חברת הכנסת נעמי בלומנטל הגישה הצעת חוק להעלות את המהירות המרבית בכביש חוצה ישראל ל-130 עד 135 קמ^ש, בטענה כי תשתית הכביש בנויה ברמה שמאפשרת נסיעה בטוחה במהירות זו. חברת הכנסת מציעה כי העלאת המהירות המותרת תוגבל לכלי-רכב בני פחות משמונה שנים ומי שיתפס עובר על המהירות המותרת ייקנס בסכום כפול מהקנס הרגיל על מהירות מופרזת. *** בעוד שאין אנו חולקים על דעתה של חברת הכנסת, ואפילו מברכים על ההכרה המשתמעת בחשיבות התשתית לבטיחות הנסיעה ועל חשיבותה המשנית של מהירות כגורם לתאונה, ההצעה כוללת מספר נקודות תמוהות. כאמור, הנסיעה במהירות של 130 קמ^ש (או 135 קמ^ש במסלול השמאלי, וגם הבדלה זו מעט תמוהה) תהיה מותרת אך ורק לכלי רכב שחלפו פחות משמונה שנים מאז ייצורו. הבדלה זו בעייתית בשני מובנים – מבחינת האכיפה ומבחינת ההצדקה העקרונית. בהיבט האכיפה לא ברור איך, אם בכלל, אמורים שוטרי התנועה להבדיל בין רכב שיוצר בשנת 97 לרכב שיוצר בשנת 96 (מבלי להיכנס לשאלה האם בכלל יש הצדקה להקדיש מכח האדם המצומצם של משטרת התנועה לאכיפת מהירות בכביש 6). אבל השאלה המהותית יותר היא מדוע נקבע הרף בשמונה שנים, ובכלל האם הבדלה על בסיס גיל בלבד נכונה. הרי במדינות רבות המהירות המותרת עומדת על 130 קמ^ש ויותר כבר שנים רבות, ולכן מכוניות רבות נבנו והותאמו לנסיעה במהירות זו כבר לפני עשר שנים ויותר. מצד שני, גם כיום מיוצרות מכוניות שנסיעה במהירויות כאלו, גם אם הן מסוגלות להגיע אליהן, לא עמדה בראש מעיינם של המהנדסים שעמלו על פיתוחה. עוד נקודה תמוהה היא נושא הקנס הכפול. האם באמת ובתמים מאמינה חברת הכנסת כי נסיעה במהירות 150 קמ^ש במקום 130 קמ^ש בכביש 6 חמורה יותר מנסיעה במהירות 50 קמ^ש במקום 30 קמ^ש ליד בי^ס? *** ואנחנו מאחלים ליום שבו תתקבל הצעת חוק שתחייב את הבאת כל הכבישים המהירים בארץ לסטנדרטים המערביים המקובלים, בדיוק כמו כביש 6.