סובארו אימפרזה
קשה להאמין שסובארו, שבנתה את שליטתה בשוק הישראלי בשנות ה-80' על התחום המשפחתי, נעדרה מהפלח החשוב הזה בשנתיים האחרונות. אבל הבצורת הסתיימה וכעת היא חוזרת עם מכונית חדשה ועם השם המקורי – אימפרזה. זאת כדי לנתק קשר עם המשפחתית היוצאת שאצלנו זכתה לשם B3.

מבחוץ
מבט ראשון מבהיר שהאימפרזה החדשה עונה טוב מקודמתה למתכון המשפחתי המקובל בארץ. היא נראית גדולה מבעבר למרות שהממדים דומים למדי לדגם היוצא; האורך והרוחב זהים (458 ו-174 ס"מ בהתאמה), הגובה נמוך בס"מ ואילו בסיס הגלגלים צמח ב-2.5 ס"מ ל-264.5 ס"מ. הדמיון במראה ל-B4 הגדולה ברור ותורם לרושם משפחתי ומאוד מכובד. היא נראית מאוד סובארו לטובה, אך גם לרעה – כיוון שהעיצוב, כמעט כרגיל אצל היצרנית היפנית הקטנה, חף מכל אופנתיות.
צילום: רונן טופלברג

מבפנים
באופן לא מפתיע המצב דומה גם בתא הנוסעים. גם כאן התחושה מאוד מוכרת ולקוחות סובארו יתאקלמו במהירות. הקווים מכובדים, הנדסת האנוש נאותה, האיכות טובה בסך הכל ושילוב הגוונים במכונית ההדגמה (שחור ובז') תרם לתחושה סאלונית. אבל גם כאן מדובר במראה שמרני כשהאימפרזה חסרה את אותם פרטים שנותנים תחושה עשירה או מיוחדת. כך למשל בקרת האקלים אינה מפוצלת ונטולת צג דיגטלי, כך היעדר אפשרות לתפעול ידני של ההילוכים (עוד נחזור לכך בהמשך), כך תפעול מחשב הדרך פשטני, וכך מחסור בפתיחה חיצונית לתא המטען.
כרגיל בדברים העיקריים סובארו עושה את העבודה ולכן קל לסגל תנוחת נהיגה טובה, והמושבים המעט רכים, נוחים לרוב. גם המרחב מאחור נראה טוב, למרות זווית מעט מוזרה למושב.

בתנועה
סובארו אימפרזה מיישרת קו עם המתכון המשפחתי גם בחטיבת הכוח עם מנוע בנפח 1.6 ליטר (במקום 1.5 בעבר) שמייצר 114 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית רציפה. על הנייר, נתון ההספק הלא מרשים מעניק ביצועים סבירים (12.6 שניות למאה ו-181 קמ"ש מרביים), העניין הוא שבשטח "סביר" זה לפעמים לא מספיק. היא אינה מרגישה חזקה, זורמת או נמרצת במיוחד רוב הזמן. היא עושה את העבודה (בייחוד במהירויות מאוד גבוהות) אך בעליות ובעקיפות יש לאמץ את המנוע כדי להשיג את הכוח הדרוש וגם אז לעיתים זה לא מספיק. התוצאה היא שבתנאים רבים המנוע מרגיש מאומץ, לעיתים אף רועש, כשלזה עוד מצטרפים גם רעשי תמסורת.

צילום: רונן טופלברג
ברגעים שהם פחות שיוט על כביש מהיר – בירידות ובכבישים מפותלים, אך לא רק שם – מורגש גם חסרון האפשרות לתפעול ידני שכל כך נחוץ, במיוחד כשמדובר בתיבה רציפה. יש אמנם מצב LOW אבל הוא לא תמיד מספיק.
המכונית חמושה במערך עצור-והתנע והיבואנית גאה בצריכת הדלק שכרגיל בתיבות אלה יכולה להשתנות מהותית בהתאם לתנאים. אבל העובדה היא שבסוף יום קשה למדי עברה האימפרזה 11 ק"מ לליטר כאשר בשיוט נינוח היא יכולה לרשום 14 קילומטר לליטר, מעידה שלפחות בתנאי הנהיגה האלה, סובארו עשתה את העבודה.

התנהגות נוחות
סובארו, כהרגלם בשנים האחרונות, יודעת לייצר מכוניות שמתנהגות היטב והאימפרזה בפירוש מציעה יכולת גבוהה שחטיבת הכוח הלא חזקה מתקשה לדגדג. ההיגוי לא מדויק וקצת מלאכותי בתנועה רגועה, אך על כביש מפותל מקבל משקל טוב יותר.
הבעיה שמפריעה יותר בתנאים המגוונים קשורה לעידון. כמעט בכל מצב בולטים רעשי הכביש ולפעמים גם הרוח ואלה עוד מאפילים על רעשי חטיבת הכוח (שציינו קודם). בעיר ישמעו לעיתים גם רעשי מתלים למרות שבסך הכל נוחות הנסיעה נאותה בייחוד על שיבושים גדולים.
צילום: רונן טופלברג

סיכום
התחושות הראשונות שעולות מההיכרות עם סובארו אימפרזה מעט מעורבות. מצד אחד סוף-סוף יש לסובארו מכונית שעונה לתחום החשוב בשוק, שנראית משפחתית וגדולה, וגם מציעה, שלא כמקובל בשוק, אחריות מורחבת (5 שנים). מצד שני וכמו שקורה לא פעם בסובארו, המכונית הזו לא מרגישה מודרנית, ולא מספיק סקסית בעולם בו אופנתיות וחדשנות הם חלק מהמשחק. אמנם יש לזכותה לא מעט פרטים הגיוניים, אבל לא ברור איך היא תצליח להתמודד מול המתחרות החדשות מבית טויוטה ומאזדה שיגיעו בקרוב או מול מובילות הפלח.
הרבה יותר על האימפרזה החדשה ויכולותיה תוכלו לקרוא בגיליון אוגוסט של אוטו.