פורשה RS: ה-911 הקלסית - אוטו

פורשה RS: ה-911 הקלסית

ב-1972 הופיעה הפורשה 911 שנחשבת עד היום למייצגת הטובה ביותר של המשפחה המיוחסת: הקאררה RS

שאל חובב פורשה מהי ה-911 הקלסית, האמיתית, הנחשקת מכולן. סביר להניח שאיסוף תשובות מרחבי העולם יביא לרוב מוחץ לתשובה אחת: קאררה RS. כיום, RS מקורית – במיוחד אחת מגרסאות ה'ספורט' קלות המשקל עשוייה להיות שווה מאות אלפי דולרים. מקור האותיות RS הוא במילה הגרמנית RennSport – מירוצים, בתרגום פשוט. השילוב הזה נולד ב-1972, לקראת עונת 1973. פורשה, ששורשיה נעוצים עמוק במירוצים ואשר הקפידה לשמור על הקשר בין המכוניות שמכרה לתחום המירוצים, החליטה אז לייצר גרסה מיוחדת ומוגבלת של ה-911, למטרות תקינה שתאפשר השתתפות במירוצים. כמות מינימלית של 500 מכוניות נדרשו אז כדי לענות לדרישות ה-FIA לגבי 'גרופ 4' במירוצי מכוניות ספורט, וזה היה היעד שהציבה פורשה לעצמה. כבסיס שימשה ה-911 הרגילה, שבאותו זמן יוצרה עם מנוע 2.4 ל' (כך הוא כונה – למעשה הנפח היה קרוב יותר ל-2.3 ל') במספר הספקים. הגרסאות היותר-חזקות צוידו בהזרקת דלק מכנית, ואלו היוו את הבסיס ל-RS. נפח המנוע הוגדל ל-2.7 ל' וההספק הועלה ל-210 כ"ס. מאחורי המלים "נפח המנוע הוגדל", אגב, מסתתרת טכנולוגיה שנחשבה אז חדשנית לזמנה – ציפוי הצילינדר בניקל-סיליקון קרביד, או 'ניקאסיל' בשמו המסחרי המוכר. ה-RS היתה בין המכוניות החוקיות-לכביש הראשונות שהשתמשו בטכנולוגיה זו, שהפכה מאוחר יותר לפופולרית. השימוש בציפוי דק אפשר להגדיל את קוטר הצילינדרים של מנועים קיימים מבלי לכרסם יתר על המידה מעובי הדפנות כדי לפנות מקום לשרוולי-ברזל. ויש עוד זכות-ראשונים לדגם זה. היתה זו ה-911 הראשונה בה נעשה שימוש בשם 'קאררה'. לפני כן הופיע הכינוי – על שם הצלחות פורשה במירוץ ה'קאררה פאנאמריקנה' – ב-356 וב-904 (מכונית מירוץ) בלבד. ה-RS יוצרה בשתי גרסאות. היותר-מאובזרת היתה ה'טורינג', שמבחינת אבזרי הנוחות ותא הנוסעים לא היתה שונה מהותית מ-911 רגילה. אבל הגרסה היותר קרבית, והיותר נחשקת כיום, היתה ה'ספורט', שהיתה מורת-הדרך לגרסאות RS עתידיות. חלקי הרכיבי המרכב, כגון מכסה המנוע, הגג והכנפיים קדימה ואחורה; הפגושים היו עשויים פיברגלס במקום פלדה. תא הנוסעים היה ספרטני יותר וכלל מושבי רקארו קלי משקל, תוך ויתור על חלונות החשמל. כל זה אפשר חסכון של 100 ק"ג במשקל והביא את ה-RS אל מתחת לסף הטון: 975 ק"ג. חיצונית קל היה לזהות את ה-RS: שתי הגרסאות צוידו בספוילר 'זנב ברווז' מאחור, מעל המנוע. קשתות גלגלים מורחבות, כדי לאכלס חישוקים וצמיגים רחבים יותר, היו סימן היכר נוסף, כמו גם ספוילר קדמי נמוך. מדבקות קאררה, אחד מהמאפיינים שנותרו עד עצם היום הזה, הותקנו כסטנדרד אך ניתן היה לבחור לקבל את המכונית בלעדיהם. השילוב של המנוע החזק והמשקל הנמוך הפך את ה-RS למכונית המהירה ביותר בגרמניה דאז – ויחד עם המותג שעמד מאחורי המכונית (ותג מחיר גבוה, כמובן), הפכה הקאררה RS למושא-חשק מיידי. לפורשה לא היתה בעיה למכור את 500 היחידות הנדרשות, ובעצם הרבה יותר. הייצור נמשך מנובמבר 1972 עד יולי 1973 בלבד, ובמהלך התקופה יוצרו 1,580 מכוניות. זה הספיק לא רק לקטגורית גרופ 4 המבוקשת, אלא גם לגרופ 3 ההמונית יותר, שדרשה מינימום של 1,000 יחידות – בונוס בלתי-מתוכנן עבור פורשה. גרסאות המירוץ שהתבססו על ה-RS כונו RSR, וצוידו במנוע שנפחו הוגדל ל-2.8 ל' עם הספק של 300 כ"ס. ההצלחה, מיותר אולי לציין, היתה כבירה. גרסאות נדירות יותר שהוגדרו כאבי-טיפוס צוידו במנוע בנפח 3.0 ל'. עוד גרסת-מירוץ מעניינת כונתה 'סאפארי'. שתי מכוניות כאלו עברו הכנה שכללה בין היתר מיתלים מוקשחים ומוגבהים והתחרו ב... ראלי סאפארי בקניה. הנסיון לא היה רציני, ושתי המכוניות פרשו. ב-1974 הציגה פורשה RS עם נפח מנוע מוגדל ל-3.0 ל' והספק של 230 כ"ס. לאחר מכן עברו כמעט שני עשורים עד שצמד האותיות המהולל חזר, ב-1992, בגרסת RS של ה-964. כל משפחות ה-911 הבאות זכו לגרסאות RS, מה-993, דרך ה-996 ועד ל-997 הנוכחית – בשתי האחרונות מדובר על גרסאות ספרטניות ואולטרא-קרביות של ה-GT3. כולן נחשקות, נדירות ומיוחדות, אבל אף אחת מהן איננה ה-RS המקורית.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות