שירת הטרקאן - אוטו

שירת הטרקאן

ארבעה יונדאי טרקאן, שלוש מאות קילומטרים בשטח ויומיים מרתקים בחיפוש אחר חבילת השיפור המושלמת

223,000 ₪* הופכים את היונדאי טרקאן לאחת הרכישות הכדאיות בביצת רכבי השטח הישראלית. קפיצת הדרך שעשה מימי הגאלופר מרשימה מאוד והוא נותן היום הרבה יותר בתחומים של תא הנוסעים, הנדסת אנוש, מערכת ההנעה, מראה ואיכות כוללת. עיצובו אינו קולע לטעמו הרחב ביותר של הציבור (אני לא רוצה להגיד ^הנמוך^), והוא מלבני מהצד ומעט גס למראה מהחזית. הפנים עשוי היטב אבל אפרורי וקודר ורשימת האבזור התקני קצרה. בינינו, קנקנו של הטרקאן לא נראה מי-יודע-מה. אולם הפנימיות, למי שיודע להעריך אותה, מרשימה מאוד. המנוע חזק מאוד, החזק בקטגוריה שלו ובטח ברמת המחיר, תיבות ההילוכים וההעברה מגיעות מספק יפני מוערך ואיכותי מאוד – אייסין – יש הגבלת החלקה בדיפרנציאל האחורי, ה-LOW מאפשר עבודת שטח ראויה ומבנה המתלים (נפרדים בחזית וסרן חי מאחור) מהווה פשרה טובה בין יכולת כביש לשטח. עם זאת רק כ-620 יחידות נמכרו ב-12 החודשים הראשונים לשיווקו (כאשר טויוטה לבדה מכרה 1500 יחידות רק בשנת 2003 במחיר של כמעט 100,000 ₪* יותר מהטרקאן) הדוחף את הטרקאן כרכב שטח קשוח. כבר נכתב בעבר ששיפור כלי רכב (שטח או כביש) הוא אחד הביטויים החשובים ביותר של ^תרבות מוטורית^. התרבות היא ישות שאנו, באוטושטח, דואגים להשקות ולזבל, לטפח ולעצב בשאיפה שאולי, יום אחד, נהיה כאחד העמים. מותר לחלום. כתבה זו עוסקת בכלי רכב משופרים, יונדאי טרקאן מן הסתם, אשר בעליהם יודעים בדיוק מה הם אוהבים במכוניות, יודעים איך הם רוצים שהמכונית שלהם תיסע ולאיזה שימושים תזכה. ראיה בהירה ומפוקסת של הצרכים האמיתיים שלהם וזה נדיר בשוק אביזרים ורכב שמונע מיהירותם של הלקוחות. כך ריכזנו חבורה עליזה וצבעונית של בעלי טרקאן מכובדים ליומיים מאתגרים בדרום הארץ. שורטט מסלול מגוון מהחולות סביב מושב דקל עד לבאר עדה ומשם חזרה דרך הדרכים המהירות של נחל פארן ונחל שגיא למעברי סלע צרים וטכניים של נחל אלות בואכה למעבר הגבול ניצנה. באופן חריג, שילבנו לראשונה במבחן ל-SUV בגודל מלא, מסלול סללום על עפר אשר היה כלי חשוב מאוד בניתוח ההתנהגות של מכונית שמתליה שופרו כברת דרך מהמקור הצנוע והיה גם טרקאן סטנדרטי לשמש כאמת מידה. הטרקאן של אלי רזניק שופר כדי לנסוע מהר בשבילים. נקודה. זה מה שהוא אוהב. לאלי (מבעלי מוסך יונדאי ראשון) ניסיון עשיר בנהיגה מהירה על הכביש ובשטח והוא נוהג להשתתף מדי פעם בתחרויות ניווט – לפי החשק – ותומך בצוות פעיל נוסף. הטרקאן של אלי לובש ופושט צורה ומפרט, ומשמש כפלטפורמה יעילה לבחון את ערכות השיפורים שהוא מציע ללקוחותיו. למבחן הגיע אלי עם בולמי-זעזועים קדמיים של קוני (על מוט פיתול מקורי אך מתוח) ומאחור קפיצים של ^קינג ספרינגס^ ובולמים איכותיים (ויקרים) של TUS. מחיר ערכה כזו עומד על כ-13,000 ₪. מידות הצמיגים צמחו ל-265/70R16 עם סוליה אגרסיבית כדת וכדין. יציאה ראשונה לסללום ומייד מתגלה גדולתה של מערכת מתלים יקרה ואיכותית. המתלים רכים מספיק כדי לאפשר העברות משקל ראויות ורכינה החיונית ללחוץ בעוצמה על הצמיג (להיגוי או האצה). האחיזה המופקת רבה