כתבה זו היא חלק מסקירת קבוצה עבור מכוניות הסלון והופיעה בגיליון 261 - אוקטובר-נובמבר 2007
למשתתפות האחרות בסקירה: ב.מ.וו 5, מרצדס E, לקסוס GS
יש משהו מאד עקום, שלא לומר פגום, בעולם שבו אחת המכונית היקרות ביותר בסגמנט הסלון שייכת דווקא למותג עממי. ה-C6 עם מחיר של כ-520,000 ש"ח משאירה מאחור את כל המתחרות מגרמניה, כאשר גם וולוו והלקסוס המקבלות זולות יותר.מצד שני הסיטרואן היא אחת המכוניות הגדולות בקטגוריה, בעלת בסיס גלגלים ארוך (290 ס"מ), והיא גם כבדה למדי עם נתון משקל המתקרב לשני טון בגרסת הדיזל שנבחנה.
יש לצין שגרסת הבנזין V6 של ה-C6 קלה יותר, וקצת זולה יותר. אבל גם היא לא בדיוק מציאה מבחינת המחיר, ובואו נשים את הדברים על השולחן: אם כבר סיטרואן, בוודאי בקטגוריה כזו בה הרף ממוקם גבוה מאד, אז שתהיה שונה ומיוחדת. ובזמן האחרון אפשר לסמוך על סיטרואן שתדע להזריק מנה של מקוריות לכל מסיבה.
בנוסף להיותה "הכי" בכמה וכמה פרמטרים, הסיטרואן C6 אכן מהווה משב רוח מרענן ושונה. זה מתבטא, קודם כל, בעיצוב החיצוני: היא היחידה בקטגוריית הסלון שנראית עדיין כמו מכונית תצוגה. אפילו הב.מ.וו סדרה 5 שעיצוב-באנגל שלה קצת צורם בעין גם היום אחרי שהיינו אמורים להתרגל, הופכת להיות סתמית בהשוואה לסיטרואן C6. החרטום המחודד, שנושא עימו גנטיקה מה-CX של פעם, עובד יחד עם הזנב הקצוץ כדי ליצור הופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. תא הנוסעים ממשיך את חוסר השגרתיות עם גוון לבן שולט, ופתרונות חריגים כמו הדפנות האנכיות המתרוממות הסוגרות על תאי האחסון בדלתות.

לעומת זאת, תנוחת הנהיגה לא ממש מוצלחת, והמתגים ושאר אבזרי התפעול קצת מפוזרים ולא ממש מתוכננים להפעלה נוחה: יותר מדי בלגן. כך למשל נמצאים מתגי בקרת השיוט על ההגה, אבל אלו של מערכת השמע על מתגים לוויניים מאחוריו. ואפרופו הגה, הוא בעל חך משולש מוזר ביותר. אקסצנטריות, כבר אמרנו? פרט שממש היה לרוחנו הוא האפשרות ליושבים מאחור להזיז את מושב הנוסע הקדמי, מה שסיפק לילדותיים שבינינו שעשוע אין-קץ. יש גם מזגן נפרד לשוכני המושב האחורי, ובכלל מי שיושב שם נהנה ממרחב אדיר לכל הכיוונים.

המנוע, פרי הפיתוח המשותף עם פורד, כבר הספיק לזכות לשבחים מכל הכיוונים ביישומו אצל יגואר, והוא באמת מצוין: חלק ושקט מאד יחסית לדיזל, גמיש ונעים, ומשודך לתיבת 6 הילוכים אוטומטית (בלבד, אין אחרת) שאופייה תואם היטב את זה של המנוע: ארוכת-רגליים ולא ממהרת לשום מקום. בשל המשקל הגבוהה (1946 ק"ג), 208 הסוסים של ה-V6 אינם באים לידי ביטוי כפי שניתן היה לחשוב, אבל יש כמעט 45 קג"מ לשחק עימם. ההאצה ל-100 קמ"ש אורכת כמעט 9 שניות, נצח יחסית לרוב המתחרות בקטגורית הסלון, אבל חריכת-אספלט אינה היעוד של הסיטרואן C6. זו מכונית שנבנתה לשיוט מהיר ונינוח – מ-A ל-Z, לא A ל-B.
למטרה הזאת, יחסי ההעברה הארוכים מתאימים היטב, הפרופיל המחודד והאוירודינמי מצויין, ותיאורטית כך גם המיתלים ההידרופנאומטולגיים המתוחכמים עם הבולמים האקטיביים והכיול הרך והמפנק בפוטנציה. רגע, למה 'תיאורטית ו'בפוטנציה'? בגלל צמיגי ה-"18 הסטנדרטיים (!), עם צמיגים בחתך 45. יש לנו הרגשה שעם צמיגי "17 הנסיעה הייתה יכולה להיות ברמת ריחוף. אבל עם צמיגי ה-"18 הללו התקבלה תחושה מעורבת – מצד אחד הרבה תנודה על המיתלים בעומסים בתדר נמוך כמו שקעים גליים או עומסי-צד בעת תמרוני-פניה אגרסיביים, מצד שני – גיהוץ פחות מאידאלי על מפגעים קטנים בתדר גבוה. יתכן שמתכנני ה-C6 פשוט לא הביאו בחשבון את כבישי ישראל... ההגה, אגב, לא ממש תורם לנהיגה דינמית כי הוא נותר מנותק ומלאכותי.

בסופו של דבר הסיטרואן C6 היא בעיקר קוריוז בסגמנט מכוניות הסלון, בשל סיבה אחת מרכזית: תג המחיר, שהוא יותר מאשר סתם בלתי-סביר. הוא אינו הגיוני. צריך להיות אוהד מושבע של סיטרואן (ואלו, בינינו, הולכים ומתמעטים) כדי להעדיף מכונית סלון צרפתיה על פני תוצרת גרמנית באותו מחיר פלוס – וזה עוד לפני שמזכירים נושאים שעליהם לא מדברים בקול רם ליד ה-C6, בבחינת בביתו של התלוי וכו': כמו אמינות צפויה או שמירת ערך משוערת, למשל. כך שניתן להניח כי מי שבכל זאת יבחר בסיטרואן יעשה זאת על סמך שיקולים לא בדיוק עניניים. שזה בסדר גמור מצדנו, כי העולם פחות משעמם בזכות מכוניות כמו הסיטרואן C6.