אם לא ידעתם עד עכשיו, עולם התחבורה במדינת ישראל עומד להשתנות בקרוב. רוצים לדעת למה, איפה ואיך זה הולך לעבוד? המשיכו לקרוא.

הרקע
במסגרת פרויקט המכונה 'פרויקט א-3', זכתה חברת מל"מ-תים (ביחד עם עוד 3 קבלני משנה) במכרז להתקנה של 400 מצלמות אוטומטיות ודיגיטליות על כבישי ישראל, מתוכן 100 מצלמות אור אדום, והשאר – 300 במספר – מצלמות מהירות. מל"מ-תים התמודדה במכרז מול 2 חברות נוספות, ולאחר שזכתה היא קיבלה זיכיון הפעלה למערכות למשך 12 שנה. בתום התקופה תעבור המערכת לשליטת המדינה. עלות המכרז – קרוב לחצי מיליארד ש"ח. לא מעט כסף.


בשלב הראשון (שהיה אמור להסתיים ביולי-אוגוסט 2010) ייפרשו 60 עמדות, מתוכן כמחצית יהיו מאוישות (כשני שליש מהן יהיו מצלמות מהירות). מצלמות אלה צפויות להגדיל במאות אחוזים את קצב רישום דו"חות המהירות ביחס לתשתית הקיימת היום (היום קיימות על כבישי ישראל רק 15 מצלמות מכ"מ מסוג 'מולטנובה' מיושנות המופעלות על ידי סרט צילום כימי. עקב כך, בכל פעם שהמצלמה סיימה את סרט הצילום הטעון בה, צריך להגיע לשטח טכנאי משטרתי, לפרק את הסרט המשומש ולטעון במקומו סרט צילום חדש. את הסרט המשומש הוא מביא למעבדה, שם הוא מפותח, ושוטרים עוברים על התמונות שצולמו, מנתחים את התוצאות ושולחים דו"חות ל'עבריינים'. כל התהליך הזה לוקח חודשים רבים). בשלב זה אמורים להיות מרושתים רק מספר כבישים מצומצם (פירוט בהמשך) בין צומת בית-קמה בדרום, סיבוב מוצא במזרח ועד זיכרון יעקב בצפון.

במסגרת השלב השני שיימשך לאורך כל שנת 2011, ייפרסו עוד כ-120 עמדות, מתוכן 40 יהיו מאוישות (שני שליש מתוכן מצלמות מהירות – כלומר עוד כ-30 מצלמות מהירות).

הטכנולוגיה
לפני שיוצאים למלחמה צריך להכיר את האויב. לכן, קבלו סקירת תוד"א שתתן לכם תמונת מצב לגבי הכוחות שעומדים בקרוב להתחיל להשחיל את נהגי ישראל.
הזכיינית, חברת מל"מ-תים, יחד עם קבלני משנה, עומדת להתקין מצלמות מהירות ורמזור מתוצרת חברת Gatsometer BV ההולנדית, המובילה בעולם בתחום זה. הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון. העלות של כל מצלמה היא כ-70,000 יורו. תזכרו את המספר הזה, כי בכתבת ההמשך אנחנו נעשה איתו קצת תרגילי חשבון.

לצערנו הרב, המצלמות שנרכשו במסגרת הפרויקט אינן מופעלות על ידי מכ"מ. הטריגר להפעלת המצלמה מבוסס על 2 לולאות בקוטר של כ-2.5 מטר המוטמעות בתוך הכביש במרחק של כמטר אחת מהשנייה – לכל נתיב. על ידי מדידת ההשראות שהרכבים יוצרים על פני הלולאות הללו, המערכת יודעת לחשב את המהירות של הרכב שעבר מעליהן. ושוב, זה לכל נתיב בנפרד, כך שהטריק של לעבור בנתיב השני במהירות בזמן שבנתיב הראשון יש רכב איטי – כנראה שלא יעבוד פה. המצלמה מסוגלת לזהות וגם לתת חיווי לגבי איזה רכב נמדד, כלומר באיזה נתיב היה הרכב הממהר. עקב כך, גלאי מכמונות מכ"מ כמו וולנטיין 1 או אחרים לא יכולים לגלות את המצלמות ואינם יעילים (אם כי, כמובן, יש גם אמצעי אכיפה אחרים ברשות המשטרה, ונגדם גלאים כמו V1 כן יעילים, לרוב). עוד על אמצעי הגנה – בכתבה נפרדת.

המצלמות יותקנו על גבי עמודי מתכת בגובה 4 מטר המעוגנים לבסיס בטון, בתוך גופים חסיני ירי וחסיני אש. בתוך כל מארז יוצב מנגנון כיבוי אש, ומחוצה לו יותקנו מצלמות וידאו במעגל סגור שתתעדנה כל ניסיון וונדליזם. ליד כל עמדה יוצב ארון חשמל.

במצלמות עצמן יש מספר מסננים כנגד כמעט כל סוג שיבוש אפשרי, החל במסנן נגד מדבקות מחזירות אור על המספר וכלה במסנן נגד הבזק נגדי (פלאש), כך שאין טעם לדבר על שיבוש, שגם כך אינו חוקי ואינו מומלץ כלל וכלל. המצלמות מצוידות בטכנולוגיית Auto-matic Number Plate Recognition, מה שאומר שהן מזהות ומפענחות את מספרי הרישוי של הרכבים והאופנועים המצולמים בזמן אמת. מספרי הרישוי העבריינים מוטמעים לתוך שם הקובץ המהווה את התמונה הדיגיטלית. המצלמה עמידה בפני פגעי מזג האוויר ומסוגלת לצלם ביום ובלילה. בניגוד למצלמות המולטנובה, הגאטסו לא תפעיל את המבזק (פלאש) שלה בשעות היום, כך שאם צולמת, תדע על כך רק אחרי מספר ימים כשדו"ח המהירות יגיע הביתה בדואר.

"הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון..."

למצלמה יש בנק זיכרון המספיק לכ-5,000 תמונות ברזולוציה של כ-12 מגה פיקסל. המצלמה מחוברת בחיבור דאטה סלולרי GSM של חברת אורנג' (באחריות הזכיינית – נטקום) למערכת מידע מרכזית (באחריות הזכיינית – מל"מ מערכות), כך שעקרונית, למעט מקרים של תקלות, התמונות מגיעות למאגר המידע של המשטרה תוך מספר דקות/שעות קטן. המטרה המוצהרת של המשטרה היא שהדו"ח יגיע למבצע העבירה בתוך 72 שעות. קשה להאמין שהמשטרה תצליח להגיע לזמן ביצוע כה מרשים, אבל גם אם משלוח הדו"ח יתעכב כמה ימים, הוא עדיין יהיה מהיר לאין ערוך מהשיטה האופטית-ידנית שנהוגה כיום.

בפיילוט שהתבצע בכביש 4 בקטע שבין צומת גהה לצומת מורשה, מול קרית אריה לכיוון צפון, הותקנה מצלמה אחת שכוילה בשלב הראשון למהירות של 120 קמ"ש. לפי הגדרות אלה, התקבלו במצלמה בממוצע כ-180 דו"חות מהירות ביום. כשהכיול עמד על 110 קמ"ש, כמות הדו"חות שהופקה היתה "בלתי נשלטת" (ציטוט של בכיר בפרויקט). בנוסף, הותקנה מצלמת אור אדום בצומת מורשה, ושם בין השעות 06:00 ל-12:00 התקבלו 6-7 דו"חות על מעבר אור אדום, ביום. פרטים נוספים על כך, בהמשך.

ממשק השליטה של המצלמות מבוסס מערכת Web הפונה לכתובות IP של כל מצלמה ומצלמה. לפני שאתם קופצים – לא, לא מדובר במערכת פתוחה לאינטרנט, אלא במערכת סגורה שאין אליה גישה ממחשבים חיצוניים, כך שרעיון גיוס ההאקרים הטורקים למשימת הפיצוח יורד מן הפרק. באמצעות דפדפן וחיבור מאובטח, הטכנאי/מפעיל מתחבר לכתובת ה-IP של המצלמה הרלוונטית, ובפניו מוצגים גרפים ונתונים נוספים אודות ביצועי המצלמה. כך הוא יכול בקלות רבה לראות מהי המהירות הממוצעת על אותו קטע כביש, לזהות מאפייני תנועה כמו כמות רכבים פרטיים אל מול משאיות או אופנועים, וכן להתבונן בנתונים נוספים הנאספים על ידי המערכת. שימו לב, בניגוד למצלמות המולטנובה האופטיות שפועלות אך ורק כשעבריין חלף לידן, מצלמות הגאטסו אוספות כל הזמן נתונים, בזמן אמת. התמונות שמצולמות מקוטלגות לפי תאריך, מספר הרכב והמהירות שלו, וכאמור נשלחות בזמן אמת למוקד התפעול הארצי דרך רשת סלולרית. משם, התמונות מועברות לדות"ן (דו"חות תנועה).

אם כל זה לא הספיק לכם, חכו לקבלת המכה הכואבת האמיתית. הקבלן המבצע מחויב להתקין לא רק 300 עמדות לכל המצלמות, אלא בסה"כ 900 עמדות מוכנות להפעלה, כש-300 המצלמות המבצעיות יאיישו 300 עמודים, ובין שאר העמודים תתבצע רוטציה של 10% בשנה. כלומר, כ-30 מצלמות 'יטיילו' בין העמדות השונות. בנוסף, ומעבר ל-900 עמדות האמת, הזכיין מחויב להקים עוד 900 עמדות דמה, דהיינו 'דחלילים'. בעמדות אלה לא יכולות להיות מוצבות מצלמות, אבל עדיין אין מידע בנמצא לגבי המראה הפיזי של אותם דחלילים. אם יש לנו מזל, העובדה שעמדת אמת תהיה מחויבת להיות משוריינת וחסינת ירי (ומכאן נובע שהיא בהכרח יקרה משמעותית מדחליל שעשוי רק מפח) תעמוד לטובתנו, ואיכשהו נוכל ללמוד לזהות את ההבדלים החיצוניים בין עמדת אמת שעשויה להיות מאוישת, לבין דחליל.

לא הבנתם? נסביר שוב. בניגוד למצלמות המולטנובה שאותן ניתן לזהות ושאצלן ניתן להבחין בדחלילים, יש סיכוי שבמקום להצטרך לזכור 'רק' 300 מצלמות נצטרך לזכור לא רק 900 עמדות אלא בנוסף לכך, עוד 900 דחלילים. קל זה לא הולך להיות.

בנוסף, וכדי להפוך את התמונה להרבה יותר מכוערת, מסתבר שבמסגרת חלק חשאי של הפרויקט אמור הזכיין להתקין מספר ערכות מהירות ממוצעת למקטעי כביש שאורכם בין 15 ל-20 ק"מ. המשמעות של החלק הזה של הפרויקט היא שבקטעי כביש מסוימים, סביר להניח כאלה ישרים, מהירים, בהם התנועה שועטת ובהם אין שום משמעות לאכיפת המהירות, תבוצע אכיפת מהירות ממוצעת. זה אומר שאם נכנסת לאותו קטע והפעלת טריגר (צולם המספר שלך ונרשמה שעת הכניסה לקטע, ברמת עשיריות שניה), ואז יצאת מאותו קטע אחרי 15 או 20 ק"מ והפעלת טריגר נוסף, המערכת תחשב את המהירות הממוצעת שלך באותו קטע על ידי זמני הכניסה והיציאה מן הקטע המנוטר, והופה, קיבלת הפתעה בדואר.

מיקום המצלמות – שלב א'
נכון לרגע כתיבת מאמר זה, אף מצלמה עוד לא עלתה על העמוד שלה, ואפשר לומר בביטחון רב שאפילו עוד לא הונחו התשתיות המתאימות למצלמות. זכרו – במסגרת השלב הראשון יותקנו כ-60 עמדות, מתוכן כמחצית יהיו מאוישות (שני שליש מהן יהיו מצלמות מהירות). לכן סביר להניח שמכל הקואורדינטות והמיקומים שעליהם אנחנו יודעים, רק חלק קטן יהיה מאויש בפועל במצלמות.

עיתון כלכליסט פרסם רשימה חלקית ולא מדויקת של מיקומי המצלמות הראשונות (שלב א'). הקואורדינטות שנמסרו אינן מדויקות, וחלקן מצביע על הים, על מסילות ברזל, ו/או על שטחים פתוחים. אבל במבט על אבני הק"מ המצוינות בכתבה, ועל ידי הצלבה עם מקורות נוספים, עולה התמונה הבאה:

על כביש מספר 1, (ת"א – ירושלים): מתוכננות לקום בשלב הראשון 9 עמדות למצלמות מהירות. רובן בקטע שבין מחלף ענבה לסיבוב מוצא. שימו לב, 2 מצלמות יימצאו באזור שער הגיא (אחת בכל כיוון), 2 מצלמות באזור העלייה לפני מחלף שורש ומהצד השני באותה ירידה, 2 מצלמות באזור הירידה של הקסטל ומהצד השני של הכביש מיד לקראת הסיבוב. בנוסף, מצלמה אחת תהיה ממש בסוף הישורת המהירה של הירידה ממחלף הראל לנוסעים מערבה.

על כביש 2, כביש החוף (ת"א – חיפה): מתוכננות לקום בשלב הראשון 5 עמדות למצלמות מהירות. אחת בישורת דרומה ממחלף אולגה לכיוון מכמורת ואחת צפונה ממש באזור של מכמורת, כק"מ לפני מחלף אולגה. אחת דרומה תהיה באזור של ברכת הדגים של מעגן מיכאל, דרומה ממחלף זכרון, ועוד שתי מצלמות, אחת לכל כיוון באותם אזורים.

על כביש 4, כביש גהה: יוקמו 7 עמדות למצלמות מהירות בשלב הראשון. אחת לכיוון צפון באזור חירייה ואחת דרומה באזור הספארי. אחת נוספת תהיה לכיוון דרום ממש מול קרית עתידים, והשנייה לכיוון צפון מול קרית אריה בפ"ת (במיקום הנוכחי של הפיילוט הקיים). בנוסף, אחת לכיוון צפון ממש לפני הגעה לאזור חדרה ואחת דרומה כק"מ אחד דרומית לחדרה. יש גם אחת לכיוון צפון באזור של הכניסה הדרומית לאור עקיבא.

על נתיבי איילון (כביש 20): יהיו 5 עמדות למצלמות מהירות במסגרת השלב הראשון. אחת דרומה ממש לפני מחלף חולות והשנייה בכיוון צפון מעבר לכביש. אחת לכיוון צפון באזור הדרייב-אין ועוד אחת לכיוון צפון מיד לאחר תחנת הרכבת של הרצליה, איפה שיש מגבלת מהירות רצינית. יש עוד שתיים דרומה, אחת באזור גלילות והשנייה באזור בין יציאת ההלכה לבין עזריאלי.
על כביש 40 (באר-שבע): באחד הכבישים הארוכים במדינה, יש בסה"כ 5 עמדות למצלמות מהירות בשלב הראשון. שתיים מצפון לבית קמה (צפונה ודרומה), אחת דרומה כחצי ק"מ מצפון לאבן שמואל, אחת דרומה מדרום לתימורים, ועוד אחת מצפון לצומת פלוגות לכיוון דרום באמצע ישורת ארוכה מאד.

ולבסוף, במסגרת השלב הראשון, יש עוד 7 עמדות למצלמות מהירות על כביש 44 (צומת חולון – רמלה). על הכביש הזה תהיה צפיפות גבוהה של מצלמות: אחת תהיה מזרחה לפני פסי הרכבת של רמלה, ועוד אחת מערבה קצת אחרי הפניה לבאר יעקב (שער ירושלים). עוד אחת לכיוון מערב מיד אחרי הפניה לכפר חב"ד ועוד אחת מזרחה כחצי ק"מ לפני צומת בית דגן. אחת תהיה מול פונדק אסא, ועוד שתיים, אחת לכל כיוון, ליד הגשר של מקווה ישראל.

עדיין אין מידע לגבי הפעלת מערכת מדידת המהירות הממוצעת.

פריסת המצלמות המתוכננת, נכון לאוגוסט 2010


לאתר פול גז לחצו כאן
הכותב הוא מנהל פורום האופנועים בתפוז ובעל הבלוג 'מיצו בדרכים'