מבחן דרכים: דייהטסו מאטריה - לצאת מהקופסה - אוטו

מבחן דרכים: דייהטסו מאטריה - לצאת מהקופסה

אוטו רבוע אך ממש לא מרובע, מנסה את כוחו בשוק מקובע

הכתבה המלאה פורסמה במקור בגיליון 254 - אפריל 2007
"איך אמרת?"
מאטריה
"של מי זה?"
דייהטסו
"אתה בטוח?"
לא, אני משקר לעוברי אורח לגבי המכונית שאני נוהג בה. זה תחביב שפיתחתי עם השנים.
"הם היו צריכים לקרוא לה בטריה"
וואלה. גאוני. אני אמסור להם כשאחזיר את האוטו.במשך היומיים שביליתי מאחורי ההגה של המאטריה הייתי נתון למתקפת סקרנים. היה נראה שכולם – בלי יוצא מהכלל – היו צריכים להגיב. אנשים הצביעו, שאלו שאלות, דפקו על החלון, אמרו שהיא מכוערת וקופסתית או שהיא חמודה להפליא. לאחדים היא הזכירה את המונית הלונדונית, לאחרים את הקרייזלר PT קרוזר. היו כאלה שאמרו שהיא דומה לארגז עם גלגלים וכאלו שחשבו שהיא נראית כמו מכונת כביסה. ביחס תשומת לב למחיר, המאטריה פשוט חסרת מתחרים. והאמת, שאפשר להבין אותם. גם אני, לאחר שעות לא מעטות בתוכה ומחוצה לה הרגשתי צורך להגניב מבט ארוך ובוחן לפני שנכנסתי פנימה והפכתי להיות חלק באקווריום הממונע לשלל המתעניינים.

