קוראים לה
לקסוס. היא נולדה ב–89', והיא הייתה מאז - אבל ממש לא לעולם - החננה של הכיתה. המורים מתו עליה, היו לה הציונים הכי גבוהים, והיא ידעה לענות היטב על כל השאלות, לא איחרה אף פעם, ועשתה את כל מה שצריך, ועוד קצת.
אבל בימי בית הספר זה קצת פחות מעניין להיות יעיל, בטח אם יש גשר בשיניים. זו הילדה החדשה בשכונה, החברים לכיתה הם אירופאיים מעט שחצנים והיא באה לבית הספר עם סוודר של זקנים. כל אלה לא משפרים את המצב אצל החבר'ה המגניבים בכיתה.
אז, היוםאבל לקסוס של היום כבר לא שם. אם היא הייתה מגיעה לפגישת המחזור של בית הספר, היא זו שהייתה גורמת לקהל להשתתק עם כניסתה לאולם, כי אי אפשר היה שלא להסתכל עליה. כנראה שאיש לא היה מזהה את הקשר לאותה ילדה נחבאת אל הכלים של פעם.
צילום: אורי שר
וה–
RC היא הלקסוס עם שמלת הערב החושפנית, איפור מודגש, וזו שלנו גם בחרה בצבע הנכון, ופשוט גררה תגובות בלי סוף. ה–RC היא פשוט מכונית יפה, שיודעת שהיא יפה, ונראה שחשוב לה שגם אתם תדעו את זה. אין ספק שהברווזון הפך לברבור ונראה שאין אחד שפספס את העובדה הזו. אפילו המחיר, החל מ–325,000 שקלים, התקבל בהפתעה חיובית מול הנוכחות בתשובה להמון שאלות ה"כמה עולה?" שקיבלתי. וקיבלתי.
בדרך הביתה אני זוכה לשפע של מבטים, ואם גם לכם יש תחושה שכבר ראיתם את המכונית הזו אצלנו אז אתם רק חצי טועים. בגיליון 352 בחנו את ה–RC–F, שהיא האחות הגיבורה בהיצע עם מנוע V8 ושפע סוסים. ה–RC שלנו חולקת עם אותה אחת את הצבע המהמם וגם כמה פריטי עיצוב (אם כי ממש לא את כולם), במיוחד עם חבילת ‘F ספורט' ברכב ההדגמה. רק שלכחולה הזו יש חצי ממספר הצילינדרים (4 ולא 8), פחות מחצי מהנפח (2.0 ל', מול 5.0 ל') - אבל יש לה טורבו. המנוע מספק 245 כ"ס ו–35.7 קג"מ, כאשר גם כאן הוא משודך לתיבה אוטומטית עם 8 הילוכים המעבירה את התפוקה לגלגלים האחוריים.
צילום: אורי שר
בדרך הביתה אני מתרכז בתא הנוסעים של ה–RC, ונמנע מהמבטים החודרים של שותפי לכביש. תא הנוסעים נראה פחות מיוחד בהשוואה למופע החיצוני; לא כולם אהבו את הקווים ופה ושם נמצאו חומרים שהם פחות טובים מהרצוי. לוח המחוונים מגניב, ומציע טריק ייחודי בדמות הזזה פיזית של מחוון המהירות המרכזי והגדלת הצג שמאחוריו לתצוגה שונה, בנוסף הרקע משתנה לפי מצבי הנהיגה; טריק חביב מאוד. איכות ההרכבה טובה, האבזור נאה (ראו בוקסה), ובכלל נעים לשבת בפנים, גם אם יש תחושה שהכל מאוד קרוב ליושבים מלפנים. המרחב מלפנים טוב, אם כי גבוהים ירגישו קרבת יתר לגג השמש.
המרחב מאחור טוב פחות; מאחורי נהג גבוה, כמוני נניח, מרווח הברכיים חסר, ומרווחי ראש וכפות רגליים חסרים עוד יותר. נציין לטובה יציאות מיזוג מאחור ואת תא המטען שהוא בהחלט מספק.
צילום: אורי שר
יום, ערבבנהיגה יום–יומית, מהסוג שעשיתי בערב הראשון עם ה–RC, הלקסוס הייתה נעימה לנסיעה. המתלים האדפטיביים במצב הרגיל מכוונים לנוחות, ואת סידורי התלך–תביא שאשתי מסדרת לי העברנו (הלקסוס ואני) בנעימים.
ה–RC מעבירה קצת שיבושים קטנים ויכולה לזוז לא מעט, אבל איכשהו התחושה נעימה יותר ממה שעולה בקטע בדיקת ה(היעדר)נוחות השבור ליד ביתי. אגב, הזנב שמח לצאת מעט בכבישי העיר החלקים, ויש כאלה שזה ישעשע אותם; אותי למשל. גם בנסיעה בין עירונית הפגינה הלקסוס אותם מאפיינים: פה התקשתה על שיבושים קטנים ובינוניים, שם הייתה מעט רכה על גלים (במצב הרגיל) וגם הוסיפה קצת רעשי כביש - אבל במרבית הזמן הנסיעה בה הייתה נעימה. דקה לאחר שסיימתי את המסלול שאשתי תכננה לי, הגיעה הודעת הווטסאפ הקבועה מהבן של השכנים ממול, הנשלחת רק כאשר יש מכונית שווה בחניה: "איזה מנוע? יפה!, כמה עולה? יצאת כבר לסיבוב נוחות עירונית?".
