זו הייתה סופה. לא פחות מזה. סופה של איתותים היסטריים מכל איבר חישה בגוף שלי, על גבול עומס היתר שבו ה-ECU האנאטומי שלי ייכנס ל-Fatal Error ויקרין לי מסך כחול בעיניים. וכבר ראיתי את הגוון הכחול עולה ומתחזק סביב שדה הראיה כשהכביש הישר מאוד אפשר לי להגיע עם הדוושה לרצפה ולהרבה זמן. עוד רגע כבר הייתי שומע את נווטי "חולית" מודיעים על קיפול המרחב ומעבר למימד אחר, אלא שאז התערב שסתום לחץ היתר והתאוצה האינסופית והמהממת בעוצמתה נקטעה באותה ברוטאליות שהחלה.

הדרך לגיהינום...
ס.ל. (שם בדוי) הוא אדם רגיל ונורמטיבי – לכאורה. הסטייה העיקרית שלו מהנורמה הופכת אותו ל"מיסטר הייד" שנקרא בשפת העם חולה מהירות. ויש ל-ס.ל. ארסנל מרשים והיסטוריה מתועדת של כלי רכב חזקים מאוד מצד אחד, אך גם קלאסיים ועתירי טעם. שכן ס.ל. הוא אדם משכיל בהגדרה הנורמטיבית אך יכול להעביר סמינרים לפרופסורים על מגדשי טורבו ושסתומי פריקה. כך שדווקא ממנו לא ציפיתי שייפול ככה.

"זה נראה כמו בסיס טוב" הוא מספר במבט כמעט מתנצל, "רציתי להפוך את המיצובישי אאוטלנדר שיהיה יותר 'פאסט רואד' ואני חושב שזה מה שיצא". בשלב הזה הייתי חייב ממש לצבוט את עצמי כדי שלא לצחוק מהאנדרסטייטמנט. "זה לא פאסט רואד" עניתי "זה פאקינג מכונית מירוץ! גרופ N ב-SPEC אספלט וללא ההגבלות!". ס.ל. לא השיב ורק חייך חיוך שלא ברור אם היה חיוך של ביישנות, חיוך של אשמה או חיוך של ניצחון.
צילום: תומר פדר
ובאמת שהכוונות בהתחלה היו מאוד טהורות, שכן המיצובישי אאוטלנדר טורבו הוא בבסיסו רכב פנאי מהיר וחינני הנשען על הבסיס המכאני של האיבו-7. עם 200 כ"ס, תיבת הילוכים ידנית, הנעה כפולה קבועה ומעט מאוד אביזרים מיותרים, היה האאוטלנדר טורבו לסוג של זאב בעור כבש כשרק נחיר אינטרקולר א-סימטרי חשף ליודעי ח"ן שמדובר בכלי אחר.
נהגתי בשעתו בטורבו הסטנדרטי ומאוד התרשמתי. כל כך למעשה, שיואל פלרמן – אז עורך אוטו – ציטט ארוכות את האנתולוגיה: "הסובלימציה לאוטומטיביות המערבית בראי הארוטיקה המכניסטית". והפיק כמובן מאמר שהיה לא רק מאלף אלא גם מעלף מצחוק. והוא – האאוטלנדר טורבו - היה די 'פאסט רואד' לטעמנו כבר אז – "ישר מהקופסה". אוקיי, אז ס.ל. רצה לעשות קצת פיין טיונינג כדי לתפור את החליפה הזו הדוק יותר.

אז התחילו לפרק כל מני דברים. בעיקר את המנוע במטרה להרים את ההספק לרמה שנציג משפחת איבו לא יתבייש לרדת עימה מהמדרכה. וכשנפתח בלוק המנוע, נפתחה תיבת פנדורה. את ממדי הפנדורה ועלותה האסטרונומית ס.ל. לא רק שלא יכול היה לצפות מראש אלא שכנראה – בדיעבד – היה זונח את כל הרעיון אלמלא התוצאה הסופית לא הייתה כה מטורפת.
מתוך בלוק המנוע יצא הוריקן, סופה רבתי של תוספות, שיפורים, טורבינות, שסתומים, מזרקים, מייצבים, בלמים, מיכלים, סעפות ומה לא. אפילו חישוקי גלגלים מיוחדים, מושבי קרבון קלילים, גלגל הגה ועוד חלקים רבים שבשביל כולם נזקקנו לתיבה נפרדת. כשלבסוף שככה הסופה, האבק התפזר ואפשר היה לקום מהעילפון מול מנהל הבנק, ניצב מול ס.ל. "איבו-לנדר" – האלטר-איגו של רכבי הפנאי כבויי העיניים. מוביל הנוסעים מהגיהינום, המפיסטו של הממל"זים, המחסל של האוקטן והאויב המושבע של מד הגזים במכון הטסטים. נתוני הדיינו (ראו תמונה) מדברים בעד עצמם: 784 כ"ס ו-102 קג"מ! המשקל המקורי של הדגם עומד על 1,590 ק"ג ולדעתי הוא נשאר באיזור גם לאחר השינויים ואולי אפילו השיל כמה ק"ג.

איני רוצה להיכנס לרשימה הארוכה של השינויים, רק אציין את שינוי הגיאומטריה של מתלי החזית, השימוש במערכות מתלים ייעודיות של 'ראליארט' והתקנת מעצורים ענקיים מבית אלקון. כל אלו הכרחיים כדי להפיק את המקסימום מכלי רכב בעל יחידת הנעה כה קיצונית.

דחיסה נשיפה
אם להיות כנה, ממש פחדתי מהמכונית הזו. כבר הזדמן לי לנהוג לא אחת בכלים משופרים "בבית" שהיו מסוכנים בלשון המעטה. מה גם שמזמן ישבני לא שזף מושבה של מכונית עם כל כך הרבה סוסים. הבעתי את דאגתי בפני ס.ל. שביטל את הטענות.
אז יצאנו לדרך, בהתחלה לאט. ולהפתעתי הכלי נהיג לגמרי. מתחת ל-4,000 סל"ד הוא מרגיש חזק אבל מתנהג למופת ואפילו נוח במידה סבירה למדי. מהודק אבל לא מעניש. הדבר שהכי הפריע לי היה מנוף ההילוכים הקצרצר (קוויק שיפט כמובן) שראשו ירד לנומך לא סביר ודרש תנועה מודעת כדי להגיע אליו. כל השאר – סוכר. המנוע מגרגר כחתול שבע, ואפילו רעש המפלט סביר בעודנו מפלסים את הדרך דרומה בזהירות ממל"זית.
צילום: תומר פדר
זה דרש המון איפוק שלא לנהוג כמו בהמה בכבישים העמוסים. אבל שנים של ניסיון יחד עם אימה מעדר של 800 סוסים שיורדים לגלגלים, הפכו אותי אדיש-לכאורה לפוטנציאל הביקוע הגרעיני שמתחת למכסה.
ואז לחצתי. חזק, עמוק והרבה. תומר, הצלם שישב מאחור עף למשענת ופיו נסתם (וזה כבר שווה את ההשקעה... המערכת). ס.ל. חייך והידק אחיזתו בידית הדלת ואחוק... נו טוב אחוק התמכר מייד. כי באמת, אבל באמת שאין דברים כאלו. אולי רק אופנועי כביש מהזן החזק ביותר ומכוניות מירוץ מאיצים בצורה כזו חדה וברוטאלית וממשיכים להאיץ ולהכות בך בכל הילוך, עד סוף הסל"ד, פעם אחר פעם ובעוצמה שלא רק שלא פוחתת אלא נראה שיכלה הייתה להימשך לנצח גם אם היו למכונית שני תריסרי הילוכים. ההאצה אינה כלל כמו בעיטה בראש, אלא כמו עדר ערודים שמסודר בשורה ומפליא ב"זוגיות" לראש בכל מעיכת דוושה.

ועדיין הכלי נהיג ובר שליטה. אין בעיות אחיזה, והכוח המטורף יורד לכביש ביעילות רבה ומעט מאוד סחרור. תגיעו לקיצון ואז תגלו נטייה לדחוק את החרטום, אבל רוב הזמן האיבו-לנדר נייטראלי ומאוד, מאוד, מאוד מהיר. השלדה החביבה לא איבדה תכונותיה למרות הידוק המתלים והתקנת סטראט קדמי, כך שתגובותיה טבעיות ונכונות בכל ספקטרום המהירות הרחב.
המעצורים של אלקון מצדיקים את המוניטין הטובים של יצרנם ועושים עבודה נפלאה – אם זה בתחושה, בעוצמה, בנשיכה או עמידות בפני חום ודעיכה. וזה כלי חשוב ביכולת להתמודד על מסה הדוהרת לפנים במהירות ניתוק של 747.

הקו הישר נמתח מאוד מהר וללא דרמות. אפשר לשייט בקצב מרשים די באדישות, ממש לא העצבנות לה ציפיתי. כך שיכולת כיסוי הקילומטרים במוד "פאסט-רואד" לו התכוון המשורר אכן אפשרי. כשהכביש מתחיל להתפתל, משיל האיבולנדר את משקלו ומסתיר את מרווח גחונו והופך עורו לרפליקת ראלי ואתה יכול בהחלט לחשוב לרגע שאתה ג'יל פאניצי בראלי קורסיקה. האחיזה מדהימה, הקצב מהמם ואומנם האפקטים האור-קוליים שסביב חסרים את את פיצוצי האנטי-לג ש-ס.ל. בחר בחכמה לוותר עליו, אך כל השאר מזכיר לגמרי את מה שקורה בסטייג' לגיטימי. כמעט, כי כשהקצב הופך לאגרסיבי מתגלה כי המתלים (בעיקר בחזית) אינם מסוגלים לשאת בעומסי מירוץ. זה המחיר שמשלם כלי שצריך גם לשרת את המשפחה ביומיום.
מאוד מסופק, אך גם מאוד מעייף. עצרתי מתנשף בקצה הקטע הדינאמי. מחזיר נשימה ומעביר את ההגה ל-ס.ל. לתחילת הנסיעה המנהלתית הביתה.
צילום: תומר פדר
תותח גדול
ס.ל. מודה שנפל לבור בלי תחתית. אך התוצאה היא מחוץ לסקאלה בכל מקרה. מה גם שהדרך לאיבולנדר הייתה קשה, מספקת ומהנה ל-ס.ל. לא פחות מהנהיגה בכלי המושלם. אגב נהיגה, מי שנוהג בכלי ביומיום זו ר. אישתו-של. נכון. אותה מפלצת זוללת אספלט משרתת את המשפחה בהסעות, קניות ונסיעות איזוטריות לקניון. נחמד לא?

טבלת נתונים:
חישוקי גלגלים:
ראליארט שחורים מיוצרים ביפן על ידי VOLK דגם 01-R, 17x8.5jj+30
צמיגים:
255x40R17
מתלים:
קפיצים ובולמים ראליארט המיוצרים ע"י קאיאבה. בחזית פלטות לקאמבר שלילי ומוט יצוב עליון (סטראט).
בלמים:
חזית – אלקון שש בוכנות עם רוטורים מותאמים.
הגה:
של איבו 8. תוצרת מומו.
הילוכים/ העברת כוח:
תיבה מקורית (5 הילוכים) בתוספת מערכת קוויק-שיפט. מצמד מסיבי פחמן עם שלוש פלאטות. מערכת הנעה מקורית עם דיפ' מרכזי בעל מצמד וויסקוסי ונעילה של 50/50.
מנוע:
2.3 ליטר נבנה בסדנה בארה"ב HeadGames Motorworks. יחס דחיסה 9.0:1, מהלך בוכנה ארוך מגל ארכובה של מיצובישי. טלטלים קארילוו, בוכנות וויסקו. ראש מנוע מיוחד עם שסתומים מוגדלים וגלי-זיזים של פייפר.
מערכת דלק:
ניתוב צנרת מחדש עם צנרת תעופתית, משאבות וסננים. הזרקת מים לצינון, הרמת אוקטן ודחיסה.
ניהול:
צמת חוטים מיוחדת יוצרה כדי להתאים למחשב ניהול MOTEC 800M. טכנאי הובא במיוחד לכיול המחשב על פני שני ימי נהיגה ועוד 10 שעות און-ליין על דיינו.
הצתה:
4 סלילים במקום שניים מפוקדים באמצעות CDI של W&M.
הגדשה:
מגדש גארט GT35 שהותאם בסדנה למנוע. סעפות יניקה ופליטה FULL RACE. מצנן ביניים עבר לחזית.

האיבולנדר נבנה בחסות האדיבה של:
1. קבוצת חולון מוטורס: מכונאות רכב כללית ומכונאות לפרויקטים מיוחדים.
2. גו-פד ישראל בע"מ: פיתרונות "ירוקים" לניידות אישית במרכזי ערים עם שילובה בתחבורה הציבורית.
3. גיא "סרדין": מערכות פלטה מנירוסטה ועבודות ריתוך מיוחדות באלומיניום ונירוסטה.
4. Full-Race Motorsports: תכנון ויצור סעפות יניקה ופלטה במכוניות לאפליקציות מרוצים וספורט.
5. HeadGames Motorworks: בניה ושידרג ראשי מנוע ומנועים לאפליקציות מרוצים.
6.Forced Performance: מחקר ופיתוח, שדרוג ויצור טורבינות רכב.
7. Piper Cams: יצור ופיתוח גלי-זיזים עליונים למכוניות ספורט.
8. SMC Enterprises: מערכות להזרקת מיום והזרקת אלכוהול.
9. SparkTech: יצור מערכות הצתה מתקדמות למכוניות ספורט ומרוצים.
• הרכב מוצע למכירה באמצעות חברת BAVARIAN MOTORS CLUB בהרצליה פיתוח.