מאוד, עם רכינה מורגשת ולא מוגזמת ותמורה בדמות היגוי חד ומדויק והאצה נפלאה גם כשהאוטו ממש בעומס גבוה. תכונה נפלאה נוספת של הערכה הזו היא שמירה על היכולת לבלוע מהמורות קטנות גם כאשר המתלה לחוץ עד חצי ממהלכו. זה אומר שגם אם תפגשו באבן או בחריץ גשם, תוך כדי פניה חזקה, זה לא יקפיץ את המכונית ולא יסיט אותה מהקו המתוכנן. מרשים מאוד בהתחשב במבנה מוטות פיתול מיושן. חיבתו של אלי לאספנות קמ^שים וההבנה שככל שהאוטו קל יותר, כך עדיף, מנעה ממנו להתקין כננת כבדה על החרטום. זה משלם דיווידנדים בכל פעם שהמכונית נכנסת לקצב הראוי על השביל ובוודאי חיובי בכל הקשור לתפקוד המתלים וליכולת לתמרן ולבלום. בהמשך המבחן המשיך הטרקאן של אלי להפגין אתלטיות רבה. אם זה על שבילי החול עתירי הבאמפים בואכה שיבטה או על האבנים השתולות בדרך לחניון הלילה – ספגו המתלים כמעט כל דבר שהוטח בפניהם ואפשרו לשמור על קצב התקדמות מהיר מאוד מבלי לקחת סיכונים מיותרים. יכולת כה טובה במהירות גבוהה מחייבת לשמור על מוטות הייצוב המקוריים (ואיננו בשום מקרה ממליצים להסירם). מוטות הייצוב שומרים על מתינותה של זווית הגלגול בכביש ובשביל, אבל מגבילים – במידה מסוימת – את מהלך המתלים. אלי שמכיר היטב את יכולתו של הטרקאן מסוגל לתקוף מעברים במהירות מעט גבוהה מהרגיל ולהתגבר על מחסור במהלך בעזרת תוספת אינרציה. זה לא בריא אם אתם חוששים לשבור משהו. למרות מחירה הגבוה יחסית של הערכה הזו, היא הופכת את הטרקאן לרקטת שבילים אמיתית מבלי להניף את המכונית גבוה מדי באוויר (כ-5 ס^מ לכל היותר) וכבונוס משפרת מאוד את הנוחות וההתנהגות על הכביש. מינוס יחיד הוא שאין שיפור, בקנה מידה שווה, במהלך המתלים וזה עשוי להפריע בנהיגה טכנית/אתגרית. מי שמתוסכל מהעובדה שלא התקבל לקורס טייס ומעדיף לפרוק את תסכולו בשטח, ימצא בערכה של קוני/TUS שילוב מצוין. יוסי לקח את הטרקאן שלו לקצה האחר של הסקאלה. מהירות לא מעניינת אותו, הוא אוהב להתגלגל לאיטו, ליהנות מפריחת הנוריות, לשמוע את שריקת הטריסטמית ואת אוושת הצמיגים המלחכים את הקרקע. אה, כן, והוא מת על עבירות. יוסי התקין ארבעה בולמים טעוני גז מתוצרת קוני, מתח את מוטות הפיתול בחזית והתקין קפיצים של קינג-ספרינג בדירוג הווי-דיוטי מאחור. הצמיגים שנבחרו צרים וגבוהים מהמקור 245/75R16 וכמובן בעלי סוליה אגרסיבית מאוד. חוץ מזה החזית מעוטרת עם פגוש מסיבי וכננת ראויה. הותקנה ערכת מיגון מלאה ומוט הייצוב מאחור הוסר לשחרור מהלך מתלה נוסף. הסללום חשף מייד את מגרעות הסרת המוט. זוויות גלגול מפחידות, הנפות גלגלים לאוויר וכל הדרמה המתלווה לרכב שטח שעבר הגבהה והוסר ממנו מוט מייצב – מפחיד למדי. למעשה ב-60 קמ^ש כבר אי אפשר היה לעבור בעקלתון מבלי להסתכן על-אמת. לקראת קצה המעטפת התרוממות הגלגלים כזו גבוהה, שמתרחש אבדן אחיזה ואבדן היגוי. נהג שלא יידע לא להגזים עלול אהמ...