עד 2015 הערים יהפכו גדולות יותר, צפופות יותר ויקרות יותר למחייה. בעקבות השינוי, הרגלי הצריכה שלנו ישתנו. אנחנו ננהג פחות, נחפש כלי רכב קטנים וחסכוניים יותר ונשתמש יותר בתחבורה הציבורית. רובנו עדיין נעדיף לצאת לקניות עם כלי רכב, אך חלקנו יוותר על קניית רכב. במקום הרכישה נחכור רכב רק כשנרצה בכך. סופי שבוע למשל. זה לא בהכרח יהיה מחברת השכרה, אלא מסוכנויות למכירת רכב (דילר) שיעדיפו שרכבי ההדגמה שלהם יתופעלו יום נוסף (תמורת תשלום, כמובן) במקום "שישכבו" בחוסר מעש ביום המנוחה. המכונית השיתופית תתפוס תאוצה. כיום למכונית השיתופית יש כמיליון משתמשים ברחבי העולם, והצפי הוא כי עד 2016 המספר יגיע ל-9 מיליון.

השינוי בהעדפותינו יאלץ את יצרניות הרכב להמציא את הגלגל מחדש כמו למשל יצירת נישות חדשות, למטרות שונות עבור לקוחות שונים. לדוגמא: כלי רכב עירוניים וחסכוניים אשר יהיו עמידים לתחלופה של נהגים רבים. עדיין רוב כלי הרכב יוזנו בבנזין או דיזל, אולם נראה יותר ויותר כלים חשמליים (כ-4% מסך המכירות בעולם) היברידיים (כ-18%), כמו גם אחרים המוזנים בדלק חלופי (כ-10%). אגב, הדומיננטיות של רכבי הבנזין והסולר תישאר הרבה אחרי 2020, אבל במקביל גם נתחיל לראות תנופה מסויימת במנועי מימן. הסיבה לכך היא כי לעת עתה נראה כי יצרניות הרכב בוחרות בחלופה של מנוע חשמלי שכוחו נאגר בסוללות על חשבון פיתוח מנוע תא דלק מימני.

נחזור ל-2015 שרק ממנה והלאה נראה התרוממות משמעותית במכירות רכב החשמלי (בעל הסוללות) בעולם בשל תחילת השיווק המסיבי של היצרניות הגרמניות. זה גם מוביל לנקודה אחרת הצופה כי מרבית הכלים החשמליים ימכרו באירופה בעוד שבארה"ב – בשל המרחקים הגדולים יותר – הכלים ההיברידיים יהיו הדומיננטיים. אגב, זו גם בערך התקופה בה קבוצת פולקסווגן תעקוף את טויוטה ותהפוך ליצרנית הרכב הגדולה בעולם.
צילום: מנהל
כשלוש שנים לפני 2015 יחזור שוק הרכב העולמי לרמתו לפני המשבר. דהיינו היקף מכירות עולמי של כ-62 מיליון מכוניות בשנה. אבל רק ב-2015 נראה זינוק בביקוש במדינות מתפתחות. כך למשל 50% מהמכירות ב-2015 יגיעו מברזיל, רוסיה, הודו וסין. בשל הביקוש האדיר לא בטוח שמדינות אלה יוכלו לספק גם את "רעבונן" וגם את "הרעב" בעולם. סין למשל מתמקדת כעת בעיקר בשוק המקומי עם פזילה מסויימת לשווקים עם תקינה יחסית מיושנת (כמו הקיים במזרח אירופה). בעוד 5 שנים לא בטוח שהמצב ישתנה וגם אם כן לא בטוח שיהיה זה בעוצמה מספקת.

ואי אפשר לסיים בלי הזווית הישראלית, אז בבקשה. אחד התפקידים החשובים ביותר שייווצרו בעקבות העלייה בביקוש לרכב חשמלי, הוא תפקיד האינטגרטור. תפקיד שיחבר את הרכב מחד ואת מקור האנרגיה מאידך בחבילה אחת ללקוח. בטר פלייס היא בדיוק זה ולה על פי הערכות יש יתרון של שנתיים עד שלוש לעומת מתחרותיה. עם זאת, לא בטוח שמנגנון החלפת הסוללה של בטר פלייס יתאים לכולם. הפתרון האוניברסאלי כנראה יגיע בזכות הטכנולוגיה כמו הארכת טווח הנסיעה באמצעות קיבולת הסוללות, פיתוח מנגנוני טעינה מהירים (למשל: 30 דקות טעינה ל-80% קיבולת סוללות) וטעינה אל-חוטית.

דברים אלה אמר סארוונט סינג (Singh), שותף ומנהל תחום הרכב והתחבורה בפרוסט אנד סאליבן, בכנס על תעשיית הרכב העתידית שנערך אתמול (יום ה') בשיתוף מכון היצוא.