קאדילק CTS-V
קאדילק CTS-V, למרות הביצועים המרשימים בנורבורגרינג, היא לא טורפת-המסלול שדמיינו. זהו. שמנו את זה על השולחן כבר עכשיו, במקום לחכות לסיכום. אם אתם מחפשים אטרף, מכונית שתפחיד אתכם ותשמור אתכם על הקצה כל הזמן, שתציית לכל מחשבה – ולכל טעות – אתם לא במקום הנכון. אולי כדאי שתעברו למבחן של
מרצדס C63 AMG. אבל כדאי לכם להמשיך לקרוא ולגלות, כמונו, שה-CTS-V היא בכל זאת מכונית מעולה.
מנומסת
מכונית המבחן הגיעה בלבן פנינה יוקרתי, אבל לא ממש מאיים. אין ספק ששחור, או אפילו הארגמן העמוק שקיים בהיצע, יהלום אותה יותר. השינויים החיצוניים בהשוואה ל
קאדילק CTS מינוריים – חישוקי "19 עם צמיגים בחתך נמוך, קליפרים עם כיתוב V, פגושים מעט שונים, סבכה שונה וזהו, פחות או יותר. בפתיחת הדלת יסגירו את הסוד ספים עם לוגו חטיבת הביצועים, שמופיע שוב – בקטן מאוד – גם על ההגה ומוט ההילוכים. המושבים שונים - רקארו ספורטיביים (עם פחות תמיכה מהצפוי) וניתנים לכל כיוון שעולה על הדעת – ובזה סיימנו. אין ידית אלומיניום, דיפוני קרבון או כיתובים באדום בולט. זה אותו פנים אלגנטי ומקורי שאנו מכירים, ומציע כניסה ויציאה נוחה.
התנעה, והצליל נוכח – קשה להשתיק V8 ענק שכזה – אבל רגוע. זו לא נביחה עצבנית, אלא קול של בטחון עצמי. ההגה שמנמן – אולי מדי לבעלי ידיים קטנות – ומשקלו משרה בטחון. זהו, הגיע רגע האמת, הזמן לשלב כמעט 80 קג"מ ממנוע גדול ומוגדש עם צמיגים כמעט גמורים ואספלט ישראלי, ולראות כמה חזק הם בועטים. כביש פנוי, נשימה עמוקה ולחיצה עמוקה לא פחות על הדוושה – וה-V מאיצה בלינאריות כמעט מושלמת. מהר, אבל לא בועט. נדמה כי ל
קאדילק מערכת ניהול המנוע כוילה בצורה שתגן על התיבה האוטומטית – עם הבדל של יותר משניה בתאוצה למאה בינה לבין הגרסה הידנית (5.0 שניות לעומת 3.9).
צילום: תומר פדר
למרות ה"אין-בעיטה", קמ"שים נצברים בקצב מבהיל. אתם חייבים לעצמכם סיבוב, זה פשוט ממכר... גם לתחנות דלק. את יום המבחן היא סיימה עם ממוצע של כארבעה קילומטרים לליטר, למרות קטעי שיוט ארוכים, וצריך להיות ממש עדינים כדי לקבל 1:6.
גם במהירות גבוהה התיבה האוטומטית ממשיכה להיות עקב האכילס של המכונית, עם תגובה איטית ולא תמיד חלקה לדרישות הדוושה. אם תחפצו בשליטה ידנית, משני כפתורים מאחורי ההגה (פחות נוחים לתפעול מהמשוטים המקובלים), תגלו שהאופציה קיימת רק במצב ספורט של התיבה, בעוד ב-D היא תתעלם מכם באלגנטיות. מנגד טוב לגלות שאין הורדה תחת לחץ, גם אם אתם במעמקי תחתית הסל"ד, ואין העלאה בקו האדום, אפילו לא במנתק.
על הכבישים המהירים בדרך דרומה המכונית נוחה. לא רק יחסית לייעוד ובהתחשב בצמיגים, אלא בכלל – כולל ריסון מרכב טוב על גלים וגיהוץ יעיל למדי של שיבושים. גם משאר הבחינות השיוט המהיר הוא עניין נינוח – המנוע מגרגר ברוגע כמעט מתחת לסף השמיעה, מעט רעשי כביש חודרים לתא וגם רעשי הרוח מרוסנים היטב.
מענטזת
והנה הגענו לכבישי הנהיגה החביבים עלינו. עכשיו נוכל לראות אם סוף-סוף נולדה האמריקנית שיודעת להסתובב. ואף מילה על מכוניות שלא מיובאות ארצה.
צילום: תומר פדר
להגה יש מעט שטח מת סביב המרכז ויחס העברה ארוך יחסית – זה אומנם נעים ורגוע במהירות גבוהה, אבל בפניות זה דורש מעט הסתגלות, והפניה גדולה מהמצופה של ההגה. אחרי שמתרגלים, אין בעיה לצייר קשתות מדוייקות מאוד על כבישי הדרום, ולייצר מהירות פניה אדירה תוך הסתמכות על האחיזה האבסולוטית ונייטראליות השלדה. ניתן למשל לקבל פסיעת אחוריים נאה בלחיצה על המצערת, למרות רוחב הסוליה מאחור. היא קצת פחות אוהבת פניות חדות, בעיקר כאלו שמגיעות ברצף – כאן משלמים על המתלים הנוחים בקצת יותר מדי זווית גלגול (מצב הספורט לא יוצר שינוי דרמטי, וחבל).
למרות הביקורת, היא שואבת את הפיתולים בין ערד לסדום בקצב מפתיע כשמציצים אל מד המהירות. אישית, באמת שלא הייתי מתנגד לעוד קצת מידע דרך ההגה, ודרמה מהצמיגים. אבל נהיגה מפותלת היא עדיין כיף גדול. ההנאה כאן מעודנת, מתוחכמת.
אם תהיו אמיצים (וחוליגנים) מספיק כדי לנתק את הבקרות, תגלו את אחת ממכוניות הדריפט הטובות והמהנות בארץ. בסיס הגלגלים הארוך יוצר כניסה ויציאה הדרגתיות להחלקה, והכוח האינסופי מאפשר לצלוח את הפניות ברצף. רק מי תכנן מכונית כזו בלי ידית אחיזה לנוסע?!
על המסלול היא לא ממש השתגעה על הצפיפות, אך בכל זאת ולמרות צמיגים גמורים ובלמים שהחזירו נשמתם לבורא כבר מזמן, הצליחה לייצר זמן מהיר למדי.
צילום: תומר פדר
יפה אחרת
אני חוזר למרכז דרך צומת הערבה וכביש ים המלח, שמציע מגוון רחב במיוחד של פיתולים ואיכויות סלילה. בלי לשים לב הקצב עולה לרמה שהשתיקה יפה לה, וגם בקטעים הגליים והמשובשים האחיזה לא מתערערת ולא נרשמים התקפי לב. המיזוג במושבים (אחת ההמצאות הגדולות בתולדות הרכב, אם תשאלו אותי) נשאר כמעט חסר תעסוקה, למרות שלפי כל הגיון כדי לשמור על מהירות כזו, בכביש כזה, אני אמור להזיע קשות.
אבל סוד הקסם של מכונת יום הדין של קאדילק נוחת עלי דווקא מאוחר יותר בערב, אחרי שהשכבתי את הבנות לישון והחלטתי לצאת לעוד סיבוב לילי אחרון. רוב המכוניות ברמה הזו משאירות אותך מותש אחרי כמות כזו של קילומטרים, בטח ובטח כשהם נצלחים במהירות כזו. לא ה-CTS-V. והיא עדיין מהנה מספיק כדי לגרום לי לנטוש את הספה הנוחה בבית לטובת הרקארו והכביש המפותל. היא תצליח להפחיד ולהדהים 99% מהקונים הפוטנציאליים כשתנוח עליהם הרוח, תשמור על כבודם בכל רמזור, מול כל מכונית. ועדיין תיקח אותם ממקום למקום בנוחות בשאר הזמן. עכשיו אני רק צריך לארגן לעצמי סיבוב על ידנית, עדיף עם קיט של הנסי.
