חטיבת המירוצים של חברת פולקסוואגן הודיעה כי החוזה בן שלוש השנים של יוטה עם החברה ^לא חודש עקב בעיות שצצו במהלך המשא ומתן וחוסר הסכמה עם נציגי הנהגת^ (בעברית – כנראה שלא היתה הסכמה על כמות האפסים בחוזה המחודש). באתרה האישי מציינת הגברת קליינשמידט כי לצערה לא יימשך שיתוף הפעולה. היא מוסיפה כי היות והיא שותפה בפרויקט משלב התכנון הראשוני, היא קיוותה להוות חלק מהפרויקט עד סופו. יוטה קליינשמידט, מהנדסת במקצועה, עבדה בחברת ב.מ.וו בזמן שהחל לבעור בה החשק לחצות מדבריות. בסוף שנות השמונים החלה להתחרות באופן פעיל ובשנת 1992 הגיע עם ב.מ.וו GS1150 סידרתי לקו הסיום של הפריז-דאקר במקום ה-23 הכלי וראשונה מבין הנשים. בתחילת שנות התשעים השתתפה בראלי-רייד על אופנועי ב.מ.וו ובשנה הזו החלה גם לנווט את הבאגי של ז'אן לואי שלסר. מכאן הדרך לנהיגה במכוניות היתה קצרה. בשנת 1997 הגיע ציון הדרך החשוב הראשון שלה כשהיתה לאישה הראשונה שזכתה בסטייג' בפריז- דאקר בבאגי של שלסר (שהיה שותפה לחיים בזמנו). ב-1999, הפעם כבר במדי מיצובישי, הגיעה למקום השלישי במירוץ המפרך. ואז, ב- 2001, אחרי עשור וחצי של ראלים חוצי יבשות, יוטה מנצחת (סוף סוף) בפריז-דאקר. לאחר שהיתה לאישה הראשונה שנצחה במירוץ הארוך והקשה בעולם, הצטרפה יוטה לשורות פולקסוואגן למטרת פיתוח רכב חברה רישמי למירוצי המדבר. התוצאות לא איחרו להגיע. בפריז-דאקר של 2003 הגיעה למקום השמיני עם הבאגי טארק (באגי הנעה אחורית שהופיע לפני הטוארג). ב-2004 הטוארג ויוטה כבר משיגים זמנים טובים ונצחון באחד הסטייג'ים. בדאקר של 2005, יוטה והטוארג ניצבים על המדרגה השלישית של הפודיום. זהו פודיום ראשון למנוע דיזל בהיסטורית הדאקר. כאמור, שיתוף הפעולה בין קליינשמידט לפולקסוואגן היה מוצלח למדי, ולכן הפרידה המדוברת די מפתיעה. קרלוס סיינז יישא בנטל הנהג המוביל בפולקסוואגן בדאקר הקרוב. לא ידוע עבור מי תנהג (או תרכב) יוטה.