אמצע שנות השמונים. סחבק בגיל 6 או 7, והחברים בערבי החופש הגדול יושבים מטה בשכונת גזית, אי־שם בפאתי חדרה. בדרך כלל אלו היו אלה שיחות עומק על מהות הקיום, שהרי את מרבית היום בזבזנו על גולות, פורפרות ואולי גוגואים. הייתה זו תקופה יפה, תקופה תמימה, תקופה בה לא יכולנו למצוא תשובות לכל שאלותינו, שכן דוקטור גוגל לא היה בסביבה. לי הייתה אז שאלה משלי, אולי גם משאלה: מי זו היפה בלבן, שחנתה כדרך קבע בכניסה לשכונה, ליד הבלוק הראשון מימין.
 
היא הייתה ממודל 82' או שאולי בכלל הייתה 84'. הצללית הזכירה לי 911, רק מוארכת יותר. פנסיה הבולטים היו מרובעים ולא כמו של הקרפדה המיוחסת, והיא עשתה לי עיניים בכל פעם שעברתי לידה. הבטתי בה שעות, ימים, חודשים מבלי שאדע באמת מה הן יכולותיה. זה גם לא שהיה אכפת לי, שכן בגיל 6 או 7 לא ידעתי מה זו נהיגה. השכונה שלי לא הייתה שכונה מבוססת, כך שלא הייתה מצוקת חניה ולא היו רכבי פרמיום. וזו הלבנה, עם הצללית הנמוכה ועיניה המיוחדות, בלטה על רקע זה עוד יותר.
 
היו שמועות שהשכן הוא בכלל נכה צה"ל, ולכן היה לו הממון לרכוש אחת שכזו. מיותר לציין שלא היה לנו מושג מה מחירה, מה עיסוקו של השכן ובאיזו יחידה שירת, אם בכלל. מודה, הייתי מהופנט יותר משאר הילדים. אמנם נהנינו לעמוד סביב המכונית ולדסקס עניינים שברומו של עולם, אבל זה הייתי אני שפנטזתי על אחת שכזו. היא הדירה ממני מחשבה, אפילו שכחתי שלהוריי אין בכלל רישיון נהיגה. ואני? אני מפליג עם האקזוטית השכונתית אל מעבר לגבולות העיר.
 
בא מהשוליים / טעם המנטה


הסמל בחזית המכונית, לא היה אקזוטי. סתם אופל. כמו שיש לקדט הרגילה או לאסקונה. וזה גרם לי לאהוב אותה יותר. אולי כי חשבתי שהיא תהיה נגישה יותר ליכולותיי הכספיות, אולי כי האופל הזו מסתכלת למכוניות הספורט המיוחסות היישר בלבן של העיניים. וזה לא קריטי האם היא באמת הסתכלה, הייתי בן 6 או 7, ובעיני ילד שכזה היא הסתכלה גם הסתכלה.
 
חלפו השנים, את אופל מנטה B הלבנה השכן החליף בוולוו 740, שגם אותה מצאתי כנאה עד מאוד, ואני מתנצל על חיבתי למכוניות 'מרובעות' — אבל לא הצלחתי להוציא את המנטה מהראש. ברבות השנים ראיתי מודעות מכירה של אופל מנטה B, ידניות ואוטומטיות. אפילו שקלתי להביא אחת כתומה אוטומטית, התמהמהתי ונצבט לי הלב כשגיליתי לאחר יומיים או שלושה שהמכונית כבר לא מופיעה בלוחות המכירה. התעודדתי מעט רק כששכנעתי את עצמי שאני רוצה רק אחת לבנה. אני טוב בשכנוע (עצמי).
 
בא מהשוליים / טעם המנטה


אמנם הייתי הראשון במשפחה עם רישיון נהיגה, אך הספקתי לא מעט. היו לי יותר מדי מכוניות, חלקן נמכרו לאחר חודש שימוש. קניתי, נהגתי, מיציתי, מכרתי. חלקן נקנו כי פנטזתי עליהן בתקופה כזו או אחרת, ונמכרו מיד כשגיליתי שהן לא בדיוק 'זה'. אבל אופל מנטה B מעולם אכלסה את חניית ביתי. לא אכפת לי אם היא מתגמלת מוטורית, לא אכפת לי איכות נסיעתה והיא לעולם לא תישפט כמו מכונית מן המניין. אם אתם פוגשים אחת, הפנו אותה אלי, אני אצרף אותה אל משפחתי. לא מעניינת אותי תיבת ההילוכים, אצבע אותה בלבן, אאכלס את בתי במושב הנוסע ונפליג יחדיו אל מעבר לגבולות העיר חדרה.
 
[email protected]