מעטה קשיח דק. הצירוף של משקל נמוך ומתלים קשיחים יחסית מאפשר לסובארו המשופר כמעט לרחף מעל החול, והנסיעה משאירה אחריה קוליסים מינימאליים בלבד. ניסיונותינו להתחפר נכשלו בזה אחר זה, ורק מכשולים קיצוניים יכלו עלינו. גם כשהתחפרנו באמבטיית חול עמוק, ההיחלצות היא עניין של מה בכך. סביר להניח שגם אם היינו ממש נתקעים, קצת עבודת חפירה ודחיפה הייתה שולפת אותנו החוצה מרוב המצבים. נקודה מעניינת בנהיגת החולות הייתה שבניגוד למה שהורגלנו אליו שצריך בחולות – כוח והרבה – הסובארו נחותת ההספק והצמיגים נעזרת במשקלה הנמוך, ודווקא רגל עדינה מאוד על הגז במשך כל הנסיעה (לא רק לצורך היחלצות משקיעה) תניב תוצאות טובות יותר מאשר שימוש בסל^ד גבוה. בקיצור, הסובארו הותיקה מתגלה במלוא תפארתה בדיונות, וסביר להניח שהיא מסוגלת לתת פייט טוב גם לכלים שעולים רבבות רבות יותר ממנה.
בשבילי הכרמל והר חורשן מרגישה הסובארו בבית לחלוטין. כאן, המתלים מעט קשיחים מדי ומהלכם קצר מדי. הם מספקים נוחות נסיעה שאינה מתמודדת עם נוחות הנסיעה ברכבים מודרניים יותר, אך בנסיעה איטית ורגועה אין כל בעיה וניתן ליהנות מכל שביל ומשעול. בעליות תלולות מתחילים להרגיש במגבלות תיבת ההילוכים בת ארבעת יחסי ההעברה. זו כבר במקור מגיעה עם הילוך ^קצר^ ארוך יחסית, ובתוספת הגלגלים מוגדלי הקוטר הבעיה מחריפה עוד יותר. בדרך כלל הדבר לא יפגע ממש בעבירות, אלא אם כן מדובר במכשול טכני שזועק להילוך כוח של טרקטור. הדבר עשוי לדרוש קצת עבודת רגליים בעליות משופעות אבנים או סלעים, וגם כאן היינו שמחים למתלים קצת יותר רכים וארוכי מהלך. רועי השאיר בשלב זה את המתלים המקוריים אף כי ניתן להחליפם במתלים שיתאימו יותר לעבודת שטח. עדיין, בנהיגה זהירה ומחושבת ניתן לעבור את רוב המכשולים, ובנסיעה על אספלט מתקבלים הדיבידנדים בדמות התנהגות כביש של מכונית משפחתית לכל דבר. בוץ, לצערנו, לא היה בשפע חרף הגשמים שירדו מספר ימים קודם לכן, ואת אמבטיית הבוץ היחידה שמצאנו, צלח הטנדר בהתרגשות מינימאלית.
במהלך כל היום, הסובארו ביצע את כל מה שביקשנו, ועוד. בחולות העמסנו כמות ^פאן^ מפתיעה וגם במשעולים הטכניים לא ממש התבעסנו. בצד התלונות ניתן למנות את ההגה וההיגוי חסרי התחושה. מדובר בהגה ללא סיוע הידראולי, שלבד מהתחושה המעורפלת (במקרה הטוב) שהוא מצליח בקושי להעביר מהגלגלים הקדמיים, ההיזון החוזר שלו אינו עקבי ואינו אחיד או לינארי בכיוונים שונים. נראה, שתוספת של הגה הידראולי עשויה לרסן מעט את מערכת ההיגוי ואולי לשפר את התחושה המתקבלת דרכה בתא הנהג.
המרת טנדר 2X4 לכפול הנעה מסתכמת בהחלפת גיר, הוספת גל הנע, דיפרנציאל וצירים אחוריים, סך הכל כ- 3000 ש^ח בלבד. גם את הארגז המפורסם ניתן להסיר או להוסיף, לפי העניין, כאשר הקושי היחיד הוא למצוא דלת אחורית לארגז עבור טנדר שהסירו ממנו את הארגז: דלת מקורית שכזו עולה כ- 1400 ש^ח, אם כי ניתן להסתפק בייצור עצמי זול בהרבה עם קצת מעוף.
הטנדר השמור והמשופר של רועי מדגים בצורה יפה כיצד ניתן להציב רכב שטח בעל יכולות לא מבוטלות במחיר זעום (מחירון טנדר סובארו מתחילת שנות התשעים נמוך מ- 15,000 ש^ח!), שללא ספק עומד במקום הראשון מבחינת פאן לשקל ביחס לטנדרים אחרים. בהוסיפנו את שיקולי השימושיות, טנדר הסובארו אף עשוי להתחרות עם פלח השוק של סמוראים או סיקסים ישנים, שאכן יהיו בעלי עבירות טובה יותר אולם יהיו הרבה פחות נוחים לשימוש ביום-יום.
תודה למועדון רכבי סובארו שטח ופנאי ולגל רכז המועדון על עזרתם בהכנת הכתבה.
הכתבה פורסמה באוטושטח 26.
