בשבוע בו נשברו שיאי-מהירות בבונוויל מצד אחד, ולוטוס הציגה מכונית חדשה מצד שני, נעים ללכת כמעט בדיוק 50 שנה אחורה כדי להזכר בשבירת שיאים אחרת – שנעשתה על-ידי לוטוס. המכונית שעשתה זאת אז היתה המארק 11, מכונית מירוץ זעירה ומוצלחת במידה בלתי-רגילה. המארק 11 הושקה בינואר אותה שנה, שילוב מנצח של פילוסופיית המשקל-הנמוך של קולין צ'מפן, מנוע מצויין – ותכנון אוירודינמי יעיל ביותר. בקבוצת הנפח שלה, עד 1,100 סמ"ק (קטגוריה G) לא היו לה מתחרים, והיא הוותה אגוז קשה לפיצוח גם עבור מכוניות גדולות וחזקות בהרבה. חודשים ספורים אחרי השקתה כבר זכתה ה-11 במקום הראשון בקבוצתה במירוץ ה-24 שעות של לה-מאן, ובמקום השביעי (!) בדירוג הכולל. עד תום אותה עונה ניצחה ב-11 בכ-150 מירוצים ברחבי העולם! לקראת סיום העונה החליט קולין צ'פן לנסות ולשבור שיאי מהירות במונזה באיטליה, במסלול שאז עוד היה מהיר מאד ובעל פניות משופעות. לוטוס היתה אז חברה קטנטנה: ה-11 היתה המכונית הראשונה שנמכרה בכמויות משמעותיות. אבל זו היתה אופרציה רזה ויעילה, עם צוות שניתן להגדיר בשקט כ"דרים טים" אמיתי. תחת קולין צ'פמן עבדו האחים קוסטין, מייק ופרנק; מייק, המכונאי הראשי, תרם לימים את שלוש האותיות הראשונות של שמו לחברת קוסוורת', ואילו פרנק היה גאון תכנון אוידרודינמי שלזכותו נזקפת לא מעט מיכולתה הפנומנלית של ה-11. הוא מצידו, אגב, היה ממיסדי חברת מרקוס (וכן, שלוש האותיות האחרונות של השם מגיעות ממנו). לצורך שבירת השיאים הושלם הצוות על-ידי נהג חלומי לא פחות: סטירלינג מוס. התיאורים של מהלכי שבירת השיאים במונזה ממחישים עד כמה פעלה לוטוס תחת תקציב מוגבל – ובכלל, התנאים בהם הצליחה לקבוע את שיאיה מעוררים השתאות. המועד המקורי לנסיון נקבע לאוקטובר, אך בשלב מאוחר מאד התברר כי המסלול לא יהיה פנוי ולכן הוחלט להקדים את המועד לספטמבר – מה שהותיר 8 ימים בלבד להתארגנות, כולל הכנת המכונית! האגדה מספרת כי קולין צ'פמן יצא ממשרדו לסדנה, שם היו שלוש מכוניות בשלבים שונים של בנייה, בחר את זו המתקדמת ביותר ואמר "את זו נכין לשבירת השיא". מיותר לציין כי העבודה היתה קדחתנית, ולא הותירה זמן כלשהו לניסויים ובדיקות. למעשה, עד שמוס עלה עם המכונית על המסלול במונזה לראשונה עברה כ-3 ק"מ של נסיעה בלבד... על פרטים כמו צמיגים מיוחדים, שדנלופ הכינה למועד המקורי של נסיון שבירת השיא, לא היתה ברירה אלא לוותר. הקבוצה התפשרה על צמיגים במידה גדולה מעט מהרגיל, מה שעתיד היה לשחק תפקיד בהמשך. מבחינה מכנית היתה ה-11 סטנדרטית לגמרי, עם מנוע קובנטרי-קליימקס בנפח 1,100 סמ"ק שהפיק 100 כ"ס, ומשקל של כ-500 ק"ג בלבד. השוני העיקרי התבטא בריתוך חלקי-מרכב מסויימים למקומם, ובסגירת תא הנהג באמצעות בועת-פרספקס שקופה ואוירודינמית. המכונית הועמסה ישירות על נגרר בסדנת לוטוס, נרתמה לואן הפרטי של מוס וכך ננהגה בחופזה כל הדרך לאיטליה. היום המיועד היה יום ב', למחרת הגרנד-פרי האירופאי – האחרון של אותה שנה – שנערך במונזה; סטירלינג מוס התייצב במסלול השכם בבוקר, לאחר שהספיק לא רק להשתתף במירוץ יום קודם אלא אף לנצח לאחר שהקדים בהקפה שלמה את כל המשתתפים פרט לפנגיו שסיים שני (וזכה באופן דרמטי באליפות העולם, אבל זה כבר סיפור אחר. בצניעות אופיינית לו, אגב, נמנע מוס מלהזכיר את העובדה שניצח בדיווח שכתב אז לעיתון בריטי לגבי שבירת השיאים). אבל זה לא הפריע לו להכנס למכונית – בקושי רב, הגישה לתא הנהג היתה מגבלתית בגלל הבועה הסגורה שהותקנה עליו – ולתת את המקסימום. והמקסימום הזה הספיק. האירוע לא היה נטול-תקלות: משטחי-הבטון של מונזה, עם החריצים הגדולים ביניהם, גרמו לרעידות בתדר גבוה אשר יחד עם המהירות הגבוהה, היוו אתגר גדול לחוסנה ושלמותה של המכונית, וגרמו לחלקים שונים לכשול; בשלב מסויים התפרק חלק מהמרכב לאחר שהצמיגים הגדולים-מדי שפשפו אותו. אבל השיאים אכן נקבעו. ההקפה המהירה ביותר היתה במהירות ממוצעת של 222.5 קמ"ש (מ-1,100 סמ"ק, להזכירכם!) שיא FIA חדש, וכמו כן נשברו שיאי ה-FIA למרחקים של 50 ק"מ ו-50 מייל. חודש מאוחר יותר חזר למרות הכל צווות לוטוס למונזה, הפעם עם נהג אחר, שיפר שוב את השיא – ושנה לאחר מכן נקבעו שיאים חדשים בפעם השלישית. 1958 כבר היתה שירת-הברבור של ה-11, לאחר קריירה קצרה אך מזהירה; היא פינתה את מקומה למכוניות מירוץ מתקדמות יותר. מתוך 270 ה-11 שיוצרו, למעלה ממחצית שרדה והן מככבות עד היום במירוציים היסטוריים. קולין צ'פמן כבר אינו אתנו, וגם לא צמד האחים קוסטין. סטרילינג מוס – עדיין אתנו. ואם אתם רוצים לקנות 11 לעצמכם, יש פתרון: חברת ווסטפילד חזרה בשנה שעברה לייצר רפליקה מדוייקת של ה-11, הנושאת את השם "ווסטפילד XI" ומתבססת על יחידת הנעה של MG מידג'ט. למעשה, רפליקה זו היתה המכונית הראשונה של ווסטפילד כאשר החברה הוקמה לפני למעלה מ-20 שנה, והיא הוחזרה לייצור לפי דרישת הקהל. תמורת פחות מ-9,000 ליש"ט תקבלו קיט להרכבה עצמית, לא כולל המנוע ושאר רכיבים מכניים. זו דרך נהדרת להכיר ולהעריך את המכונית ששמה את לוטוס על המפה.