להביך את עצמו. וזה מדהים עד כמה הפך הטרקאן לדומה לבעליו. גם המכונית, עמוסה עד לזימים בציוד חילוץ ומחנאות, מעדיפה התנהלות שלווה על פני הסתערות נמרצת. משקל הכננת בחזית מורגש והוא עשוי למשוך את החרטום לסגירת מתלה אם הקצב יהיה מהיר מדי. הסרת המוט מחייבת משנה זהירות על שביל מתפתל שלא להגיע להטיית מרכב רבה מדי ובכלל עדיף לנסוע לאט. וכך היה. רוב הזמן הטרקאן של יוסי סגר את השיירה. שבילי אבנים מחייבים קצב מדוד ואיטי יותר. וסידור המתלים הזה מתאים לנסיעת אבנים כמו כפפה ליד. שיכוך החזרה מהיר (רך) מאפשר לגלגלים לחזור במהירות למצב הטוב ביותר לספיגה נוספת, והמשקל הנוסף על המכונית מעמיס את המתלים שעובדים יפה מתחת ומבודדים היטב מהשטח. במעברים טכניים או מעלות מדורגים, עתירי בורות סחרור, נגלה היתרון של הסרת המוט המייצב. הטרקאן של יוסי מוריד גלגלים נמוך ועמוק יותר מכל כלי שהיה במבחן הזה, ממשיך לאחוז ונושך בקרקע בזמן שהאחרים מסחררים גלגלים בהצלבה מביכה. התאמת המכונית לצרכים ולאופי של יוסי מרשימה מאוד. הוא מטייל הרבה לבד וזקוק לאמצעים להיחלץ בכוחות עצמו. השינויים שעשה ברכב מאפשרים לו להתגבר בקלות על אתגרי עבירות משמעותיים למדי. אולם, בעיניי, הסרת מוט הייצוב מהווה פשרה שלא מצדיקה את הסכנה שמתלווה לה בעיקר כשהמכונית מבלה – באמת – את רוב זמנה על הכביש. הטרקאן של דני הוא חיה נדירה ולו רק בשל היותו מצויד בתיבת הילוכים ידנית! עובדה זו לבדה היא כרטיס כניסה ראוי לקבל מבחן פרטי באוטושטח. אלא שדני הלך עוד כמה צעדים הלאה בשיפור הרכב. הוא התקין כננת ופגוש מאסיבי, בולמי-זעזועים מונרו-ריפלקס בכל פינה, הותקנו קפיצי קינג-ספירנג מאחור ובחזית – נכון – נמתחו מוטות הפיתול. דני גם החליף את הצמיגים לצמיגי שטח אגרסיביים במידה 265/70R16, והתקין ערכת מיגון למשעי. הכניסה הראשונית לסללום הייתה חיובית. המכונית לא נטתה יתר על המידה, העבירה משקל היטב וציירה רדיוסים מדויקים סביב הפילונים. אולם כשהמהירות עלתה, נקבע קו הגבול מוקדם הרבה יותר מהצפוי כבר ב-50 קמ^ש. הכננת מכבידה מאוד על הבולמים אשר פשוט אינם מצליחים לרסן את המסה ונגרם נדנוד מוגזם. הנדנוד הלך והתגבר ככל שניסיתי להרים את הקצב מעל קו ה-50 קמ^ש אבל כשהמכונית החלה לאבד אחיזה ולהחליק לצדדים החלטי ש^די מספיק!^. כך שגם אם הנסיעה במהירות נמוכה עדיפה על הרכב התקני (אליו נגיע מייד), כבר במדרגת המהירות הבאה, 50 קמ^ש, האוטו איבד את הצפון. וזה הורגש לכל אורך הנסיעה. האוטו סגר מתלה ונחבט בקרקע כמעט בכל הזדמנות ובמהירות נסיעה איטית להפליא. הוא הפתיע – יותר מפעם אחת – כשהייתי בטוח שגילחתי מספיק מהירות, לפני אותו חריץ רוחבי, רק כדי להתרסק לתוכו במבוכה גדולה (כשבעל הרכב יושב לצדי...). יתרה מזאת, המכונית חשה בלתי מאוזנת. כאילו התנחל גמל על החרטום והוציא את הטרקאן משיווי משקל. זה גם גרם למגן הגחון לפגוש את הקרקע יותר מכל מגן אחר במבחן הזה. לא נעים. במהירות איטית – היכן ששיכוך מהיר (רך) זה דווקא יתרון – תפקדו המתלים של הטרקאן של דני מצוין. אבל בכל פעם שנפתח השביל האוטו החל לסבול. מי שהייתה תגלית במבחן הזה היא תיבת-ההילוכים הידנית. למרות יחסי ההעברה הארוכים (שיוט ב-100 קמ^ש כ-200 סל^ד נמוך יותר מהאוטומטית) ומעט חורים בין הילוכים, המנוע הסטנדרטי מסתדר יופי עם ההילוכים הארוכים (34 קג^מ מ-2000 סל^ד) ואפשר פשוט לתקוע אותו בהילוך שלישי ולשכוח מהתיבה. יתירה מזאת, האוטו מרגיש חזק מאוד וחי במשנה מרץ גם מול כמה מכוניות משופרות מוטור