הרוג ליום. והממשלה? - אוטו

הרוג ליום. והממשלה?

בחמשת החודשים הראשונים של 2017 נהרגו בכבישים יותר אנשים מאשר בתקופה המקבילה אשתקד, מעלים עוד יותר את מפלס המוות בכבישים. כמה נתונים מצטברים, ואפס פעילות ביחס אליהם

סיכום ביניים רע: בחמשת החודשים הראשונים של 2017 נהרגו בכבישים 144 בני אדם בהשוואה ל–140 בני אדם, באותה תקופה ב–2016, עלייה של 3%. מערך הנתונים הקבוע שמשגרת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מדי שבוע, לא רק שכולל מספר סיכומים אלא מפרט באופן שיטתי נתונים מוחלטים ויחסיים, עם הבלטה של תופעות חריגות.
התופעות חריגות, הטיפול של המדינה בכלל, משרד התחבורה בפרט, לא חריג: אפס.
התרגלנו
יש כמה וכמה סיבות לכך שהנושא הזה לא נמצא באופן קבוע על סדר היום של המדינה. כל הסיבות גרועות מאוד. כל תאונה היא מקרה יחיד, כל הרוג אינו יכול לזעוק, גם אם לא היה אחראי למותו, גם אם זה אירע במקום מועד לתאונות קטלניות. המשפחה, מעבר לאבל שלה, אינה יכולה לעשות דבר, אין לה אמירה, מעמד, או אפילו סתם ידע או יכולת להגיב.
כאשר מדובר ב–117 תאונות קטלניות בתקופה כזו, מדובר בממוצע של קצת פחות מתאונה אחת ליום - וכאשר מדובר על–פני כל הארץ, עם שוני עצום בנסיבות, במעורבים, במשהו שהוא מקרה נורא ותו לא - מדובר בעוד מידע לכרוניקה.
גם ההרוגים עצמם הם לא שגרירים טובים מספיק כדי לזעוק את הבעיה. כך, למשל, הולכי רגל מעל גיל 65 במגזר היהודי, שמספרם בין ההרוגים גדול פי חמישה מחלקם באוכלוסייה. אבל מי שם לב לקשיש פלוני שנפגע מרכב בנהריה, אשדוד או תל אביב? הערבים, 20% מתושבי ישראל, הם 30% מההרוגים וכל הגידול במספר ההרוגים הוא במגזר שלהם: עלייה של כ–30% ביחס ל–2016 - והם הרי לא בדיוק במרכז תשומת הלב השלטונית; הטיפול בתחום הפלילי ביישוביהם הוא ביטוי אחר לאותו עניין (חוסר עניין, במקרה זה). חלק ניכר מההרוגים שם, ביחס למשקלם באוכלוסייה, הם תינוקות, ילדים ובני נוער. יש קשר חד–משמעי בין התשתית בישובים האלה ובין הקטלניות שלה, יש קשר חד–משמעי בין התנהלות האוכלוסייה הערבית ביישוביהם ובין הקטל. כל הדברים האלה אמורים להיות באחריותם של משרדי התחבורה, הפנים וביטחון הפנים. אמורים זה לא מספיק.
החיפוש אחר משהו
בשעה שב–2016 נרשמה עלייה גדולה בקטל בדרכים הבין–עירוניות, וירידה בישובים, השנה המצב הפוך, ומספר ההרוגים בתחום העירוני גדל. כמה? מול ירידה של כ–15% בתחום הבין–עירוני, בתחום העירוני העלייה היא של כ–50%(!). מישהו ניסה לברר מה קרה, איך קרה? נאדה. על פעולה באמת אין טעם לדבר.
יש דיבורים שנוכחות משטרתית מסיבית, שתגרום לכך שאנשים יתנהלו על–פי חוק, תוריד את מספר ההרוגים. יתירה מזו: הדיבורים האלה הם בבת עינו של הממסד בישראל מזה עשרות שנים. אבל המשטרה לא רק שאינה נוכחת באופן מסיבי, היא אינה נוכחת כלל, נפקדת בעליל. בעצם, לפי חוק השיפוט הצבאי היא כבר במעמד של עריק. הנושא עלה על סדר היום לפני מספר חודשים, באחד מאותם מסעי התעוררות של ח"כים, אנשי ממסד וסתם אנשים טובים, אבל התפוגג כאילו ולא היה.
בכלל, הרבה מההרוגים הם אלה "שמגיע להם". הולכי רגל קשישים לא שמים לב למה שקורה בכביש; רוכבי דו גלגלי - עלייה של 100%(!) בעיר - בכלל רוכבים כמו משוגעים; הערבים לא שמים על החוק. העניין הוא שכל זה אינו רלוונטי בכלל לתופעה של הקטל בדרכים, המתרחשת במרחב הציבורי על–ידי אנשים שהמדינה הרשתה להם לנהוג בכבישים, שהמדינה והרשויות אחראיות להם, בכלי רכב שהמדינה מפקחת עליהם.
ועוד דבר: העובדה שקבוצה מסוימת "עולה" או "יורדת" במעורבותה היחסית בתקופה מסוימת לא ממש עוזרת כדי להסיר אחריות. לפני שנתיים, נרשמה ירידה משמעותית במגזר הערבי, לפני שנה, הייתה עלייה בבין–עירוני, והשנה המגמה התהפכה. הבעיות ישנן כל הזמן, הן ברורות וידועות, כולל הסיבות, אבל דבר לא נעשה. ולא רק שלא נעשה.
קפצנו לביקור
דבר אחד זה לבקר ו/או לחכות לתכנית הגדולה, דבר אחר זה לראות מה עושים אלה שבאמת, אבל באמת, נושאים בנטל היום–יומי: הרשות הלאומית ואגף התנועה. אז הנה, בבקשה, כל החדשות.
הרשות הלאומית מדווחת, מאז תחילת 2017, על המצב בתחום עם שבע ידיעות. חמש מהן על פעילות ניידות הבטיחות של משרד התחבורה בשיתוף ניידות המשטרה. זה כמובן מצוין, אבל מדובר בעבודתן של אותן ניידות בטיחות. ומכיוון שאותן 7 ניידות המופקדות על 3 מיליון כלי רכב (ניידת ל–430,000 מכוניות) הורידו מהכביש 2431 כ"ר בארבעה חודשים, לא ברור מה קורה מעבר להורדה מהכביש של רכב כזה או אחר. נתון זה אינו כולל את הכמות הגדולה יותר של כלי רכב שהורשו להמשיך, מכיוון שהבעיות לא היו כה חמורות. בקיצור: בדיווח עצמו לא מסופר דבר מעבר לאותן הורדות, ובנוסף, לא ברור מה עושה הרשות עצמה. ואותו מיזם "שומרי דרך" מסוף פברואר? דממה.
גם אגף התנועה מפרסם את פעילותו, ובאתר האגף פגשנו, ובכן, כלום. 2017 ריקה ממעש המתייחס לבעיות הבטיחות העיקריות, והידיעה האחרונה בתחום מכריזה על אכיפה בחופי הרחצה, ביוני 2016. פשוט כלום.
למעשה, המדינה פשוט מתפרקת (למעשה, כבר התפרקה) מאחריותה לטיפול בתחום (אם אי פעם טענה לאחריות כזו). במחשבה שנייה, היעדר התייחסות לנושא, החל מראש הממשלה ושריו הנוגעים בדבר, אותו שקט מוחלט המכסה על דממה של עשייה, מצביעים כי כל הסיפור הזה על מלחמה בקטל בדרכים הוא מעשייה, אבל רעה במיוחד.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות