השיאנית. ה-8C 2900B הזו, דגם קופה-טארגה מ-1937, החליפה ידיים תמורת יותר מ-4 מיליון דולר ב-1999
המגזין פורבס, העוסק בעיקר (כמובן) בהיבטים שונים של כסף, פרסם בזמנו רשימה של עשר המכוניות היקרות ביותר שאי-פעם נמכרו במכירה פומבית. הרשימה כוללת ארבע מכוניות פרארי, שתי בוגאטי, נציגה בודדת ממרצדס, בנטלי ודוזנברג – ואלפא-רומיאו אחת.
בשנת 1999 נמכרה בפבל-ביץ' בקליפורניה אלפא 8C 2900 משנת 1937 דרך בית המכירות הפומביות כריסטי'ז, תמורת סכום עתק של 4,072,000 דולר. אין כל ספק כי סדרת ה-8C סימלה את השיא של תעשיית הרכב האירופית בשנות ה-30, שילוב של שלמות מכנית (במונחים של אותם ימים, כמובן), אלגנטיות יוקרתית והתנהגות כביש שהביאה למכונית שליטה כמעט מוחלטת במירוצים במחצית הראשונה של העשור. היו מומחים למכוניות קלסיות שהגדירו אותה כמכונית הטובה ביותר אי-פעם, וגם אם זו הסחפות מסויימת הרי שאפשר ללמוד מכך על הילת-המיתוס האופפת אותה.
צילום: מנהל8C עם המרכב הייחודי של Viotti
משפחת ה-8C לסוגיה השונים קיבלה את שמה בגלל המנוע, פנינה מכנית שתכנונו החל עוד במחצית הראשונה של שנות ה-20. היה זה הפרוייקט הראשון של מכונאי צעיר בשם ויטוריו ג'אנו, ששמו הפך לנערץ בזכות המנוע שפיתח: שמונה צילינדרים בתור, בסידור בלתי-שגרתי. הצילינדרים והראשים סודרו בשתי קבוצות נפרדות של ארבעה, אשר הותקנו על בלוק גל-ארכובה יחיד. גלי הזיזים (העיליים הכפולים!) בכל ראש מנוע הונעו באמצעות שרשרת מרכזית בין שתי חטיבות הצילינדרים. המנוע תוכנן מלכתחילה להזנה באמצעות מגדש-על.
המכונית הראשונה שהופיעה היתה ה-8C 2300, שכונתה כך בשל נפח המנוע כמובן. היא יוצרה בתחילה בשני אורכי בסיס-גלגלים, 3.10 מ' ארוך (Lungo) למכוניות נוסעים ארבע-מושביות ו-2.75 מ' קצר (Corto) שיועד למכוניות מירוץ, רודסטרים וכן הלאה. מאוחר יותר הופיע גרסה מקוצרת עוד יותר עם בסיס גלגלים של 2.65 מ', עבור גרסאות ספיידר. גרסאות הנוסעים הארוכות זכו למנוע בעל 140 כ^ס; הגרסאות הקצרות הוכנו במפרט לפי הגדרת המזמין, כאשר הנורמה היתה 165 כ^ס. מכוניות אלו היו קלות וזריזות משמעותית מהארוכות. במרוצת השנים גדל המנוע והגיע לנפח 2.6 ל'.
ה-2300 הושקה ב-1931, ולמרות מפרט-שילדה קונבציונלי עם סרנים חיים וקפיצי עלים החלה לקצור הצלחות מסלול כמעט מהרגע הראשון. במירוץ הפתיחה בטרגה-פלוריו נאלצו אמנם האלפות לפרוש בשל בעיות צמיגים בלתי-מוסברות, אך לאחר מכן הגיע נצחון ב-24 השעות של לה-מאן – הראשון מארבע זכיות רצופות במירוץ זה, בין 1931 ל-1934. במסלולי הגרנד-פרי שלטה הגרסה החד-מושבית, P3, ביד רמה, כאשר כבר במירוץ השני שלה אי-פעם – הגרנד-פרי האיטלקי במונזה – זכתה בשני המקומות הראשונים (ובעקבות זאת זכו הגרסאות הבאות לכינוי ^מונזה^; גם בהמשך כונו גרסאות אחרות של ה-8C על שם מירוצים בהם זכו – מילה-מילייה ולה-מאן). בין 1932 ל-1933 לא הובסה ה-P3 ולו פעם אחת (!) בטרם הסתיים עידן השליטה שלה עם מירוץ-החימוש הממומן היטב של אוטו-יוניון ומרצדס. השמות הגדולים ביותר של עולם המירוצים דאז נהגו בה וניצחו איתה, כולל טאזיו נובולרי, רודולף קאראצ'יולה, פליטים מ^נערי בנטלי^ כמו טים בירקין – ולא אחר מאשר... אנזו פרארי, אשר לא רק הריץ את המכוניות דרך קבוצת-המירוצים שלו אלא גם נהג בעצמו. המירוץ האחרון שלו אי-פעם היה עם 8C 2300.