בתוך הקופסא
המאטריה הוצגה בתערוכת פריז האחרונה, היא אחות תאומה לטויוטה Bb (או סאיון Bb) ובעלת עיצוב כמעט זהה למעט חלק קדמי אגרסיבי יותר. המאטריה היא מיניוואן קטן (מקבילה מבחינת מידות לניסאן נוט) בעל מידות מעט חריגות – אורכה 380 ס"מ בלבד, פחות מהונדה ג'אז, גובהה 163.5 ס"מ, יותר מפולקסווגן טוראן, ורוחבה עומד על 169 ס"מ, דומה לזה של פיאט גרנדה פונטו. בסיס הגלגלים גדול ביחס לאורך הכולל ועומד על 254 ס"מ – פחות ממשפחתיות ממוצעות, יותר מרוב הסופרמיני. בעולם היא מוצעת עם צמד מנועי בנזין, 1.3 ל' 91 כ"ס ו-1.5 ל' 105 כ"ס, כאשר האחרון מוצע גם עם אופציה להנעה כפולה. תיבה אוטומטית משודכת למנוע הגדול בלבד, וזו, כצפוי, הגרסה היחידה שמגיעה אלינו.
מיניוואנים קטנים הוא שוק מתפתח שאין בו ממש חוקים. רוב חברות הקטגוריה מתבססות על רצפת סופרמיני כזו או אחרת ומציעות הרבה מרווח במחיר של משפחתית ממוצעת – אך משם הכל פתוח. חלק מהיצרנים בוחרים עיצוב שנראה כמו סופרמיני מוגבהת (אופל מריבה), אחרים הולכים על מראה שמזכיר SUV (פורד פיוז'ן), יש כאלה שפונים לקו שמרני יחסית (ניסאן נוט) וכאלו שמציגים דמיון למסחריות קטנות דווקא (סקודה רומסטר). המאטריה, בהתאם, מציגה עיצוב קופסתי עם מוטיבי רטרו, אזכורים לקטגורית המיקרו היפנית ונגיעות עתידניות – הכל ביחד. התוצאה היא רכב קופסתי מצד אחד ומעוגל מצד שני. קצת מחויך וקצת מרוגז, אך בעיקר, מאוד-מאוד מיוחד. קורה A, למשל, כמעט ישרה ונוצרת תחושה כי כל הרכב מורכב ממשטחים ישרים לחלוטין. מזוויות אחרות מגלים שהעיצוב משוכלל יותר, עם פס צדי נאה שנמתח לכל אורך הרכב ומסתיים בפנסים אחוריים שקופים הממוקמים נמוך מהצפוי. בקיצור, את המאטריה לא תהיה לכם בעיה למצוא במגרש חניה אף פעם.
הכניסה למאטריה – כמו בהרבה מכוניות המעוצבות למשעי מבחוץ – מלווה באכזבה כמעט מיידית. הציפייה לפגוש עיצוב שונה התואם לקו החיצוני נעלמת בפגישה עם הפלסטיק השחור שהשתלט על כל תא הנוסעים. העיצוב עצמו פשוט ותכליתי למדי (למעט לוח המחוונים הניצב במרכז), ונראה שמעט צבע בהיר או אפילו חילופי גווני אפור היו מעירים את התא הקודר. החומרים פשוטים ונקישה עדינה מניבה צליל פלסטיק חלול, שיחד עם העובדה שהדשבורד עשוי מחלקים רבים המחוברים יחדיו מעלה תהיות לגבי הזדקנות הקוקפיט בכבוד. נעדרים מן התא גם תאי אחסון מספקים (שהפכו פריט חובה במיניוואנים מהקטגוריה הגבוהה יותר) ולחיוב נציין את מערכת הקול המקורית הדוברת MP3-ית אך נעדרת שליטה מן ההגה ובעלת עודף כפתורים מבלבל. אולם העיקר בתא הנוסעים של המאטריה הוא המרווח המרשים לנוסעים: הרכב מרגיש רחב משמעותית ממה שהנתונים מספרים ותחושת המרחב מעולה, כאשר בולט מאוד מרווח הראש הנדיב. המושבים, עם זאת, טעונים שיפור. מושב הנהג מעט שוכב גם במצב האנכי ביותר, דבר שהפריע לחלק מהבוחנים, וחסר תמיכה צדית לחלוטין, מה שהפריע לכולם. נהג גבוה עלול להיות מעט קרוב לקונסולה המרכזית בגלל העדר כוונון מרחק להגה, ויצוין גם כי מוט ההילוכים ממוקם נמוך מדי.
מעבר למושב האחורי מניב הפתעה חיובית נוספת עם מרווח רגלים וראש מעולה, טוב משמעותית מכל משפחתית מודרנית. הנוסעים מאחור יכולים לכוון את זווית המשענת, פטנט חביב למדי שלא מפצה על בסיס מושב קצר מדי. אלא שהמרחב לנוסעים מגיע על חשבונו של המרחב לכבודה, ותא המטען קטן במיוחד (אם כי מציע תאים נסתרים לחפצים קטנים מתחת לשטיח). חבל שהיבואן לא מייבא את המאטריה עם האופציה של מושב אחורי הנע לפנים-אחור על מסילה, דבר שהיה יכול לאפשר הגדלת תא המטען ועדיין לספק מרווח סביר למדי לנוסעים מאחור. עוד אלמנט שנעדר מרשימת האבזור הוא בקרת היציבות.

ליישר פינות
לא קל להתמודד עם כבישים ארצישראלים מצויים ובאופן מפתיע, המאטריה מבצעת זאת בצורה טובה למדי. נוחות הנסיעה העירונית בהחלט מעל הממוצע, אולם ככל שעולה המהירות כך הולכת ופוחתת יכולת הספיגה. כבר במהירות שיוט נתקלים בוויברוצים מעט מעיקים גם בכבישים הנראים חלקים למהדרין. ההתנגדות למהירות של המאטריה ממשיכה בתחום הרעשים, כאשר לתא חודרים רעשי רוח וצמיגים, ומעל הכל, רעש מנוע חזק שגרם לתהיות האם שכחו בדייהטסו להתקין מחיצות בידוד. המנוע עצמו, 1.5 ל' מתוצרת טויוטה המספק 105 כ"ס ב-6000 סל"ד ו-14 קג"מ ב-4400 סל"ד ומשודך לתיבה אוטומטית פשוטה בעלת ארבעה יחסי העברה. מעבר לבורר הנמוך, נקודה נוספת שהפריעה היא שאפשר להעביר את התיבה מהילוך חניה לנסיעה ללא לחיצה על הבלם – אספקט בטיחותי בעייתי – ושהבורר אינו נעצר ב"דרייב" וקל להתבלבל ולהתחיל נסיעה בהילוך שני.
התחושה בנסיעה זריזה למדי, עם תגובות מהירות של התיבה ומנוע שש סל"ד. גם כאן, ככל שעולה המהירות ומגיעים לתחומים בינעירוניים הביצועים הופכים מעט פחות מרשימים. אך הבעיה העיקרית, כאמור, היא ברעש המנוע, שנוכח בתא הנוסעים על בסיס קבוע ומייצר יותר רעש רקע מארבע זקנות בתור לקופת חולים.
בפניות, לעומת זאת, המאטריה לא מתלוננת. באופן מפתיע מהגובה וההופעה (ובעיקר הצמיגים הצרים: (175/65-14, זוויות הגלגול סבירות (ציפינו לשייף מראות) ויכולת הכניסה לפניה, האחיזה והשליטה במרכב אינן נופלות מאלו של משפחתית ממוצעת. כמובן שבמגבלות יש לא-מעט תת היגוי, שאינו מתהדק בקלות, אך הדייהטסו הרבועה מסוגלת לייצר קצב מהיר ובטוח בהרבה ממה שתידרש לו, גם אם רמת הביטחון לנהג לא תרקיע שחקים. ההגה האלקטרו-הידראולי הוא הנקודה החלשה במכלול, עם משקל קל ומלאכותי שפוגע במהלכו המדויק והליניארי. לסיום הפרק הדינאמי נספר כי למרות שמערכת הבלימה עושה שימוש בתופים ארכאיים מאחור, עמידותה בעומס טובה, אולם תגובת הדוושה מעצבנת למדי, ספוגית וחוסר ליניאריות.

אביר על סוס
אם ישאלו כל אחד מאיתנו אילו תכונות אנחנו רוצים למצוא בבן הזוג שאנחנו מאחלים לעצמנו כשותף לחיים נקבל רשימה ארוכה (הסדר מקרי לחלוטין): אופי, חוכמה, הבנה, יופי, הקשבה, ואם אפשר גם עושר יושר וכושר – זה תמיד טוב. אלא שבמציאות אנחנו מתאהבים במישהי לא מושלמת (מזכר לזוגתי האהובה: זה מבחן דרכים, כל קשר למציאות מקרי בהחלט. באמת, נו, תני כבר לי להיכנס הביתה...), שעונה רק לחלק מההגדרות – אבל עושה לנו את זה. המאטריה סובלת בדיוק מאותו פרדוקס (רק שאותה לא תפגשו באתר "הכר_קוביה.קום"). אם תחפשו סיבות רציונליות לרכוש אותה, תמיד תהיה מגרעה כלשהי שתפריע: היא מרווחת מאוד למשפחה, אבל חסרת תא מטען כמעט-לחלוטין (ונופלת מהמשפחתית הממוצעת ברוב הפרמטרים), היא נוחה לתמרון וזריזה עבור עכברי העיר, אבל גדולה ויקרה מדי ביחס לכל סופרמיני (שתספק את אותם יתרונות). זה לא שאין מספיק סיבות טובות לרכוש אותה, אבל הלקוח האופייני צריך להיות כזה שיתאהב במראה שלה ויהיה מוכן לצאת מהשבלונה ולהיכנס לקופסא.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות