יונדאי i30 מול מאזדה 3 – שלושים ושלוש ו... - אוטו

יונדאי i30 מול מאזדה 3 – שלושים ושלוש ו...

"יש יונדאי אחרת", אומרים הקוריאנים, ועימה הם קוראים תיגר על לב ליבו של שוק הרכב הישראלי. האם ה-i30 באמת מסוגלת לעשות זאת או ששוב מדובר בהצהרות ריקות מתוכן? יצאנו לבחון זאת בעזרת מלכת המכירות, מאזדה 3

הכתבה המלאה פורסמה במקור בגיליון 261 - אוקטובר-נובמבר 2007
שלושים ושלוש ושליש היא המהירות בה עדיין מסתובב תקליט הוויניל המיתולוגי. וכמו שהתקליט מסתובב כך גם עולם הרכב – ממלכות עולות ויורדות והבדיחה של אתמול הופכת לאיום של מחר. מאזדה, מלכת השוק המקומי, היא דוגמא טובה. מי שרק לפני שנים ספורות נמצאה על סף פשיטת רגל, המציאה עצמה מחדש והפכה לבון-טון באירופה ולמושיעת פורד אמריקה. עכשיו מגיע גם תורה של יונדאי.
לא רבים התייחסו ברצינות להצהרות הגרנדיוזיות להפוך לאחד היצרנים המובילים בעולם ובדרך גם לכבוש את אירופה ''האנינה''. הרי בעשור הקודם יונדאי עוד נשענה על דגמים ישנים של מיצובישי ורק לפני 13 שנים פיתחה מכונית עצמאית ראשונה. אבל את הקוריאנים זה לא עניין והם המשיכו במלאכה. הסיד של חברת הבת קאיה, רמזה שהם לא משחקים בנדמה לי וכעת מגיעה האחות מצד יונדאי, ה-i30, כדי להשלים את המתקפה על אירופה.
כשמסתכלים
קצת קשה להתרשם באובייקטיביות מעיצוב המאזדה 3, מכונית שהפכה נפוצה מדי מכדי להתלהב מהמראה שלה. אבל האמת היא שלמרות גילה והתפוצה היא עדיין נראית טוב. יותר אתלטית ונמרצת מאשר יפה, ובכל זאת מושכת. וזה בולט במיוחד ליד היונדאי. למרות שהמאזדה 3 ארוכה יותר (ב-17 ס''מ) היא בפירוש נראית קטנה, קלילה וספורטיבית יותר (גם בזכות חישוקי ה-''16 הנאים). היונדאי נראית ''כבדה'' יותר וחישוקי ה-15'' השגרתיים נראים מעט קטנים עליה. אבל יותר מכל היא שעטנז עיצובי ששואב השראה משפע כיוונים. החרטום מושפע מהסיוויק של הונדה אך גם מהקורולה/אוריס ומווקסהול. האחוריים, שכמו במאזדה 3 הם החלק היפה יותר, מציגים דמיון בולט לסדרה 1 של ב.מ.וו. הפרופיל, באופן משעשע, מזכיר דווקא את מאזדה 3 (וגם קצת את סיאט לאון). התוצאה פחות מושכת מהמאזדה 3, אך עדיין הרמונית ומודרנית.
עוד לפני שנפתחת הדלת מצהירה היונדאי i30 על נימוסים אירופאים נוספים שרכשה עם שלט-מפתח בסגנון זה של קבוצת פולקסווגן. הקונצרן הגרמני היווה השראה גם למרכיבים נוספים בתא הנוסעים, כמו למשל התאורה הכחלחלה למחוונים ולמערכות השמע והאקלים. גם איכות החומרים טובה, עם שימוש במרקם רך במקומות מסוימים. המראה קלאסי, ברור ונאה, הירידה לפרטים טובה (כמו שיעידו תאורת המראות, הפיקוד מההגה ודיפון העור שלו), ויש אפילו חיבור נוח ונאה ל-i-Pod. יונדאי גם החליפו סוף סוף את מתגי החלונות ומנופי ההגה המכוערים ששימשו דורות של קוריאניות. יוצאי הדופן הבולטים לכן הם הדיפון הפלסטי של הדלתות (לעומת בד במאזדה) שנראה זול, ומנוף פתיחת מיכל הדלק הלא-אסתטי.
כל זה מלווה בתנוחת נהיגה נאותה, שלחלק תהיה מעט גבוהה מדי. המושב מעט רך מדי וחלקנו העדפנו את המושב הנוקשה והתכליתי יותר של המאזדה. גם כיוון זווית המסעד אינו נוח. מבחינת הנדסת אנוש, היינו שמחים לתפעול מחשב דרך נוח יותר ותצוגה פחות צפופה למערכת השמע.
אבל יונדאי לא שוכחת את היתרונות הקוריאנים המסורתיים ורושמת יתרון ברור על המאזדה 3 במרחב מאחור. למרות שבסיס הגלגלים ארוך רק בס''מ והגובה ב-1.5 ס''מ, מציעה היונדאי i30 מרחב נדיב בהרבה לרגליים ולראש. גם תא המטען גדול יותר – 340 לעומת 300 ליטר. לתא של המאזדה מבנה שימושי יותר אך הכיסוי שלו אינו איכותי במיוחד.
והמאזדה? גם מבפנים בולט השוני ביומרות שלה. לעומת אווירה קלאסית ומכובדת ביונדאי, הרי שגם כאן מנסה המאזדה 3 להציג אופי ספורטיבי יותר. זה מתחיל בתאורה אדמדמה רעשנית, וממשיך במחוונים השקועים, ברקע הלבן ואפילו באדום לוהט ומתעתע של מערכת השמע. למאזדה תא נוסעים הרבה יותר ייעודי וספורטיבי, אך פה ושם הוא שוקע לרמות מצועצעות-מדי. הנדסת האנוש טובה אף היא, למעט הראות של צג המידע המרכזי.

