שלוש יצרניות רכב גדולות – פורד, דיימלר (מרצדס) ורנו-ניסאן (בעיקר ניסאן) – הכריזו השבוע על חתימת הסכם שיתוף פעולה נרחב בו כל חברה תשקיע סכום זהה בפרויקט לפיתוח מערכת הנעה חשמלית שתתבסס על תאי דלק. המטרה: להוזיל את עלויות הפיתוח, שכן לכל אחת מהחברות ניסיון עשיר למדי בתחום ועדיף שיחקרו ויפתחו מוצרים יחדיו ולא במקביל. לפי הפרסום של החברות, יש להן ביחד כ-60 שנות ניסיון בפיתוח טכנולוגיית תאי דלק, הכוללות למעלה מ-10 מיליון קילומטרים של נסועה. לוח הזמנים של היצרניות יומרני למדי: ייצור סדרתי של כלי רכב מבוססי תא דלק כבר בשנת 2017. הלו"ז הצפוף גם נועד לאותת ליזמים, לתעשיות הרלוונטיות ולממשלות שהגיע הזמן לקחת את הטכנולוגיה ברצינות, לחוקק חוקים ולהקים תשתיות מתאימות.
.
צילום: מנהל
הטכנולוגיה קיימת ונמצאת בייצור, אך אינה יעילה כלכלית

טכנולוגיית תאי הדלק נועדה למעשה לשמש את המכוניות החשמליות המוכרות לנו כיום, כשהתאים מחליפים את תאי סוללות הליתיום-יון בהן נעשה שימוש בכלים החשמליים כעת. הרעיון העמוד מאחורי הטכנולוגיה פשוט: עירוב חמצן עם מימן על-מנת לייצר חשמל, כשתוצר הלוואי הנפלט מהמכונית הוא מים בלבד. עד כה, על אף שנים רבות של פיתוח (מכוניות עם תאי דלק התגלגלו על כבישי העולם כבר בשנות ה-60'), אף חברה לא הצליחה להוזיל את עלויות הטכנולוגיה לרמה שתהה מסחרית. יש לכך סיבות רבות – עלויות אחסון ושינוע גבוהות של מימן (דליק מאוד), הצורך בשימוש במתכות יקרות בסוללות ועוד.

להזכירכם, ממש לפני מספר חודשים זכינו לנהוג על יונדאי ix35 שעושה שימוש בתאי דלק. כבר אז הודיעה יונדאי שהיא דואגת לגרסת ייצור כשלהערכתה הדור השני שיוצג ב-2015 יעלה כ-50,000 דולר – יותר מכפול ממחיר גרסת הבנזין הרגילה. אז הם גם צפו שמחיר גרסאות תאי דלק לא ישתווה לגרסאות מנועי הבעירה הפנימית לפני 2020.