שברולט קרוז - מבחן ארוך טווח (חודש ראשון) - אוטו

שברולט קרוז - מבחן ארוך טווח (חודש ראשון)

קיבלנו את הקרוז החדשה למבחן ארוך טווח של חצי שנה. דוח ראשון

נסועה בקבלה: 19,449 ק"מ
נסועה החודש: 3169 ק"מ
נסועה כללית: 22,618 ק"מ
צריכת דלק ממוצעת: 12.5 ק"מ/ל'
תקלות: אין

בתחילת אוקטובר הצטרפה למשפחתנו מישהי חדשה. בבית נרשמה התרגשות רבה לקראת בואה, וזו התגברה עוד יותר, כאשר יערה הגיעה והצטרפה אלינו. בתנו נולדה יומיים לפני ששברולט קרוז הגיעה אלינו כאורחת למספר חודשים.
כנראה שהייתי צריך להגיע למעמד של אב לשלושה ילדים כדי לקבל לידי רכב למבחן ארוך טווח (נכתב בחושך). עכשיו, עם מטלה מוגברת שכזו נראה איך הקרוז בחיי היום יום, בשלל המשימות שתידרש להן. נשתמש בה, נבדוק אותה ונדווח על הטוב, הפחות טוב וגם על הרע, אם יהיה.
תולדות הקרוז
הקרוז מוצעת בשתי רמות גימור, 'LT' ו'פרמייר'. ה־'LT' (130,000 שקלים) מציעה מערכת מולטימדיה מקורית הכוללת מצלמה אחורית ואפל קארפלי/אנדרואיד אוטו. בנוסף יש לה חישוקים קלים ("16), תאורת לד ליום, בקרת שיוט, חיבור USB וחיישני אורות. אבזור הבטיחות כולל עשר כריות אוויר (וזה הרבה), ומערכת מובילאיי — וזה מעט, והרבה פחות מהמקובל בסגמנט.
רמת הגימור 'פרמייר' מייקרת את המחיר ב־5000 שקלים, ותמורתם מקבלים שפע מרשים של אבזור בדמות חישוקי "17 וצמיגים רחבים יותר, בקרת אקלים, כניסה והתנעה ללא מפתח, תאורת אווירה, מראה עם עמעום אוטומטי, תאורה במראות בסוככי השמש, חלון נהג אוטומטי, הגה מצופה עור, ריפוד מעור סינתטי, מושבים מחוממים מלפנים, מושב נהג חשמלי, מושב נוסע מתכוון לגובה, התנעה מהשלט, ויותר כרום (בידיות ובמסגרת החלונות). שווה את ההפרש, בלי ספק.
ארוך טווח
את שברולט קרוז פגשנו בגיליון 370, ועכשיו היא פה לחצי שנה. אנשי שברולט שאלו מה נעדיף לקבל, רכב חדש או משומש, אנחנו בחרנו באופציה השנייה ולכן קיבלנו רכב הדגמה בן שנה, עם 19,449 ק"מ; אלה, ניתן לשער, לא עברו עליו בצורה קלה במיוחד. הרכב הוא בגרסת הסדאן המאובזרת ('פרמייר'), בצבע ששברולט מכנה "כחול קינטי מטאלי", הוא בהחלט נאה, והקרוז נראית איתו נחמדה גם בזכות נגיעות הניקל והחישוקים הקלים. הרכב צויד במערכת אנדרואיד בהתקנה מקומית ש"גונבת" את המסך המרכזי בלחיצת כפתור. במסך תקבלו וויז, רדיו אינטרנטי, דפדפן ויוטיוב (השניים האחרונים בעמידה בלבד — וטוב שכך) בתמורה ל־3000 שקלים.
ראשוניות
זו פעם ראשונה שתהיה במשפחתנו מכונית סדאן (הייתה לי, כרווק, אימפרזה GT; שימושיות לא הייתה הסיבה לקנייתה), אנחנו במשפחה חובבי האצ'בקים או סטיישנים ואלו היו התצורות היחידות שהיו בביתנו. בנוסף, זו פעם ראשונה שתהיה לנו מכונית אוטומטית לתקופה של יותר מימים ספורים; גם זה אגב, השתנה, במהלך אותו אוקטובר, ומהסיבה המשמחת הנ"ל. לראשונה קנינו רכב אוטומטי... ייאמר לזכותי שאין מיניוואנים משומשים ידניים שפויים, אבל זה כבר לטור אחר. ואם תהיתם, אז כן, גם אשתי חורגת מן הכלל ונוהגת בשמחה על רכב עם תיבת הילוכים ידנית, "עוד לפני שהכרתי אותך", כפי שהיא טורחת לציין.
