אודה ולא אבוש, אני נמנה בין אזרחי ישראל המקווים שמשהו השתנה ולטובה בעקבות הבחירות האחרונות. המעורבות האזרחית בבחירות אלו עלתה. יותר אנשים הצביעו. הסטירה הכואבת אותה ספגה מפלגת השלטון, הוכיחה שהמחאה של הקיץ ה"הוא", גם אם דעכה, עדיין נושמת ובועטת. הציבור לא מוכן עוד להיות מובל על ידי הבטחות לא ממומשות.

בעקבות זאת, יש מצב שמשהו ישתנה לטובה גם בסגנון הממשל. יתכן ולא ניתן יהיה יותר להקים ממשלות מנופחות ויקרות, לא ימשך הויתור לקבוצות לחץ מגזריות, למספר קטן של אילי הון ולוועדים גדולים. יתכן, אבל זה לא מובן מאליו. אותם המאוכזבים ממפלגת השלטון, עשויים לחזור אליה, או לחלופין לשוב לאדישות ולהימנעות מהצבעה או מחאה, תכונות שאפיינו את ה"רוב הדומם" עד למחאה והבחירות האחרונות. הרבה מאוד תלוי בכושר וביושר של כוכבי הבחירות האחרונים (בעיקר לפיד ובנט, אבל בהחלט לא רק הם), וביכולתם להציג פוליטיקה אחרת, כזו הנאמנה למילים שנאמרו ולהבטחות שהובטחו, כזו שמעמידה את טובת האזרח לפני טובת הנבחר. כזו שרוצה את השר הנכון במקום הנכון ולאו דווקא את הקומבינה הפוליטית המתאימה ביותר לראש הממשלה (או אשתו). תוצאות הבחירות קובעות חד-משמעית שיש לנתניהו די כח ומספיק הסכמה של שותפות מיועדות, כדי להקים ממשלה שפויה ומתחשבת מזו ששלטה כאן בשנים האחרונות. מותר לי לקוות, לא?
צילום: מנהל
אחד ממחאות הרוכבים בנוגע למחיר ביטוח החובה בדו-גלגלי
מה שאני אפילו לא מקווה הוא, שהנהג הישראלי יפסיק להיות החמור הראשון עליו רוכבת הממשלה. עוד בטרם תמו צהלות המנצחים ותרוצי המפסידים, לפני שהנשיא אפילו התחיל בסבב השיחות, שבסופו יטיל על מי מחברי הכנסת להקים ממשלה חדשה (אני שם 1:10 על נתניהו, יש מי שלוקח?) – הממשלה מעלה את מחיר הבנזין. "עלייה של מחירי הדלק בעולם" יסבירו לכם... חיכו עד לאחרי הבחירות מפחד זעם הבוחר, ועוד לפני שקמה ממשלה חדשה, הזדרזו והקפיצו את המחיר באחוזים לא קטנים. מחד גיסא, זה מוכיח שיש לנהגים איזשהו כח, עובדה, בכל זאת מפחדים להפיל עליהם גזירה לפני הבחירות. אך מאידך גיסא, הם גם הראשונים שראש הממשלה הבא מטיל על ראשם גזירות – אחריהן.