יונדאי ix35: חוות דעת מקוצרת יונדאי ix35סופת השלג החריגה, שעטפה את העיירה פיוג'י באיטליה בשמיכה עבה ולבנה של קור, לא הצליחה לצנן את ההתלהבות שלי מה-יונדאי ix35. יורש הטוסון התקדם בדיוק בכיוון הנכון מבחינת היצרן, שהצליח – לא מעט בזכות המשבר הכלכלי – להקדים אפילו את התוכניות השאפתניות עליהן הצהיר בעבר, והפך לרביעי בגודלו בעולם. אני בד"כ נמנע מנבואות, אולם הפעם נראה כי ל-ix35 לא תהיה בעיה להכנס לנעליים הגדולות שמשאיר הטוסון, מי שפרץ את הדרך לפופולאריות הנוכחית של קטגורית הפנאי הקומפקטית בארץ.

נייר
יונדאי ix35 לא דומה לקודמו – וטוב שכך. על הכביש הוא נראה טוב עם מראה שהוא שילוב בין יונדאי סנטה פה מוקטן לקווים המפוסלים של הפורד קוגה, עם קו מתאר זורם ורציף מהחרטום לירכתיים, האוצר בתוכו קימורים ופיסולים חדים הנושאים מסר של כוח ודינאמיות. זה יפה לראות כיצד מספק סגמנט הפנאי הקומפקטי כל-כך הרבה חופש פעולה למעצבים. חופש פעולה שהפך דגמים רבים מהסגמנט הזה למובילי מותגים. האלמנט העיצובי הבולט ביותר, וזה אשר יופיע בהמשך בדגמי יונדאי אחרים, הוא צורת היהלום של השבכה הקדמית.
המוטיב המשושה ממשיך פנימה, בבסיס לקונסולה המרכזית. עיצוב תא הנהג והנוסעים מבריק לא רק בשל ההרמוניה עם המראה החיצוני, אלא גם בשל העניין הרב שהוא מספק ליושב במכונית. אם זה הדיפון רב המשטחים שעל הדלתות, הקימורים והתבליטים של הדשבורד, לוח המחוונים עם התצוגה הצפה בתוך המחוונים וביניהם, ומשטחי האלומיניום-לכאורה שעל גלגל ההגה השמנמן. מולכם, לפחות בגרסאות ההשקה המאובזרות, תגלו כל מה שצריך להיות במכונית נחשבת: מערכת מולטימדיה עם מסך מגע, בקרת אקלים מפוצלת, מושבים מחוממים, בקרת שיוט, ממשק BT, שקעים לאביזרי שמע, מפתח חכם, מיתוג לשליטה במערכת ההנעה ומחשב דרך.
אם אהיה חייב להלין על משהו – ותמיד צריך – יהיה זה על איכות החומרים. הרוב אומנם טוב (אבל לא מצוין) ואולם ככל שיורדים נמוך יותר מגלים ירידה לינארית באיכות הפלסטיקה. וזה מאד בולט לעין.
המושבים טובים יותר מאשר בטוסון היוצא, עם יכולת לכוון את המסעד והמשענת בעזרת ברז מדויק, תמיכה טובה לגוף ולרגליים ונוחות כללית טובה. גם השורה השנייה נוחה יחסית עם התלונות הרגילות לגובה הבסיס והתמיכה לרגליים. חוצ'מזה, החיים בתוך ה-ix35 טובים למדי.
צילום: מנהל
הנעה
לארץ יגיעו שלוש יחידות הנעה – 2.0 ליטר בנזין (163 כ"ס) שיוצע בגרסת הבסיס עם הנעה קדמית בלבד, 2.4 ליטר בנזין (177 כ"ס) ודיזל 2.0 ליטר (184 כ"ס) העומד בתקן יורו5. כל המנועים ה"ישראלים" יגיעו משודכים לתיבת הילוכים אוטומטית משושת הילוכים, אותה כבר פגשנו ואהבנו בקיה סורנטו ובסנטה פה.
מערכת ההנעה היא קדמית בעיקרה כשמצמד האלדקס חשמלי משלב את הגלגלים האחוריים לפי הצורך עד למצב של נעילה מלאה וחלוקה שווה של המומנט בין הצירים. כמו בדגמי הפנאי האחרים של החברה, גם כאן יש אפשרות לנעול את המצמד באמצעות מתג וזה יעביר 50% מהמומנט לאחור עד למהירות של 40 קמ"ש, אז הוא ישתחרר ויחזור להניע את הקדמיים בלבד. בנוסף, מצויד הכלי במערכת בקרת משיכה/יציבות ברת ניתוק, בקרת ירידה במורד, זינוק בעליה, ו...זהו.

נהיגה
הדרך מפיומיצ'ינו לפיוג'י החלה – לשמחתי – ללא שלג. קר מאד אך יבש והאוטוסטראדה מזמינה ללחוץ. אני בגרסת הדיזל החזקה (184 כ"ס) של יונדאי IX35 ומשייט בשערה ממאתיים. זה אמנם לא מנוע הדיזל הכי חרישי בעולם, אך הוא מפצה בדינאמיות על הקולניות. גלגל ההגה שמן ועבה ביד, נעים מאוד לאחיזה, והתקשחותו עם עלית המהירות תורמת הרבה לביטחון לטוס מהר לעבר ההרים. במהירות הזו ה-ix חש נטוע וטבעי לגמרי. סעו לאט יותר, נאמר 110 קמ"ש, והוא יהיה ממש שקט ועם מעט רעשי רוח.
תיבת ההילוכים עובדת – כצפוי – נהדר. היא לא תיתן למשוך את המנוע לסל"ד-יתר, אך תוריד הילוכים בבלימה ותאפשר להעלות לקו האדום במצב ידני. העברות ההילוכים חלקות לשני הכיוונים וגם אם היא לא מהזריזות, זה לא מטריד. פיזור יחסי ההעברה נכון ומתאים מאוד למנוע החזק הזה. מנוע אשר הפך די מהר לחביב עלינו בהשקה הזו.
אחרי כ-80 ק"מ הנוף מתחלף והרים החלו מתרוממים סביבנו. נוטשים את הכביש המהיר ומגלים דרך משנית משובשת למדי העוברת בין חוות, כפרים, ערים והרים. ה-ix זורם יפה בין הפניות, מפגין תכונות ניהוג נכונות עם התנהגות ניטראלית ונכונות "להכניס את האף" בתגובה להרפייה מדוושת התאוצה. מתחת ל-100 קמ"ש ההיגוי הופך לקל – קל מדי – וזה פוגע בממשק נהג-מכונית, ומעט מקשה לשמור על זרימה חלקה בין הפניות. מצד שני, קלילות ההיגוי היא בדיוק מה שצריך כשמתגלגלים בעיר.
הכבישים המשניים חשפו גם נוקשות רבה של המתלים. אותם מתלים המספקים יציבות במהירות גבוהה, מתגלים כקשים מדי במהירות איטית ובמפגש עם שברי אספלט ומהמורות. הרבה מדי עובר לישבן הנוסעים ואף משודר בצורת רעד בתא הנוסעים.
בגרסת ה-2.0 ליטר בנזין (163 כ"ס) ששולבה עם תיבת הילוכים ידנית (חמישה יחסים) ומערכת ההנעה הבסיסית בהיצע ורק עם הנעה קדמית, בלטו מייד שני דברים: השקט של מנוע הבנזין בהשוואה לדיזל והמחסור בכוח. בעיקר בדרכים ההרריות והמפותלות בהם נהגנו. האימרה "עוד 100 כ"ס!" לא יכלה להתאים יותר כשהכביש דומה כל כך לקטע דירוג בראלי...

מחליקון
סופת השלג שקדמה את פנינו ביום השני שימחה אותי מאוד. לא רק על ההזדמנות לנהוג בתנאים שאנו לא פוגשים אצלנו, אלא גם על ההזדמנות לאתגר את מערכת ההנעה הכפולה עד תום. והיא אותגרה, שכן כל שבריר שניה של השתהות בשילוב ההנעה הכפולה, כשה- יונדאי ix35 עומד בעליה, משמעו החלקה לאחור (הצמיגים היו רגילים לגמרי וכמובן שלא היו שרשראות). וה-ix אכן החליק לאחור כשהגרביטציה צוחקת בחצי השניה בה ההלאקדס חושב מה לעשות. כדי להתגבר על זה יהיה על הנהג לנעול את ההנעה ידנית – מתג חשמלי קטן – ואז כל הגלגלים ישתתפו מייד במאמץ. יחד עם זה, בקרת המשיכה עושה עבודה פנטסטית במציאת אחיזה אפילו על הקרח הבוגדני ביותר. מאוד מרשים. בניסוי שעשיתי עם מע' ההנעה נעולה ובקרת אחיזה מנותקת, ה-ix סחרר גלגלים, התקדם כסרטן ואיים להסתחרר, מדגים עד כמה האלקטרוניקה הפכה את חיינו לפשוטים יותר. וזה רלבנטי לנו כי כל מה שה-ix מצליח לעשות על הקרח, הוא יעשה טוב יותר בעליות דרדרתיות או בוציות.
צילום: מנהל
יוצא לדרך
באירופה צפוי ה-ix35 להתמודד על נתח מהחגורה הרחבה של סגמנט הפנאי. רצועה הכוללת את הפורד קוגה, ניסן קשקאי והפולקסווגן טיגואן. אצלנו הקוגה לא משווק, הטיגואן מגיע במשורה, כך שרק הקשקאי החביב יהיה זה שיעמוד מול המתקפה של יונדאי.
ה-ix מציע בדיוק את מה שצריך בסגמנט שכיף ושמחת חיים חשובים בו לא פחות מיכולת שינוע. עיצוב בולט, מרתק ורענן (מן הפנים והחוץ) ומערכות הנעה מהדור האחרון שהן גם חזקות, גם חסכוניות (בהסתייגות מה-2.4 ל') ואפילו ירוקות במידה.
לחובתו עומדות נוחות נסיעה לוקה על כבישים משובשים כמו גם איכות חומרים לא מבריקה בחלקים אחדים של תא הנוסעים, עניין שפוגע בתדמית הכללית ובחוויה הנקראת "רכב פנאי".

נותר לראות מה תהיינה חבילות האיבזור ש'כלמוביל' ירכיבו לדגמי-ישראל. עם היד החופשית שיש להם מהיצרן לבנות גרסאות ייחודיות, נראה שגם עתה תהיה משרעת המחירים רחבה, וחבילות האיבזור מגוונות. השאלה הקריטית, כמובן, היא על כמה יעמוד מחיר גרסת הכניסה. הצפי כרגע הוא למחיר של כ-170,000 שקלים לגרסת הבסיס (2.0 ל' בנזין, אוטומטית, הנעה קדמית) – כ-20,000 שקלים יותר מקשקאי מקביל או גרסת הכניסה (2.7 ליטר, 4X4) לטוסון. מעניין יהיה לראות איך יקבל הצרכן הישראלי את ההפרש.