הפתעות על הכביש
המראה החיצוני רומז על אופיין של שתי המכוניות. המאזדה מרגישה קלילה יותר (למרות משקל דומה ליונדאי) ובהפרש ניכר. ליד היונדאי היא מרגישה כמעט ספורטיבית. המצערת מגיבה בחדות ובדיוק גבוה יותר, התיבה מהירה יותר בהורדות הילוכים, המנוע נכון יותר לטפס בסל''ד והצליל שלו מזמין יותר. אז המאזדה יותר מהירה? אז זהו, שלא.
הנייר אומנם אמר 122 כ''ס ליונדאי לעומת 105 כ''ס למאזדה, וגם נתוני התאוצה למאה רמזו על יתרון קוריאני (12.1 ש' לעומת 12.4 ש'), אבל אנחנו הרי התרגלנו שלא לסמוך על סוסים קוריאנים ואף לגלגנו עליהם לא פעם. אלא שהפעם היתרון אכן קיים: בכל מבחני ההאצה – בעמידה או בהדמיות עקיפה (50 קמ''ש עד 80 ו- 80- 120 קמ''ש) הייתה ידה של היונדאי i30 על העליונה ובאופן ברור, למרות שבכביש הררי ומפותל זה לא הרגיש כה חד משמעי. פעולת התיבה במאזדה 3, הרהיטות הכוללת של חטיבת הכוח, וזמינות כוח עדיפה בתחומי הביניים, מצמצמים במשהו את היתרון של יונדאי בכבישים מטפסים.
היתרון האמיתי של חטיבת הכוח היפנית הוא דווקא בפעולה המעודנת יותר. המנוע ביונדאי רועש יותר תחת עומס והצליל אינו נעים במיוחד. במאזדה יש אפשרות לתפעול ידני נעים, המעניק עצמאות לנהג. מסילת הבורר המשוננת של יונדאי מתגלה כשימושית, אבל זה הרבה פחות מזמין ונוח. גם בתחום צריכת הדלק הפתיעה היונדאי כאשר בתנאים זהים היא גמעה 10 ק''מ לליטר לעומת 9.5 במאזדה.