צילום: מנהל2900A – למסלול בלבד
לאחר מעבר מרכז הכוח בסצנת הגרנד-פרי לגרמניה, הוחלט באלפא להעביר את הדגש על מכוניות ספורט וייצור ה-2300 הופסק – אבל תחום הגרנד-פרי לא ננטש לגמרי. לעונת 1935 הכין צוות בראשותו של ג'אנו את המכונית אותה ניתן להגדיר כ-8C האולטימטיבית, לפחות מבחינת ביצועים. היא כונתה בפשטות 8C-35 והיתה בעלת מנוע שנפחו הוגדל ל-3.8 ל' – עם הספק של 330 כ^ס! שילדה חדשה לגמרי כללה מיתלים נפרדים לכל הגלגלים ובלמים בעלי הפעלה הידראולית. במסגרת קבוצת /סקודירה פרארי' בניהולו של אנזו הצליחה המכונית לנצח פה-ושם כנגד 'חיצי הכסף' הגרמניים אדירי-הכוח. המכונית המשיכה להתחרות במסגרת סקודירה פרארי גם ב-1936, לצידה של ה-12C האימתנית עם מנוע V12 בנפח 5.0 ל'. רק יחידות בודדות יוצרו מה-8C-35, ומיותר לציין כי כל אחת מאלו ששרדו שווה הון עתק.
שלדתה המתקדמת של ה-35 הוותה את הבסיס לדור הבא של ה-8C, ה-2900. כאמור, הדגש אצל אלפא עבר לתחום מכוניות-הספורט ובשלב ראשון יועדה ה-2900 ספציפית למירוץ המילה-מילייה של 1936. הגרסה הראשונה, ממנה יוצרו 6 יחידות בלבד, כונתה 2900A וקיבלה מנוע בעל 220 כ^ס, וקצרה הצלחה כבר בנסיונה הראשון. כל שלוש המכוניות שהחלו את המילה-מילייה באותה שנה סיימו את המירוץ המפרך – ובשלושת המקומות הראשונים (ב-1937 זכתה ה-2900A לנצחון נוסף). על בסיס מכונית המירוץ הוכנה גרסת-כביש שזכתה לכינוי 2900B, עם מעט מאד שינויים מכניים למעט הפחתת הפסק המנוע ל-180 כ^ס. גם במקרה זה יוצרו שלדות עם שני אורכי בסיס גלגלים, 3.00 ו-2.80 מ'. בשל המחיר הגבוה יוצרו רק 30 יחידות – אבל לא היתה מכונית מתחרה עם יותר יכולת בכביש מפותל, ומנוע ה-8 צילינדרים היה כאן בשיא התפתחותו.
שלא במפתיע לאור הדמיון המכני, גם ה-2900B מצאה את דרכה למסלולי המירוצים. ב-1938 הגיע נצחון נוסף במילה-מילייה, ואחרי המלחמה עם חידוש המירוץ ב-1947 גרפה ה-2900 את נצחונה הרביעי במילה-מילייה.
צילום: מנהלאלפא 2900B – הוכנה ללה-מאן 1938
לא פלא, אם כן, שאלפא-רומיאו בחרה בכינוי 8C עבור מכונית הספורט החדשה שלה. בתערוכת פריז הקרובה עתיד העולם לראות את
הגלגול המודרני של ה-8C, מכונית שללא ספק תזקיף את קומתם השחה של אוהבי אלפא שראו בעיניי כלות כיצד המותג מדרדר להנעה קדמית. האם ה'קומפטיציונה' החדשה אכן זכאית לשאת את השם 8C? נחכה ונראה...
