דיוק 390
יש לנו מנהג שבועי. מפגש של קארמה טובה שמתרחש מול קונסולת משחקים, הגה ושלוש דוושות. במפגשים אלו (ובהזדמנויות אחרות) גיליתי משהו על הנהיגה שלי (בכל מה שקשור למשחקי מחשב בכל אופן) – אני אוהב לשים את הסנטר שלי על האספלט. מתוך שלל זוויות הצפייה בהן ניתן לשחק בסימולטורים הללו, יש כאלו שמעדיפים לראות את המכונית כולה ממעוף ציפור, אחרים אוהבים לדמות נהיגה במקסימום וצופים אל הדרך דרך שימשה וקורות צד. יש כאלו שאוהבים לראות קצת מכסה מנוע לפני אפם. אני לא רוצה לראות כלום מולי. בוחר בזווית הנמוכה והקרובה ביותר לדרך. בצורה זו, הכי נוח לי "לנהוג" במשחקים אלו. להרגיש משהו במקום שאי אפשר להרגיש בו כלום.
הנוף שנפרש מול הרוכב בזמן שכיבה על מיכל הדלק של הדיוק 390 דומה. האופנוע כולו, כמעט ונעלם מאחוריך. הסנטר נוגע לא נוגע בלוח השעונים, המספרים מרצדים בתחתית העין ולפנים הכביש כולו פרוש. מרגיש כאילו נותר רק לפתוח פה ולטרוף ממנו נתח אחר נתח. ה-390 הוא אופנוע קטן יחסית לשאר האופנועים בקטגוריה שלו. מידותיו לקוחות מאחיו הקטנים (125 ו-200) וככה זה מרגיש. גוף קטן ומנוע גדול (יחסית למנועים המקוריים בשלדה זו), זה מתכון בדוק לצרות צרורות או הצלחות גדולות. במקרה הזה, האפשרות השנייה, לשמחתי, היא הנכונה.
.jpg)
צילום: יצרן ק.ט.מ דיוק 390. ספורטיבי עם אופק חוליגני
האימפריה האוסטרו-הודיתחיבתי למותג הזה אינה סוד, הצהרתי עליה כבר לא פעם קבל עם וקלאץ'. אבל בליבי ולב שאר אוהדיו קינן חשש. חשש שהמלחמה בין ק.ט.מ וב.מ.וו על תואר "יצרן האופנועים האירופאי הגדול בעולם", תפגע באופיים הייחודי של האופנועים ממאטיגהופן. והדיוק הקטן, הילד של שיתוף הפעולה עם יצרן האופנועים ההודי באג'אג', זוכה ממני ללא מעט עוינות. חיפשתי הלוך ושוב, האם נתנה בו ארץ הייצור את אותותיה. והיא נתנה. בקטנה. יש כמה ברגים מבריקים שנראים זולים, יש חלקים בגימור "אלומיניום" עם נצנוץ קל ומוזר, ויש את הפלסטיק השחור והפשוט סביב לוח השעונים. גם כיוון עומס קפיץ באמצעות טבעת עם מגרעות ולא תבריג הוא לא בדיוק המילה האחרונה בתחום הדו-גלגלי.
אבל אלו הן ארבע טיפות קטנות בים מדליק למדי. הוא נראה כמו צעצוע אקסטרים איכותי וייעודי. עושה חשק להשתמש בו, כמו סקייטבורד מושקע ואיכותי. חייבים לקפוץ עליו. הצביעה הצעקנית עושה את העבודה – צבעם של החישוקים (17 אינץ') – כתום זרחני – יכאב בעין לאנשים מסוימים אבל קהל היעד יאהב אותו עד מאוד. מהרגע שהעיניים נטשו את טיפות הודו והראש חזר להתעסק באופנוע ופחות בדעות קדומות, אתה תמצא את עצמך רוצה לעשות דבר אחד, להניף מעל רגל ולרכב.
.jpg)
צילום: יצרן למה אנחנו לא צעירים ועשירים יותר...
זבוב מרוץתנוחת הרכיבה עליו מצליחה לשחזר זוויות דומות לאלו של האח הגדול וכפול הצילינדרים במשפחה הזו ואף משפרת אותה מעט. זה אומר רגליים מכופפת וגב זקוף יחסית – נוטה מעט אל כידון שטוח. מריח סטריט-פייטרי ויש כאן דיבידנד לא מוכר- צרות בלתי נתפשת באזור המגע של הברכיים והמיכל. החיבור בחביקה הזו מצוין, עוזר לרוכב לקבע עם פלג הגוף התחתון ומשאיר את העליון חופשי וקליל. משחרור הקלאץ' הראשון מתקבלת תחושה של "תן גז חביבי, אני לא עומד להציק לך, להיפך". ובשחרור הקלאץ' הזה, מופיע גם המנוע ומבהיר שנפחו הצנוע והספקו המוגבל (33 כ"ס בישראל, 44 כ"ס מעבר לים), לא מתכוננים לשעמם כאן. ההספק הצנוע רותם את המשקל הנמוך (139 ק"ג) ויחסי העברה הקצרים לטובת ביצועים מפתיעים. הזבוב הזה זז. זה אומר ששיוט במסגרת ברירת קנס הוא נטול מאמץ ( עד לכאן גם מחסור מיגון הרוח לא יתחיל להציק).
גם ירידה לכ-80 קמ"ש ופתיחת גז בהילוך הגבוה ממצב זה, תניב תאוצה חלק ונטולת השתהות. המנוע הזה לא שקט, לא נינוח, מווברץ כמו רקדן דאבסטפ שמטופל במכות חשמל, אבל חד משמעית חי. הוא מייצר צל צילו של כוח החל בכ-2000 סל"ד עם התגברות מורגשת בסל"ד בינוני. הוא מתבטא במלוא גרונו ב-7000 סל"ד ונחלש לקראת 10,000 סל"ד. בשביל לנצל את מלוא הפוטנציאל תצטרך לשמור אותו שם, בחלק הגבוה של השעון. ועבודה זו טומנת בחובה הנאה. הכוח כאן לא מאיים (למרות שניתן להשתמש בו להחלקות משעשעות על אספלט עירוני חלקלק) וכיף לסחוט את המנוע שוב ושוב, להעביר הילוכים במצערת מלאה ולטוס על הזמזום שלו קדימה. אופנועי שתי-פעימות עברו מהעולם אבל החוויה על הדיוק – מאסה נמוכה וסחיטת סל"ד תמידית – מזכירה את החוויה הישנה הזו. פשוט מהנה ושונה מהשעמום הרגיל בקטגוריה הזו.
שונה משאר הכלים בקטגוריה
אנכיות ומאוזנותאפשר להבין את הראש של ק.ט.מ לפי מערכת ה-ABS כאן. היא עובדת מצוין. כמו בהרבה מאוד אופנועים אחרים. אבל שלא כמו ברוב האופנועים המצוידים במערכת זו – כאן היא ניתנת לניתוק. זה אומר שאתה יכול להיכנס איתו לפניות עם החלקות קלות ונשלטות של הצמיג האחורי. אבל זה עדיין לא מספר את הסיפור. אין שום רמז לכך שניתן לנתק את המערכת. רוב הרוכבים שירכבו עליו לא ידעו זאת וגם אם יחפשו את האפשרות הזו לא ימצאו אותה. רק מי שבאמת באמת ירצה, יגלה שבצידו השמאלי התחתון של לוח המחוונים, תחת מעטה פלסטיק תמים לגמרי נח הכפתור. אין שום רמז לקיומו, ורק לחיצה איתנה מבעד לפלסטיקה תבטל את המערכת. למה הוא חבוי כך? לק.ט.מ פתרונים, אבל העובדה שהם עדיין נותנים לרוכב שלהם שליטה על הפעולה הזו, אומר משהו על איך שהם מצפים שיתפעלו את הכלים שלהם. ובפינות האלה, איפה שאופנועי תקציב זולים הולכים לאיבוד, מראה הזבוב הכתום שהאוסטרים רוצים להשתלט על העולם, אבל הם לא מתכוונים להפסיק לייצר אופנועים מלהיבים בדרך לשם. זה לא אופנוע לשיוט נינוח וארוך (אני הייתי צריך עצירה כל 150 ק"מ בכדי להחזיר לישבני את צורתו המקורית), צפוף להרכבה, אין כאן מיגון רוח אמיתי ועוד. אבל בכביש המפותל אין זכר למעיין צרות יומיות כאלו. ה-390 קל כל-כך, ניטראלי ונשלט.
.jpg)
צילום: יצרן ק.ט.מ מאפשרת לנתק את ה-ABS. פעולת הבלמים לינארית וטובה
המתלים הראו מעט רכות בעומס (עוד עומס ושיכוך החזרה מאחור בשבילי בבקשה), הפידבק מהפרונט מעומעם במקצת, אבל הביטחון שהכלי הזה מעורר בהטיות למרות אלו – מופלא. גרזן קטן. עושה רושם שהשלדה הזו תוכל להתמודד גם עם גרסת 490... כוח המנוע לא מאיים על האחיזה בשום שלב, קל להפליק אותו מצד לצד, הוא מתמודד עם טעויות (תיקוני היגוי ובלימות באמצע פנייה) בזלזול. אתה מוצא את עצמך מהר מאוד יורד נמוך מאוד בשלווה מוחלטת. הטבעיות בה הוא פונה והיכולת לנצל כל גרם מומנט בכל רגע נתון, מתגמלות ומעוררות. אני לא זוכר איזה כלי רכב גרם לי בשנים האחרונות לחזור הלוך ושוב על אותו קטע כביש. גם לא אופנועים במחיר כפול והספק מרובע. הדיוק הקטן עשה זאת. שתי תלונות מרכזיות כן עולות כאן. הראשונה לא באמת תלונה. אם אתה רגיל לטוב על כלים כבדים וחזקים יותר, תחזור לבחוש כאן ברגלית ההילוכים כמו שלא בחשת זה זמן רב. התלונה השנייה הולכת לבלמים. לפעולתם ליניארית וטובה אך לא הייתי מתנגד לעוד עוצמה לכל אורך מהלכה של ידית הבלם הקדמית. ועוד מילה על המנוע ברשותך. באזור הסטף, שהוא אזור המחיה הטבעי של האופנוע הזה, מצאתי את עצמי מושך משיכה בכידון מעל אובר-קרסט בכ-90 קמ"ש (הילוך שלישי). בוא נראה אם הוא ירים אמרתי לעצמי. קטן? חלש? גלגל קדמי מונף באוויר מזכיר לי כמה אפקטיבי משולש המשקל-כוח-יחסי העברה של הזבוב הזה.
.jpg)
צילום: יצרן אם אתה רגיל לטוס על כלים חזקים
זווית חוליגניתגם בקטגורית ההספק הזו ק.ט.מ מהווה סמן קיצוני. והוא יתאים למי שרואה את האופנוע שלו ככה. אם הנפות והחלקות מדברות אליך ואם היית מגדיר את עצמך כרוכב ספורטיבי עם אופק חוליגני – הדיוק הוא אופציה מצוינת. הוא יקר (56,000 שקלים) אבל הוא מציע ראש שאין ברמת המחיר ולא ברמת ההספק הזו. במשך כמה עשורים סיפרו לנו על היכולת הגבוהה שיכולה להיות לסינגל טוב בכביש. למרות שדוגמאות מושכות ומעניינות לא חסר, מעולם לא נמשכתי לרעיון הסינגל לכביש (טוב נו, רק לסופרמוטו). הק.ט.מ שידר קלילות והנאה נטולת איום. ים של יכולת בתוך כלום מגבלות גרם לי להביט על הרעיון הזה אחרת. מזווית חדשה. עכשיו רק נותר לחכות ל-RC באותה תצורה.
משפחת ה-RC העתידית.