המשימה הראשונה של הקרוז הייתה לאסוף את יערה ואת זוגתי מבילינסון. לשם כך צריך לחבר את הסלקל שמתחבר לרכב עם חיבור איזופיקס. כך גיליתי שהגישה לחיבורי האיזופיקס בקרוז לא ממש נוחה. הם מוסתרים על ידי הריפוד, ואינם נגישים ברווח בין המשענת לבסיס, וצריך לפתוח פתח כדי להגיע אליהם. לשמחתי, הסלקל החדש (הישן כבר היה פג תוקף, כדאי לשים לדברים כאלו) כלל גם מתאמים שעוזרים לחשוף את החיבור, כנראה מסיבה זו בדיוק.
בהמשך היום גיליתי את הקושי בעיגון שלושה מושבי בטיחות מאחור. במקרה שלי מדובר בשני בוסטרים עם גב, לא גדולים במיוחד וסלקל. האחרון ממוקם באמצע המושב בגלל חיבור האיזופיקס, מה שאומר שלשניים האחרים נשאר מעט מקום, וזה מפריע לחגור את הילדים בבוסטר. אציין שזה נכון בכל משפחתית, פשוט בגלל שילוב המושבים הספציפיים.
תא המטען גדול יחסית ושימושי, אבל זה היה שנמוך תצורה מול הסטיישן היום־יומי של אשתי. לכן נשלף מנשא אופניים רק בעבור אופניה של ילדה בת 4 (וחצי, שלא אסתבך איתה...) שלא נכנסו יחד עם העגלה של התינוקת. אבל בלעדיהם הצלחתי לדחוס (ראו תמונה) די הרבה לתא המטען של הקרוז.
שברולט קרוז התקבלה בבית משפחת רוטקופ בשמחה. הבת שלי הייתה מרוצה מהצבע, וציחקקה מהשם של המכונית; רק אחרי יומיים הבנתי שהיא חושבת שהשם הוא כרוב, וזה הצחיק אותה נורא. היא מעט התאכזבה לשמוע את השם הנכון, ושאלה אם זה בסדר שהיא תמשיך לקרוא לה כך, כי זה מצחיק. כמובן שאמרתי שאין בעיה, ומאותו רגע הקרוז נקראת רשמית בביתנו "שברולט כרוב".
את הרשמים מהחודש הראשון ומהנסיעה נשמור לדיווחים הבאים. בינתיים אודה (ולא שזה קל לי), כי למרות שאני חובב תיבות הילוכים ידניות, אין ספק שבפקקי גוש דן יש משהו מאוד נוח בתיבה אוטומטית. אבל עדיין, כשאני עובר לרכב הידני השני שיש בבית, זה משהו שמוסיף לנהיגה, גם ברכב חסר יומרות ספורטיביות.
מה עוד? אציין שלא זכרנו את רעשי הכביש כנוכחים כל כך (והם כן). צריכת הדלק הממוצעת ב־3000 הק"מ שנגמעו בינתיים טובה, כשהנתון עומד על 12.5 ק"מ/ל', בשימוש שכלל הרבה פקקים או מנגד שיוט לא לגמרי רגוע. בולטת לטובה רמת אבזור הנוחות, כאשר ראויה לציון ההנעה מרחוק שמפעילה את המזגן במצב אוטומטי — בלי קשר למצבו עם הכיבוי — וזה עושה הבדל כשקר/חם. גם הכניסה ללא-מפתח נוחה, וכאשר יוצאים צריך רק לסגור את הדלת וללכת; לא צריך ללחוץ על דבר, והרכב מסמן בצפירה קטנטנה שהוא נעול, וזהו; אחד מפריטי האבזור החביבים עלי. על כל השאר נספר בדיווחים הבאים. ויש על מה לספר.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות