אני נוסע בכביש המתפתל מעל לים התיכון, תוהה אם להתמסר לרוח ולמים או להתרכז בכביש שלפני. המכונית שנושאת אותי דרך כל היופי הטבעי הזה היא הפולקסוואגן EOS, מכונית חדשה לחלוטין עם שם מההיסטוריה. מאז ימי המנוע וההנעה האחוריים, ופימפום קירור האוויר שמן של הקרמן-גיהה לא יצרה פולקסוואגן דגם שהוא לפני הכל מכונית עם גג נפתח. שיקולים של כניסה לסגמנט חדש ומיצוב שונה של המותג, גרמו לפולקסוואגן להתחיל מדף נקי. המכונית הזו מנסה להכיל בתוכה עולם ומלואו, מבטיחה תענוגות פתוחים לצד פרקטיקה סגורה בזכות הגג הקשיח החדש, עליו גאוותם של אנשי מחלקת הפיתוח של פולקסוואגן. מההיבט המכני רצפת האיוס מבוססת על זו של הדור האחרון של הגולף. אולם בעוד מלפנים נמצא את מתלה המק'פרסון מאותה הגולף, מאחור נמצא את המתלה הרב חיבורי של הפאסאט החדשה. מבחינת הממדים האיוס נופלת בדיוק בין שתיהן – היא ארוכה מהגולף (440 ס^מ) ורחבה ממנה (179 ס^מ) וגם מפסקי הגלגלים רחבים יותר (154 ס^מ). רק בסיס הגלגלים זהה לזה של הגולף ועומד על 258 ס^מ. היצע המנועים מגוון מאוד, החל ב- 1.6 (הזרקה ישירה 115 כ^ס ב-6000 סל^ד), עובר ל- 2.0 נמרץ יותר (150 כ^ס ב-6000 סל^ד) וגומר במנוע ה-TFSI על 200 כוחות הסוס שלו, המתקבלים ב-5100 סל^ד, ופירפור שסתום הפריקה החביב המוכר מה-GTI. לקראת נובמבר (אז תושק המכונית לשוק האמריקאי) תוצג תיבת ה-DSG וכן מנוע ה-V6 3.2 ליטר מה-R32. כל המנועים כולם משודכים כרגע לתיבות הילוכים ידניות בנות שישה הילוכים. האבזור כולל, מעבר לגג המתוחכם, גם מערכת בקרת אקלים המתאימה עצמה למצבו של הגג, מושבים ממונעים, מחוממים וזוכרים, אפשרות להוריד ולהרים את כל החלונות יחדיו, מערכת שמע של דיינה-אודיו, ריפודי עור, נגיעות אלומיניום ועוד. לעצור את כל הכבודה המשונעת הזו אחראים ארבע דיסקים, הקדמיים מאווררים, נתמכים ב-ABS, EBD ו-ESP. כניסה לתא הנוסעים תגלה סביבת נהג מוכרת. כפתורי מערכות הפיקוד השונים מפוזרים ביעילות לא עמוסה. המושב וההגה מתכווננים ועוזרים לי למצוא את תנוחת הנהיגה המתאימה, אבל בליטה בקונסולה המרכזית מתעקשת להתמקם אל מול ברך ימין שלי, פוגעת בנוחות הישיבה. המושבים עצמם קשיחים, תומכים, אבל צרים בהחלט לאנשים גדולים. הגג כבר מאוחסן בתא המטען (מכווץ את גודלו מ-380 ל-205 ליטרים) - ובקרת האקלים מתווכחת עם מזג האוויר היווני על הטמפרטורה סביב תא הנוסעים. הרושם הראשון מהאיוס הוא של מתלים מכוילים על הצד הקשה ושילדה קשוחה. על הכביש המהיר המוצקות הכללית הזו מתורגמת להרגשת ביטחון ויציבות אולם על הכביש המשובש היא מתורגמת לנסיעה לא נינוחה, בלשון המעטה. בתנאים אלו הנסיעה נוקשה וקופצנית, כאשר המתלה אינו מצליח לספוג את הזעזועים, גדולים כקטנים, שכופה עליו הכביש. השיוט הנינוח נפגם גם בשל רעשי הכביש שנוכחים בתא הנוסעים ורק רעשי הרוח כמעט ולא מורגשים כשהגג סגור. שיוט במאה קמ^ש בשתי גרסאות הבנזין הבכירות (2.0 ו-2.0T) הניב רעשי רוח קלים שהלכו והתגברו עם הטיפוס במעלה שעון המהירות. נסיעה בגרסת השני ליטר הלא מוגדשת מגלה מכונית מאוזנת – המנוע האטמוספרי מניב תאוצות מספקות בשילוב הגיר הידני, מבלי להיות ^גדול^ על השלדה. אבל זו הנסיעה בגרסת הטורבו שמצליחה לסחוט ממני חיוכים בכל מעיכה של דוושת הגז. המנוע הזה מצליח להיות חזק וגמיש כמעט לאורך כל קשת הסל^ד, ונאות להאיץ גם ממהירויות נמוכות בהילוך גבוה. ידית ההילוכים משתפת פעולה, מהלכה ארוך במקצת אך פעולתה חלקה וברורה למעט השילוב הנוקשה להילוך השישי. את כביש החוף היווני הספקתי כבר להכיר ועכשיו, עם הגרסה הבכירה, אני מתחיל באמת ללחוץ את האיוס לפינה. מי יכול להאשים אותי? עם מנוע חזק, הכיול הקשיח והגה שמצליח להפתיע אותי עם משקל טוב ותגובות טובות גם כן. יכולת הפניה הכללית של האיוס ומגבלות האחיזה גבוהות מאוד. אולם הנטייה הבסיסית היא לתת-היגוי (מודגש בגירסה המוגדשת על כבישי יוון החלקים), כשבפניות מהירות מועמסים המתלים החיצוניים ומתקשים לשכך את פני הכביש. העליה במהירות ועומסי הפניה לא גוררים זוויות גלגול משמעותיות. כאן משולמים הדיבידנדים מסעיף הנוחות בכביש השבור. הבלמים חזקים, עם פעולת דוושה פרוגרסיבית ועוצמה מספקת. לא מדובר בספורטיבית עם יכולת טלפתית, אבל אני בהחלט נהנה לזרוק אותה מפניה לפניה. את ההבטחה להוביל ארבעה נוסעים לא מצליחה האיוס לקיים, בשל גובה המושב האחורי, רוחבו וזווית המסעד. הפולקסוואגן איוס היא מכונה איכותית – בזכות איכות הבניה והחומרים. ורסטילית – בזכות הגג הקשיח, ומהנה לנהיגה – במיוחד בגרסה החזקה. היא מצליחה להראות חדשנית, ועדיין לשמור על זהות משפחתית ברורה. היא סובלת בעיקר מנוחות נסיעה לקויה על כבישים שבורים וצפיפות במושב האחורי, אבל לא נראה לי שזה מה שימנע מהרוכשים הפוטנציאלים שלה מלהראות באחת שכמותה.