באמצע שנות ה-90' פורד היתה בבעיה בשל היצע דגמים מיושן, תדמית מבוגרת ומכירות הולכות ומתדרדרות. השינוי היה חד וקיצוני: הקא, הפומה והקוגאר הציגו עיצוב שונה, מושך וייחודי (אף שהתבססו על פלטפורמות וותיקות), ואחריהן באה הפוקוס – וטרפה את הקלפים. עיצוב חדשני, טכנולוגיה מתקדמת ויכולת דינאמית לתפארת הפכו כמעט באחת למייצגי המותג והחברה השילה לחלוטין את תדמיתה השמרנית והמבוגרת. הבאה בתור לרוויזיה היתה המונדיאו, שנשענה על המתכון של הפוקוס – עיצוב מודרני וזוויתי, בסיס גלגלים גדול ביחס למקובל בקבוצה, אבזור בטיחותי נדיב, מנועים חדשים ומתקדמים ודגש רב על היגוי והתנהגות כביש. היה זה גם תזמון מצוין לנסות שוב את מזלה בשוק הישראלי (תחת כנפיו של יבואן חדש, 'דלק מוטורס'), והיא נחתה כאן בשיא גודלה של בועת ההיי-טק, כשמכירות הרכב הלכו וגאו, מחירי הנפט טרם התנפחו והאירו היה בחיתוליו. המחירים האטרקטיביים הותאמו לקבוצות הרישוי החדשות (125,000 ש''ח, שווי שימוש 3 דאז)– והמונדיאו מחקה לחלוטין את הרושם הפושר שהותירה קודמתה. היסטוריה הדור הנוכחי של המונדיאו נולד בשנת 2000, אך שיווקו בארץ החל רק ממודל 2002. בשנת המודל 2004 זכה הדגם למתיחת פנים, בה עודנה משמעותית נוחות הנסיעה (שזכתה לביקורות צוננות מאז הצגת הדגם) על חשבון ההתנהגות החדה בה הצטיינה המכונית עד אז. אולם גם אחרי העדכון המונדיאו עדיין הציעה התנהגות כביש מהטובות בקטגוריה, והפעם עם נוחות נסיעה סבירה. כאשר הוצג הדור השני של המונדיאו הכריזו בפורד ישירות כי המטרה שסומנה היא הפאסאט, ואכן העיצוב החיצוני נושא יותר מרמז למשפחתית הגדולה של פולקסווגן, וגם רמת האבזור והחומרים (בעיקר בגרסת ה"גיהה" ששווקה בארץ) מיישרות קו עם הפזילה כלפי מעלה (למשל, כוונון חשמלי חלקי למושב הנהג ובקרת אקלים כסטנדרט). גם אבזור הבטיחות עשיר – שש כריות אוויר הן סטנדרט – וציון הריסוק טוב (ארבעה כוכבים). המונדיאו מציעה מרווח מעולה לנוסעים מלפנים ולמרות שהמושבים נוקשים, הם מעוצבים נכון ונוחים לאורך זמן. גם המרווח מאחור מרשים, הן לברכיים והן לראש ולכתפיים. תא המטען גדול ומציע 500 ל' מכובדים, אך פתח ההטענה צר וקטן יחסית ומקשה על ניצול הנפח בצורה יעילה. למונדיאו שתי נקודות תורפה בנסיעה – רמת רעש גבוהה יחסית (הן מהצמיגים והן מהמנוע), והתיבה האוטומטית, שמציעה ארבעה הילוכים בלבד וסובלת מיחסי העברה ארוכים ופעולה גסה. היא אומנם מעבירה הילוכים מהר, אבל מסרבת לעיתים לבצע הורדת הילוך (קיק-דאון) ולא תמיד מאפשרת למנוע לנצל את מלא כוחו. התוצאה היא ביצועים בינוניים בלבד, למרות מנוע שש אלי סל"ד המציע את ליטרת הסוסים המקובלת – 145 כ"ס ב-6000 סל"ד ו-19.4 קג"מ ב-4500 סל"ד. הבלמים, לעומת זאת, דווקא מצטיינים וכן גם ההגה, עם דיוק ורגש שנדיר למצוא מכוניות בקבוצה זו (בעיקר בדגמי טרום מתיחת הפנים). צריכת הדלק במבחן האחרון שערכנו למכונית עמדה על 8.2 ק"מ סבירים למדי לכל ליטר (בהתחשב באופי הנהיגה התובעני). בנהיגה נינוחה יותר ניתן להגיע גם ל-10 ק"מ לליטר בממוצע ויותר. בשוק המקומי המונדיאו נמכרה בארץ לאורך השנים במספרים נאים, גם אם מעולם לא היתה מובילת הקטגוריה (תפקיד בו מחזיקה כבר שנים אחותה לקונצרן, המאזדה6), כך שהיא נפוצה למדי בשוק המשומשות.. הרוב המוחלט של המכוניות, בעיקר מהשנים האחרונות, עבר דרך חברות הליסינג וציי הרכב השונים, כך שאם החלטתם לבחור במונדיאו, אסור לכם לפסול מכוניות שבילו את שנותיהן הראשונות בצי רכב, או שעליכם להתכונן לחיפוש ארוך במיוחד... למי שמתעניין במכונית צפויים חיים קלים – רק גרסת מנוע אחת ורמת גימור אחת שווקו בארץ, בהתאם למדיניות הרווחת ב'דלק מוטורס' – מנוע 2.0 ליטר, תיבה אוטומטית ורמת גימור אחת ("גיהה", רמת הגימור הגבוהה ביותר שהוצעה בדגם) – כך שלבטי הבחירה בין גרסאות אבזור מבלבלות נחסכת מהקונים. עוד נקודה לזכות המונדיאו היא מחיר מחירון נמוך יחסית כמשומשת (כ-10% ויותר מתחת למחירי מכוניות יפניות מקבילות, אבל כ-10% יותר ממחירי המתחרות הצרפתיות. מקום טוב באמצע). המחיר הנמוך נובע, ככל הנראה, מחטוטרת שנושא הדגם עוד מהדור הראשון באמצע שנות ה-90 (אז נפוצו שמועות על בעיות במנועי ה-1800 סמ"ק, וזה מספיק לשוק הישראלי עם הזיכרון הארוך...) שסבל מסחירות נמוכה במיוחד. מחירי השוק נעים בין 60,000 למודל 02' ועד 131,000 למודל 07' (נכון לספטמבר 07), כשניתן להפחית משמעותית את המחיר של אקזמפלרים יוצאי ליסינג. לא ברור אם זה הקשר העמוק עם מאזדה היפנית, או סתם הוכחה נוספת שבדעות קדומות בנושא כלי רכב ואמינותם אין קשר למציאות, אבל המונדיאו מוכיחה אמינות יפה, וקשה מאוד היה למצוא תלונות עליה גם בקרב מנהלי ציי רכב שבדרך כלל מלאים תלונות כרימון. הבעיות היחידות שבכל זאת שמענו נגעו לנטיה של משאבת ההגה לפתח נזילות, תקלה שתוקנה עוד במסגרת האחריות ובדרך כלל לא חזרה, ועל בעיות במנגנון החשמלי של כוונון מושב הנהג. מדובר בכבל מתכת המחבר את המנוע למנגנון שינוי הגובה במושב הנוטה להיקרע – במקרה כזה ניתן לשמוע את המנוע פועל כאשר לוחצים על כפתורי הכיוון, אך גובה המושב אינו משתנה. גם במקרה הזה תוקנו רוב התקלות במסגרת האחריות. עוד תלונות שפגשנו, אם כי הפעם בצורה מעט פחות גורפת, הן על קצרים במערכת בקרת השיוט (תקלה שזכתה לקריאת תיקון, Recall), על בלמי יד שדרשו מתיחה מוקדם מהצפוי ותלונות על דימומי מנוע וסירוב להניע – אולם ההופעה האקראית של הבעיה האחרונה מרמזת כי ככל הנראה מדובר בבעיות עם מערכות מיגון ואיתור מקומיות ולא בתופעה שקשורה לרכב עצמו. תלונה נוספת בה נתקלנו, אף שלא מדובר בבעיה מכאנית, היא על חרטומה הנמוך של המכונית – יש להיזהר בזמן חניה בניצב למדרכה, או להשאיר תקציב פנוי להחלפת הפלסטיקה בחזית... סיכום לא ברור אם הדור האחרון של המונדיאו הצליח במשימה שיעדו לו בפורד העולמית – להכות את הפאסאט במכירות ובתדמית – אבל אפשר להגיד בבטחה כי היא נטולת בעיות מכאניות רציניות, ומעניקה תמורה מצוינת לכסף. היא מרווחת, מאובזרת, בעלת ביצועים סבירים ונוחה למדי. קשה למצוא שילוב תכונות טוב יותר במשפחתיות גדולות משומשות, ואם אתם מחפשים הנאה מנהיגה וזקוקים למכונית גדולה – המונדיאו תספק לכם חבילה מעולה.