ב-1980 אירוע ציון דרך חשוב בהתפתחות עולם הרכב. זו היתה השנה בה הציעה מרצדס את המכונית הראשונה בייצור סדרתי עם כרית-אוויר. היתה זו ה-S-קלאס של אותה שנה, אשר זכתה לכבוד וצוידה באבזר בטיחות מהפכני זה. אתה S-קלאס הסתפקה בכרית אוויר בודדת – רק 8 שנים מאוחר יותר הוספה כרית אוויר גם לנוסע. אבל תראו לאן הגענו היום... אין עוררין על חשיבות כרית-האוויר בכל הקשר להגנה על נוסעי המכונית בעת תאונה. לפי מרצדס, מאז 1987 הצילו כריות אוויר למעלה מ-14,000 חיים בארה^ב לבדה, וכיום גם מכוניות זולות ועממיות מצוידות בכריות למכביר – לפחות בעולם המערבי. אבל הפיתוח לא היה פשוט: הרעיון של אמצעי-הגנה מתנפח הופיע כבר בשנות ה-50, אבל נדרשו עוד שני עשורים כדי לפתח את הרכיבים הנדרשים ברמת אמינות ובטיחות שתאפשר שימוש בו במכוניות בייצור המוני. המעניין הוא שהטכנולוגיה הבסיסית – אמצעי המסוגל לחולל גז בלחץ גבוה בתוך פרק זמן קצרצר – פותחה דווקא בארה^ב; למרצדס לא היו אז המשאבים הנדרשים כדי לעשות זאת בעצמם. בראיונות עם אנשי צוות הפיתוח המקורי הם מספרים כי לא יכלו להעלות על דעתם עד כמה כרית האוויר תחולל מהפכה, תציל חיים ותהפוך לפריט-אבזור חשוב ובסיסי של המכונית. מחולל הגז לא היה הרכיב הפרובלמטי היחיד – נדרש היה לפתח בד שהיה חזק מספיק ועמיד בפני קריעה, וחיישן להפעלת הכרית בעת תאונה (שיהיה אמין באופן מוחלט מצד אחד, ומצד שני ימנע הפעלות-סרק העלולות להיות קטלניות). צריך היה למצוא דרך לארוז את הכל בנפח מספיק קטן כך שניתן יהיה לאחסן את הכרית בתוך טבור ההגה. המוצר הסופי נבדק בלא פחות מ-250 מבחני-ריסוק, ו-7 מיליוני ק^מ של נסיעות-מבחן לבדיקת אמינות ועמידות המכללים, לפני שהוכנס לייצור. אבל בסופו של דבר, בדצמבר 1980 ערכה כרית האוויר את הופעת הבכורה שלה ב-S קלאס דאז, ה-W126, יחד עם עוד פיתוח בטיחותי חשוב, קדם-המותחן לחגורת הבטיחות. 12 שנים מאוחר יותר כבר היתה כרית האוויר פריט תקני בכל דגמי מרצדס.