את ה-HMMWV, ובכינויו הנפוץ 'האמר', כולנו מכירים. הרכב הטקטי רב-השימושים ורב-העבירות קנה את עולמו במלחמת המפרץ הקודמת, וחשיפתו שם גם הביאה להוצאת גרסה אזרחית. בימים אלו ממש, בעיצומה של מלחמת המפרץ ב', אמור להכנס לשלב ניסויים מתקדם רכב-שדה צבאי מתקדם עוד יותר, שעשוי – לפחות חלקית – להחליף את ההאמר. ה-RST-V, ראשי תיבות של Reconnaisance, Surveillance and Targeting Vehicle, מפותח על-ידי חברת ג'נרל דיינמיקס, בהזמנת חיל הנחתים האמריקני. תכונותיו המתקדמות אמורות לאפשר לו לבצע משימות בעומק האויב, באמצעות יבילות אויר ברמה גבוהה, שרידות, ומערכת הינע-כלאיים מתקדמת. ה-RST מצוייד במנוע טורבו-דיזל מתקדם מתוצרת דטרויט-דיזל, 2.5 ל' עם מסילה משותפת ו-155 כ^ס – תפוקה נדירה עבור רכב צבאי. המנוע מפעיל מחולל-זרם אשר מפעיל בתורו מנועים חשמליים נפרדים, אחד לכל גלגל. המערכת פועלת כהינע-כלאיים עם יכולת לאגור אנרגיה בעת האטת הרכב, כמקובל במערכות מסוג זה; ובעת הצורך, לצרכי חשאיות מרבית, ניתן לנוע תחת כוח חשמלי בלבד לטווח קצר. מצברי הרכב מסוגלים לייצר הספק מרבי של 80 קילוואט, כ-110 כ^ס, ובעת הצורך – הספק רגעי של 90 קילוואט, מעל 120 כ^ס. השימוש במנועים חשמליים נפרדים בכל גלגל חוסך את הצורך במערכות מכניות, ומקנה גמישות מרבית – אותה ניצלו מתכנני הרכב כדי להקנות לו יבילות-אויר חריגה: בוכנות פנאומטיות מקפלות בעת הצורך את הגלגלים פנימה, ובכך קטן רוחב דריסת-הרגל של הצמיגים מ-2.00 מ' – כרוחב האמר – ל-1.58 מ' בלבד; המערכת מאפשרת גם להנמיך את הרכב למינימום, תוך הורדת מרווח הגחון ל-10 ס^מ בלבד. בכך הושגה מטרה חשובה: את הרכב ה^מקופל^, אותו ניתן לראות בתצלום משמאל, ניתן להוביל במטוס הובלה/סער מתקדם העתיד להכנס לשירות בקרוב, בשם V22 Osprey. זהו מטוס בעל זוג רוטורים משתנה, המאפשרים המראה ונחיתה אנכיות ועם זאת גם טיסה קונבנציונלית תוך שימוש ברוטורים כמדחפים. ניתן להוביל את ה-RST גם בתוך מסוקי תובלה מסוג CH46 – ומפתחי ה-RST מקפידים לציין כי כלי הטיס הללו אינם מסוגלים להוביל את ההאמר המגודל. גם באמצעי תובלה קונבנציונליים יותר יש ל-RST יתרון – בתוך C5 ^גלאקסי^ ענק ניתן להוביל עד 21 כלי רכב כאלו, לעומת 15 האמרים. שינו מפשק הסרנים, אגב, מאפשר גם גמישות מרבית בתנועה על צירים בעלי ^קוליסים^ עמוקים, שכן ניתן יהיה להתאים את המרחק בין הגלגלים לפי רוחב הקוליסים. נתוני צליחת שטח של ה-RST מרשימים. כאשר הוא מורם למקסימום על מיתליו, מרווח הגחון צומח ל-61 ס^מ = 50% יותר מבהאמר (שוב, זהו יתרון מובהק של מערכת ההינע); זויות הגישה והנטישה הן 60 מעלות (עם כננת בחרטום – 45 מעלות מלפנים), ועומק הצליחה, 91 ס^מ, זהה לשל ההאמר. המתכננים טוענים גם לאפשרות התאמה לפעולה אמפיבית, יכולת שאינה קיימת בהאמר. מהירות צליחת שטח מחורץ תקני גבוהה ב-50%; צריכת הדלק טובה בשיעור עד כפול, וטווח הנסיעה בכביש גדול בשני-שליש. גם בתאוצות יש ל-RST יתרון משמעותי – 3.0 שניות מעמידה ל-50 קמ^ש, לעומת 9.4 שניות בהאמר; 15 שניות בלבד מ-0 עד 60 מייל לשעה (96 קמ^ש), לעומת מעל 25 שניות להן נזקק ההאמר כדי להגיע ל-50 מייל לשעה. מיותר לציין כי ההנעה הנפרדת לכל גלגל מקנה יכולת שליטה קלה בכוח המועבר לכל גלגל, בעת מעבר שטח טכני וקשה-עבירות. עם כל האמור לעיל, ספק עם הרכב החדש יוכל לשאת משקל מועיל כמו ההאמר, למרות טענת המפתחים, וגם כנראה לא יוכל לשמש למגוון יישומים רחב כמו ההאמר. ה-RST, יש לזכור, פותח למשימות ספציפיות ביותר – חדירה עמוקה וחשאית, ושהות בעורף האויב עם סיוע מוגבל (הוא ניתן להפעלה, אגב, במצב ^סיור^ – נמוך במיוחד להקטנת הצללית, ועם חצאיות מיוחדות לשבירת הצורה). כאמור, בימים אלו אמור היה ה-RST להכנס לשלב ניסויים מתקדם – אבל הדרך לייצור סדרתי עדיין רחוקה.