שנכחו באירוע. אגב שיפורי מנוע, יש בהיצע – עקרונית – שלוש רמות: בסיסית הכוללת שחרור זרימת גזים מהמפלט עם יחידת ביניים פתוחה, ביניים הכוללת הרמת לחץ טורבו ושינויים במחשב וגבוהה עם לחץ טורבו גבוה ושינוי מיפוי קיצוני יותר. כמובן ששיפורים אלו יפגעו (רשמית יש לציין) באחריות היבואן שכמובן אינו ממליץ עליהם. מנהיגה בכל אחת מרמות השיפור אני יכול לומר שהראשונה כמעט שאינה מורגשת, השניה מוסיפה המון כוח מועיל והשלישי הופכת את הטרקאן למפלצת אמיתית, חזקה ועצבנית. הטרקאן הסטנדרטי שנכח במבחן ושימש בצניעות כאמת מידה, קבע את הזמנים השניים הטובים ביותר בסללום (אחרי הטרקאן של אלי). הוא נהנה מקרבה יתירה לקרקע ומתלים מכוילי כביש אשר מאפשרים תמרוני זיג-זאג בטוחים, למרות שהחליק המון על צמיגים סטנדרטיים. הכלי התקני התמודד היטב בשבילים המהירים אבל נטה לחבוט את סנטרו בקלות רבה מדי בבאמפים וחריצי גשם והעביר יותר מדי מפני השטח לתא הנוסעים כאילו ומשתף (בבכיינות פולנית גזעית) את היושבים בו על צרותיו (^זה בסדר תשבו לכם אני רק אסגור מתלה בינתיים^), והמנוע הרגיש מעט אנמי ביחס לאחרים. בשטח זרוע אבנים וטכני, הורגש (ונשמע) המחסור במהלך מתלים ובמרווח הגחון ביחס לכלים המשופרים והוא הלך ונחבט ככל שהעמקנו לתור את נפלאות הנגב. ככל שהשטח הפך לטכני יותר כך הרגיש הכלי הסטנדרטי פחות בנוח ויותר התקשה לצלוח אותו. והמסקנה: ככל שתרצו להעמיק לחקור את השטח כך תאלצו להעמיק לשפר ולהתאים את הכלי התקני. ובסיכומם של שני ימי מבחן מרתקים התגלו כל גרסאות הטרקאן ככלים רבי-יכולת ורב-גוניים. אחד, טייס שבילים מדופלם שמתמוגג על קצב מהיר ובולע חריצים לארוחת בוקר, מקשקש בזנבו בחדווה ועובר כל פניה בהחלקה רוחבית. שני, חרדון סלעים איטי וארך רגליים המתנהל לו בעצלתיים אבל רק מחכה להזדמנות למתוח רגליים על מדרגת סלע ראויה (ורצוי שתהיה גבוהה). שלישי, זה שאינו יודע לשאול. עם תיבה ידנית שמשחררת פוטנציאל דינאמי חבוי אבל ערכת מתלים מעט אבודה שאינה מסתדרת עם היכולת הדינאמית של הרכב אבל יש לה יתרונות בעיקר במהירות איטית. כולם צאצאיו של הטרקאן הסטנדרטי המהווה נקודת התחלה מצוינת לפרסונליזציה והתאמה לצרכים/מאווים/חלומות של בעליו וזה במחיר ^שפוי^ יחסית של 223,000 ש^ח*. *המחירים נכונים ליום פרסום הכתבה במגזין קדירת עוף בפויקה תבשיל עוף שמתאים ללילה מסביב למדורה, כשהנזיד מתבשל לו בפויקה סיר ברזל יציק עם רגלים שמאפשרות להבעיר מתחתיו עצים פחמים. מצרכים: 2 עופות מחולקים ל 8 2 ראשי שום מפורקים 3 כפות גדושות של פפריקה חריפה מעט מלח ופלפל 2 כפות שמן זית מציבים את הסיר ומעבירים מהמדורה פחמים בוערים מתחת לסיר, כשהסיר חם מוסיפים את השמן שיני השום וחלקי העוף. מוסיפים את הפפריקה מעט מלח ופלפל ומכסים. לאחר כ ¼ שעה מערבבים ומוסיפים חצי כוס מים, מכסים ומבשלים כחצי שעה נוספת שמידי פעם מערבבים ודואגים לחידוש הפחמים מתחת לפויקה. תודה מיוחדת ליקי שדאג לבטננו שתהה מלאה תמיד יקי מעדנים – שד' יהודית 20 ת^א טלפקס 5613330-03 תודה לגתוס על המקצועיות והעזרה בהפקת הכתבה הכתבה מתוך מגזין אוטושטח גיליון מספר 16
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות