המחשבה על סמארט חשמלית החלה כמעט מהרגע בו ניקולאס הייק מסווטש הגה את הרעיון לייצר מכונית עירונית בסגנון השעונים שלו. אבל רק ב-2007, עשור לאחר חשיפת הסמארט, ראתה אור הגרסה החשמלית במסגרת ניסוי בלונדון שכלל מאה כלים. בסוף 2009 הוצג הדור השני לסמארט החשמלית, עם סוללות ליטיום-איון קטנות יותר שפותחו בסיועה האדיב של טסלה, עם תוכניות ייצור גדולות בהרבה של כמה מאות והבטחה לשיווק סדיר ב-2012. ואת הסמארט הזו – עם גג נפתח – אפשרו לנו אנשי מרצדס להכיר על חופיה של פלמה בירת האי מיורקה.

נראית טוב
תחת ליטוף השמש הספרדית הסמארט הפתוחה נראית טוב – קצת פחות מעיזה מהמקור של שנות ה-90 ועדיין מקורית ביותר. כמתחייב הגרסה החשמלית מתהדרת בכמה איורים על הדפנות שמודיעים לעולם על הרגלי הצריכה שלה.
בפנים תחושת ה"לגו" הצעצועית, עדיין מאפיינת את תא הנוסעים. היא אמנם בוגרת מבדור הקודם (שהשפיע על מכוניות רבות) ומעט פחות מתקתקה, אך עדיין מייצרת אווירה מיוחדת עם שילוב של פשטות ומקוריות.

בניגוד לגרסת הניסוי הראשונה, בדור החדש, לא פגעה ההסבה בנפח הטעינה ובשימושיות ומבפנים קשה להבדיל בין הגרסה הרגילה לחשמלית, אלא אם מציצים למחוונים שמדברים באנרגיה... ולמרות שצריך לחסוך באנרגיה הסמארט לא ויתרה על מנוע חשמלי נוסף, זה שפותח את הגג באופן כמעט מלא (ללא ויתור על קורות הצד – בסגנון הפיאט 500 קבריו'). זה נחמד, אך הראות לאחור בעייתית.
צילום: מנהל
סיבוב מפתח לא יוצר צליל אבל הוא אומר שהסמארט דרוכה לפקודתי. אני יוצא מהחנייה לכיוון הרמזור הראשון ודקה אחרי שנדלק האור הירוק, אני מבין שזו כנראה הסמארט פור-טו הטובה בה נהגתי. הסיבה פשוטה; המנוע החשמלי שקט וחלק בהרבה מיחידת הכוח הרגילה, אבל חשוב מכך, לסמארט החשמלית הילוך אחד בלבד כך שהיא חוסכת ממני את העברות ההילוכים הלא נעימות של התיבה האוטומטית-רובוטית המוכרת. בשניות הראשונה אני מופתע מכך שאיזה בזזז מוטורי בכלל נשמע מאחור, אבל זה באמת סמלי. אני פחות מתלהב מתחושת הדרדור הקלה בשיפועים.

מה יש
על הנייר מדווחים אנשי מרצדס על מנוע חדש שמייצר 30 קילוואט שזה 41 כ"ס. מה שהם מדגישים פחות הוא שההספק מוגבל לדוושה מלאה וזמן קצר (עד שתי דקות בהתאם למצב). רוב הזמן מייצר המנוע 27 כ"ס ובסמארט גאים ב-12.2 קג"מ הזמינים באופן מיידי. הם מבטיחים שמדובר במכונית זריזה "שתכה כל מתחרה ברמזור" אבל התחושה סביב חומות פלמה שלמעט עגלות הסוסים ותיירים עצלים במיוחד, לא אצליח "להכות" משהו. הסמארט הזו מרגישה איטית למדי, והרבה פחות זריזה ממה שרומז המראה המצועצע. האם עברתי את מכסת ה-30 קילוואט להיום?
טוב, זה אולי לא מפתיע אם עושים חשבון וזוכרים שהיא כבדה בכ-140 ק"ג מהגרסאות הרגילות וחלשה ב-20 כ"ס. ישורת אחת או שתיים לאורך החוף מראות שגם את נתון המהירות המרבית, 100 קמ"ש, לא קל לאמת וקשה אף לחצות את ה-90 קמ"ש. אבל למען האמת כאשר נכנסים לסביבה האורבאנית העמוסה של בירת מיורקה זה לא מפריע והסמארט מתנהלת כאן בקלילות ובקצב המאפשר לה לנצל את מידותיה הצנועות. טווח הטעינה המקסמלי ביו טעינות עומד על כ-135 קילומטרים (תלוי באופי הנהיגה ובשימוש במיזוג). זה אולי לא נשמע הרבה, אבל אנשי במרצדס מספרים שבניסוי בלונדון הם גילו ממוצע נהיגה יומי של 30-40 ק"מ. כך שלפחות על פי תוצאות הניסוי אין בעיה.

אני מצליח להפעיל את בקרת היציבות באחת מפניות הפרסה ("יופי אלי") שמכתיבה מערכת הניווט ועדיין לא מתלהב מההיגוי האיטי יחסית וההתנהגות שאינה תוססת במיוחד. גם הבלמים המנותקים והחלשים אינם ממש נוסחי ביטחון. לפחות בפאלמה נראה שנוחות הנסיעה בינונית, אך עדיפה על הגרסאות הרגילות.
צילום: מנהל
סיכום
בסופו של דבר סיבוב ראשון בסמארט החשמלית מגלה רכב עירוני מעניין וטוב במפתיע מגרסת הבנזין. גם העובדה שהוא מוגבל לעיר אינה מפריעה כי לכך ממלא תוכננה סמארט. הבעיות הרגילות לסמארט, מחיר יקר ושני מקומות בלבד, אמנם עלולות לקבל כאן "משקל" גדול יותר, אבל מצד שני מדיניות המיסוי הישראלית אומרת שזו יכולה להיות המכונית החשובה בקאמבק שמתכננת סמארט בארץ.