צילום: אורי שר
בבוקר נסעתי דרומה. לאור שפע ההצהרות על הנאה מנהיגה, מה–RC בכלל ומזו עם חבילת ‘F ספורט' בפרט, היה לי למה לצפות.
בדרך לאזורי המחיה של הלקסוס הזאת, ה–200 פחות הרשימה ככל שזה קשור ליחידת ההנעה. על הנייר הכל שם: ההספק, התיבה המתקדמת - אבל בפועל התוצאה פחות מרשימה. בנוסף, מורגשת השהיה מוחשית בזינוק מעמידה, ובהאצות ביניים התיבה איטית. אני כותב לעצמי בדפי המבחן: "אי אפשר להתאכזב מהמנוע, אבל כן אפשר לצפות ליותר". בהמשך אגלה שפער המשקל מול מתחרות ישירות (ב.מ.וו סדרה 4, מרצדס C קופה) עומד על 150 ק"ג, ובעולם של דיאטות–רכב, זה הרבה.
מצב הספורט משפר מאוד את הנושא, אבל גם שם, התחושה פחות חדה מהמצופה. נציין לטובה את פקדי ההילוכים הנוחים מאחורי ההגה ואת צריכת הדלק בשיוט נינוח (16 ק"מ/ל'). הממוצע בימי המבחן היה בדיוק חצי מהנתון בשיוט.
פונים, עיקוליםכבר בתחילת הקטע המפותל מבהירה ה–RC שחייבים לבחור במצב הנוקשה של המתלים, וההבדל בריסון המאסה משמעותי. כאשר הקצב עולה, מגלים את מה שקודם עוד היה בספק - הצליל מגיע מהרמקולים; בנוסף הוא פשוט לא נעים כצפוי, ובמצב ‘ספורט' אפילו מתחזק, לרמה מעט מוזרה/מעצבנת לאורך זמן.
צילום: אורי שר
ה–RC מבהירה בכביש ים המלח שלושה דברים - ועושה זאת באופן מיידי: יש לה יכולת, קל לנהוג בה מהר וזה פשוט לא "זה". להגה שטח מת במרכז ובמצב ‘ספורט' נוצרת קפיציות–יתר במרכוז. במצב זה גם המתלים לא מרסנים מספיק טוב, ואילו במצב הרגיל הם פשוט רכים מדי. גם הבלמים פחות מרשימים מהצפוי. בסדום–ערד הרושם הלא–חיובי נשאר; היא לא מבעסת, אבל היא פשוט אינה גורמת לחיוכים הנדרשים ההם, עניין מעט מאכזב כאשר זוכרים את ההבטחה שבהופעה. בנוסף, בעלייה הארוכה המנוע הרשים עוד פחות, ממחיש כי תוספת הספק הייתה מתקבלת בשמחה.
תדמית, קידוםה–
RC היא קופה נאה מאוד עם עיצוב מוחצן ושפע נוכחות, ומוצעת במחיר שהוא זול מזה של המתחרות הישירות בכמה עשרות אלפי שקלים. הבעיה העיקרית היא ההנאה החסרה בנהיגה דינמית בכביש המפותל.
אבל חיסרון זה יכול להיות שולי עבור לא מעט מהרוכשים הפוטנציאליים. אם יכולת דינמית עילאית נמצאת בראש סדר העדיפות שלכם בבחירת קופה, פשוט המשיכו הלאה. אבל אם לא - ה–RC בגרסת הכניסה היא מכונית נעימה ליום יום (גם אם הנוחות לא מתעלה) ומקדמת תדמית - לא רק ללקסוס, אלא גם עבור האיש או האישה שמאחורי ההגה. זו מכונית שתשמחו לחזור אליה ולחיות איתה ביום–יום. חבל רק שה–RC, מצדה, משדרת שהיא אלופה במשהו שהיא לא, כי היא מכריזה "דינמיות" מכל זווית ובכל מבט.
צילום: אורי שר
אבזור, מפרט ה–RC200 מגיעה בשתי רמות אבזור. בראשונה, ‘לקשרי', שמחירה 325,000 שקלים, מסך "7 במרכז, מסך "4.2 בלוח המחוונים, בלוטות', מושבים מחוממים עם כוונון חשמלי, בקרת אקלים מפוצלת, כניסה והתנעה ללא מפתח, חישוקי "18, גג שמש, פנסי לד מלאים ובקרת שיוט אדפטיבית. בצד הבטיחות נציין לטובה מכסה מנוע אקטיבי להפחתת פגיעה בהולכי רגל. חבילת ‘F ספורט' מוסיפה למחיר 45,000 שקלים ומוסיפה הרבה בעיצוב ובמפרט: עיצוב קרבי יותר לגריל, נגיעות אלומיניום, כוונון חשמלי להגה, זיכרונות למושב הנהג, לוח מחוונים שונה, מושבים ספורטיביים, זיהוי רכב בשטח המת במראות - וגם: מתלים אדפטיביים.
צילום: אורי שר