האופי הקליל יותר של המאזדה 3 ממשיך לתחום הניהוג. היא מנסה להביא מעט הנאה ובידור לנהג המשפחתי ואילו יונדאי מעדיפה ללכת על בטוח. עם זאת, היונדאי 30i מציגה התנהגות כביש עדיפה בהרבה על קודמותיה והשיפור לעומת האלנטרה עצום. מול המאזדה 3 ניתן לחוש ברכות מסוימת – המרכב פחות מרוסן ורוכן יותר בפניות. אבל היונדאי בהחלט מציגה יכולת טובה, ומסוגלת לצלוח פניות מהירות בתחושת ביטחון גבוהה – ומה שמסייע לביטחון היא גם מערכת ה-ESP שאין למאזדה. זו אינה נכנסת לפעולה מוקדם מדי, אבל כאשר היא מתערבת היא אגרסיבית מדי. ההגה החשמלי טוב יחסית, אבל עדיין אינו נקי מפגמים. דווקא בנסיעה רגועה הוא משנה משקל באופן לא פרוגרסיבי מספיק ומציג לפעמים התנגדות גדולה מדי בתחילת ההפניה. הוא גם לא מתקשר או מדויק מספיק.
המאזדה מציגה את אותו ניהוג קליל, מוכר וספורטיבי-יחסית, אלא שליד היונדאי היא נראית קצת חדה ואפילו עצבנית. לא זכרנו שההגה שלה כה קל בתנועה, ויחד עם תגובה מאוד חדה להפניה הדבר יוצר בדקות הראשונות צורך בתיקונים רבים. על כביש מתפתל ולא מוכר דווקא היונדאי קלה יותר לנהיגה ונוסכת יותר ביטחון. המאזדה, לעומת זאת, מהנה יותר. היא מרחיבה פחות את קו הפניה, ומגיבה טוב יותר להרפיה מהמצערת. עם המאזדה ניתן אפילו ''לשחק'' (עד כמה שזה רלוונטי לנהג הישראלי שיקנה אותה...). בתחום הבלימה מראה היונדאי שיפור מהותי לעומת העבר, עם נשיכה נכונה, וללא איבוד יכולת מוגזם תחת עומס. חסר לה הדיוק שיש למאזדה, אך היא מפצה על כך בתגובה ראשונית עדיפה.
כמעט לכל אורך הדרך הפגינה היונדאי נוחות עדיפה. כיול רך וצמיגים צרים יותר נותנים תוצאות. זה בולט בייחוד בעיר, גם אם היונדאי מתקשה לעיתים לטפל ברצף שיבושים מורכב. זה לא שהמאזדה 3 מתרסקת על בורות, להיפך, המתלים שלה עובדים – אבל לכל אורך הדרך היא מרגישה קשיחה יותר. המאזדה 3 מפצה על כך בעידון כללי טוב יותר של מכלולי המתלים והמרכב, ועם פחות רעשים על פני קפיצות ודילוגים. רעשים שגורמים ליונדאי 30i להרגיש פחות נוחה ממה שהיא.

קשה להחליט
בסופו של היום מצאנו את עצמנו מול אספרסו כפול והתלבטות קשה. המכונית הקוריאנית אינה פורצת גבולות, ולא מביאה מהפכות – ולכן אינה מלהיבה ברגע הראשון. אבל דווקא מבחן השוואתי מדגיש את יכולתה המאוזנת. עם רשימת אבזור גדולה שכוללת גם בקרת יציבות, מרחב טוב, איכות הולמת ויכולת טובה בתחומי הנהיגה, ה-i30 מציעה תמורה טובה מאוד לנהג המשפחתי.
דווקא המאזדה, המכונית של עמישראל, מציעה איזשהו שיק, סגנון ותחושה צעירה שאין ליונדאי היעילה. למרות שכבר אינה צעירה היא עדיין מושכת, והחיוך שהיא מעלה, הסגנון שהיא יוצרת וכמובן הדימוי והמוניטין העדיף, הם בהחלט ערך מוסף ברור.
אז מי מנצחת? התחושה אמרה תיקו, ובכל זאת בתום התלבטויות רבות החלטנו להעניק את הגביע ליונדאי 30i – בגלל ההפתעה, בגלל שיש לה בקרת יציבות תקנית ובגלל המרחב העדיף.
אבל היונדאי i30 מנצחת בקרב ולא במלחמה. הרי למאזדה 3 יש גרסת סדאן עם תא מטען גדול, שתפורה בדיוק למתכון האהוב על יושבי הארץ. ובגרסת ''קבוצה 2'' יש למאזדה 3 לא רק ישבן חביב, אלא גם רשימת ציוד ארוכה משמעותית מהיונדאי 30i ''ספיריט'' הבסיסית. ובכל זאת, גם הניצחון הקטן הזה הוא הישג גדול ליצרן הקוריאני.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות