קטגוריה: סלון
גרסה: 2.0 ל' טורבו (254 כ"ס), אוט', הנעה קדמית
מתחרות בולטות: אודי A6, ב.מ.וו סדרה 5, לקסוס GS, מרצדס E קלאס, קאדילק CTS
מחיר הגרסה הנבחנת: 390,000 שקלים
עשור לא פשוט עבר על החברה השבדית הוותיקה בעקבות מכירתה על ידי פורד לג'ילי הסינית. צריך להבין שמדובר ביותר מאשר החלפת בעלות גרידא, כזו שרלבנטית למדורי הכלכלה יותר מאשר לקונה, אלא במהפך של ממש.
וולוו הייתה צריכה להחליף את כל הבסיס המכאני שלה, שהתבסס על מוצרי פורד - פלטפורמות, מנועים ותיבות הילוכים. בקיצור - דף חלק והתחלה מחדש.
מבחינות רבות, התחלה חדשה שכזו היא חלומו של כל מנהל פיתוח - חופשי ממגבלות הקיים והמוכר הוא יכול לפתח את המוצרים הנכונים ביותר מבחינתו. והמוצרים שוולוו הציגה מאז הפרידה מפגינים את החופש הזה. אלא שכמו שהדגימה ה
וולוו S90, למטבע הזה יש שני צדדים...
צילום: אילן קליין
הגודל מדברוולוו חזרה בדור הנוכחי של מכונית הסלון שלה לשם S90, ששימש אותה במחצית השנייה של שנות התשעים ולזמן קצר, במעבר מ–960 המיושנת ל–S80 החדשה. הסיבה העיקרית לשימוש בסימול זה לסלון החדשה, הוא הרצון ליצור קשר חזק וברור יותר לדגם הבכיר השני של החברה, רכב הפנאי XC90, שמתבסס על אותה פלטפורמה ואותן יחידות הנעה. ואולי גם הרצון להבהיר כי מכונית הסלון החדשה שלהם פוצחת בדרך חדשה, שונה מזו של S80.
השינוי בולט כבר מבחוץ, עם עיצוב שנוטש את המראה מעוגל הפינות של הדורות הקודמים. ה–S90, יותר מהכל, משדרת גודל. בצבע השחור של רכב המבחן היא נראית מאסיבית, עד כדי כך שלא מעט אנשים שפגשתי לאורך המבחן חשבו שהיא מתמודדת מול ב.מ.וו 7 או מרצדס S. ובקטגוריה שבה רושם הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק, יש לכך לא מעט משמעות.
צילום: אילן קליין
גם בפנים הסלון השבדית פונה במובהק לדרך שונה לחלוטין מקודמתה. אין זכר לקווי העיצוב של הדור הקודם, כאשר כמו ב–XC90, האלמנט המרכזי הוא הצג הגדול והאנכי במרכז הדשבורד. גם הכפתורים והחוגות ששרדו את המעבר לתפעול–מוטה–מסך נראים שונה ומסודרים אחרת מאשר בעבר. העיצוב והחומרים, בגרסה הכהה שקיבלנו למבחן, בהחלט משדרים יוקרה ועושים את הרושם הנכון על מי שמתארח באוטו, אבל התחושה קצת פחות "יקרה במובהק" מאשר במתחרות מגרמניה. צנוע יותר - לטוב ולרע. איכות החומרים והגימור טובים עד מעולים באופן כללי, עם "גליץ'" אחד בדמות פס פלסטיק זול למגע וחד קצוות שמותקן בצד הנוסע בקונסולה המרכזית, במיקום בולט.
מאחור אומנם יש מנהרת הינע גבוהה מאוד, אך המושב נוח ומציע מרווח רגליים עצום ומרווח ראש טוב. טוב, אבל לא מצוין - ועדיין, אם אתם לא בגובה של שחקן כדורסל, הוא יספק אתכם. ראוי לציין את העובדה שגם היושבים מאחור נהנים מבקרת אקלים מפוצלת, עם פיקוד נוח וחיווי דיגיטאלי - פריט לא נפוץ גם ברמת המחיר הזו. ובהקשר הזה, האבזור ב–S90 שופע, גם ברמת הגימור הבסיסית ('מומנטום') אותה קיבלנו למבחן, כמו למשל: תאורת לד מלאה (כולל עוקבי פנייה), ריפוד עור ומושבים קדמיים מופעלי חשמל, כניסה והתנעה ללא מפתח, בקרת אקלים 4 אזורית. ובעיקר: בלימה אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית ותיקון סטייה מנתיב.
צילום: אילן קליין
בשם השונותאני מתיישב באוטו ופונה לחבר את הטלפון למערכת המולטימדיה - עניין שדורש דפדוף במערכת התפריטים על גבי המסך, מערכת תפריטים שמעוצבת בסגנון שמזכיר מאוד טאבלט, ולא במקרה. אנשי וולוו טוענים כי מכיוון שאנחנו רגילים כל כך לתפריטים בסגנון כזה בשאר חלקי החיים שלנו, אין היגיון באילוץ הנהג להתרגל לסגנון אחר ברכב. נשמע הגיוני בתאוריה, אני חייב להודות, אבל במציאות זה עובד קצת פחות טוב. מתברר שסגנון תפעול שמתאים לישיבה על הספה בבית מתאים קצת פחות כשאתה יושב על מושב הנהג (הנוח מאוד, אגב) ואמור להתרכז בכביש.
האמת היא שבאופן כללי התפעול של ה–S90 לא מבריק - וזה מוזר במיוחד בוולוו, שבמשך דורות נודעה בנוחות התפעול של מכוניותיה. דוגמאות? את המצב האוטומטי במגבים צריך להפעיל כל נסיעה מחדש, וניתן להפעיל אותו רק כאשר המגבים אינם פועלים. או הכפתור הרב–שימושי על ההגה, שאחראי גם לאיפוס הודעות וגם למענה לשיחות, כך שאם קפצה הודעה כלשהי על לוח המחוונים, וקצת אחריה הגיעה שיחה - צריך ללחוץ פעם אחת כדי לאפס את ההודעה ופעם שנייה כדי לענות. חלק מהמערכות מתחבא בתוך התפריטים, ודורשים היכרות מעמיקה עם הרכב כדי לדעת איך מפעילים/מבטלים כל פונקציה - עד כדי כך שנאלצתי לצלצל לאורי גור, הידען החייכן מוולוו, כדי להבין איך להפעיל חלק מהמערכות. אז נכון שה–S90 מציעה גמישות גדולה מאוד בהגדרות להתאמה אישית, אבל בהקשר הזה הייתי מעדיף מערכת שהיא קצת יותר "אפלית" בגישה, וקצת פחות "אנדרואידית".
צילום: אילן קליין
אפילו התנעת הרכב - מחוגה במקום מכפתור, שנמצאת במיקום אחורי יותר מהמקובל - נראית כמו ניסיון מכוון להיות שונים שלא ממש הצליח. החוגה אומנם מרשימה למראה, אבל גם בסוף יומיים של נהיגה, עם שפע התנעות, היד עדיין לא למדה את מיקום ותפעול החוגה, וחיפשה כפתור התנעה במקום המקובל. אומנם עם הזמן אני מניח שלרוב הדברים אפשר להתרגל והם יפסיקו להפריע, אך השינויים בהנדסת האנוש בוולוו מדגימים שלא תמיד החדש הוא טוב והישן הוא רע.
לדרךאחרי שחיברתי את הטלפון וכיוונתי את המושב והמראות, הגיע הזמן לצאת לדרך. אני מתניע, והמנוע מתעורר בקול גרגור מחוספס, כמעט דיזלי. אחרי כמה דקות, כשהוא מתחמם, הצליל נחלש - אבל עדיין בולט מדי פעם. קצת מוזר ברכב כזה. מבחינת כוח, כמו שאגלה בהמשך, אין בעיה. זו אומנם גרסת הבסיס, T5, אבל 245 כ"ס הם די והותר להתנהלות יומיומית - וגם קצת מעבר לכך. ידית ההילוכים קשה במפתיע - צריך להשקיע כוח רב מהמקובל כדי לעבור בין המצבים. תמוה. תיבת ההילוכים עצמה דווקא מעבירה הילוכים בחלקות בדרך כלל, אבל היא מעט איטית וגם לא "שקופה" כמו הטובות שבמתחרות.
צילום: אילן קליין
ואגב חלקות, ה–S90 לא מפגינה את אותה יכולת גיהוץ שאפיינה את המכוניות הגדולות של המותג בעבר, ומשהו מחספוס הכביש חודר פנימה. ועדיין, המתלים מתמודדים בצורה טובה עם מטלת ספיגת השיבושים, ורק שילוב של האצה וכביש משובש מצליחים לבלבל את המתלים הקדמיים, ולנפק חבטות קולניות. גם מחוץ לעיר הנוחות טובה בסך הכל, אם כי הייתי שמח לקצת יותר ריסון, בעיקר שיכוך החזרה, על כבישים גליים. הסלון השבדית לא סוגרת מתלים, אבל מבצעת תנועה קצת ארוכה מדי במישור האנכי, ולפעמים מקפיצה את הנוסעים בפתיחת מתלים מהירה מדי.
בידוד הרעשים טוב רוב הזמן - יש מעט רעשי כביש, אבל הם בתדר נמוך ולא מטריד, וההילוך השמיני ארוך ומאפשר לשייט במאה קמ"ש בערך ב–1600 סל"ד. כך ששיוט במהירות חוקית הוא עניין נינוח ושקט למדי - אלא אם אתה משייט בכביש 6, כי בערך ב–120 קמ"ש מתחילים להיבנות רעשי רוח נוכחים.
התלונה העיקרית נוגעת להגה - זה מציג חיבה מופרזת למרכז, ודורש יותר מדי כוח בכל דבר שאינו נסיעה בקו ישר. מעבר למצב 'דינמיק' בבורר מצבי הנהיגה (מנוע–תיבה–הגה בגרסה זו; ברמות האבזור הבכירות הבורר משפיע גם על המתלים, שהינם מתכווננים) מחמיר את המרכוז, והעניין הופך למציק ממש. יש להדגיש שלא מדובר בהגה "כבד" או במרכוז נורמאלי, אלא באפקט מלאכותי, שלא ברור מה בדיוק המניע לו.
צילום: אילן קליין
ואם הזכרנו מצב 'דינמיק' - מלבד ההגה ה–S90 הפתיעה לטובה. הסדאן הגדולות של וולוו מעולם לא היו דינאמיות במיוחד, אבל ה–S90 מציגה שלדה מתקשרת שמוכנה להיענות לבקשות הנהג הנמרץ. יחד עם בלמים טובים ועמידים, מתקבלת מכונית שיכולה בהחלט להמריץ את מחזור הדם בכביש המפותל, ומהסיבות הנכונות.
ואי אפשר בלי בטיחות, כמובן - זו מסורת שוולוו לא נטשה. ה–S90 מציעה מכלול מקיף של מערכות בטיחות, אחד המקיפים ביותר שמוצעים כרגע, שעושה עוד צעד לכיוון האוטונומי, ובמצבים מסוימים מסוגלת להתנהל מעצמה בכביש המהיר; וכמובן זה לא חוקי - או מומלץ - להסיט את תשומת הלב מהכביש. המערכות עובדות בצורה חלקה ונעימה, אך ההתרעה על סטייה מנתיב יכלה להיות מוצלחת יותר, ומדי פעם המערכת "מפספסת" את סימוני הכביש. ועדיין, אין ספק שאם זה היה הסטנדרט בתעשייה, הרבה מאוד תאונות היו נחסכות כל שנה.
חוזרת למשחקה–S80 כבר לא הייתה לגמרי "במשחק" באחרית ימיה (הארוכים). אבל עם ה–
S90 לוולוו יש שוב שחקנית לגיטימית בקטגורית הסלון. היא מציעה אופציה שונה מהטריו הגרמני ללקוח היוקרה - אומנם קצת פחות מהוקצעת בחלק מהתחומים, אבל עם יתרונות באחרים, ובמיוחד בתחום המחיר, שהינו נמוך משמעותית משל הגרמניות, והופך את ההצעה השבדית למעניינת בהחלט.
צילום: אילן קליין
