מבחן דרכים זה פורסם בגיליון 376
לאורך השנים הצטמצם מבחר הדגמים של איסוזו בארץ לאחד - די מקס. אבל עם הטנדר הזה עושה איסוזו עבודה מעולה - וסליחה על משחק המילים - ושולטת ביד רמה בשוק הטנדרים בארץ. ועכשיו הגיע תורו של הפועל הפופולארי להתייצב כאן לאחר ריענון שנעשה לפני שנה. ועזבו אתכם מהשינוי לפנסים או מהפס החדש בגריל - כי הדי–מקס קיבל מנוע חדש ותיבת הילוכים אוטומטית חדשה. התיבה מודרנית כמתבקש, עם שישה הילוכים, אבל המנוע מסקרן.
טנדר בינוני עם מנוע בנפח של פחות משני ליטרים?! האם טכנולוגית מנועי הדיזל באמת הגיעה למקום בו יש תחליף לסמ"קים? ועוד נקודה מעניינת - במנוע הקודם ציוותה איסוזו למנוע (2.5 ל', כזכור, גם הוא קטן יותר מהמנוע שקדם לו) שני מגדשי טורבו, אחד קטן ואחד גדול. דרך מוכרת להשיג טווח פעולה יעיל רחב יותר. זה לא המקרה הפעם - אל המנוע הקטן דוחס אוויר מגדש טורבו בודד.
איסוזו די מקס - מבחן דרכים (1.9 ל' דיזל א', 4X4)
צילום: מנהל
ויש גם שינוי קל בהיצע הגרסאות. רכב המבחן הוא מהגרסה הבכירה והיקרה ביותר בהיצע הנוכחי - LS, תא נהג כפול והנעה כפולה. המחיר: 245,000 שקלים, לפני מדרגות הצד, מיגון הגחון, וו הגרירה והבטנה וקשת לארגז שמוסיפים כ-14,000 שקלים למחיר. תא הנוסעים, בעיקרון, לא השתנה - יש מערכת מולטימדיה חדשה, מקורית הפעם, אבל כל השאר בערך אותו דבר. יש עדיין די מקום מלפנים ומאחור, אבל תנוחת הנהיגה עדיין לא אידיאלית בגלל הגה שמתכוונן רק לגובה ומושב שטוח מדי. מאחור המושב עדיין נמוך מדי, והמשענת מעט זקופה מדי, אבל בסך הכל מדובר באכסניה סבירה. הפלסטיקה קשיחה והעיצוב מעט מיושן בהשוואה למתחרים הצעירים, אבל שוב - סביר. כנראה שזה לא מה שירתיע את מר ישראל ישראלי שבא להחליף את הדי-מקס הישן שלו באחד חדש.
אז ברשותכם, נעבור לעיקר החדשות.
קטן - ומאומן?
המנוע החדש הוא בנפח של 1.9 ליטר, והוא הקטן ביותר בקטגוריה, אם כי לא בפער גדול. הוא מפיק בדיוק את אותו הספק כמו המנוע הקודם - 163 כ"ס, אך בגזרת המומנט הוא בהחלט מהווה צעד לאחור ביחס לדור הקודם - הוא מפיק רק 36.7 קג"מ, 4.1 קג"מ פחות מהמנוע הקודם. אבל מה שיותר משמעותי - הוא משיג את המומנט הזה 600 סל"ד מאוחר יותר, ב-2,000 סל"ד. למרות הנסיגה במומנט ובזמינותו, כושר הגרירה דווקא השתפר, משמעותית - מ-2.5 טון ל-3.5 טון. הגבוה בקטגוריה. כושר ההעמסה עלה גם הוא, ל-1,050 ק"ג.
אולם גם בלי עומס נוסף, נראה שהדי-מקס מתאמץ לצאת מהמקום. המנוע שואג והתחושה היא כאילו הוא נלחם בחיכוך כלשהו. מספיק כדי לגרום לי, בפעמים הראשונות, לבדוק שלא שכחתי את בלם החניה משוך. צליל המנוע נוכח מאוד גם בהמשך הדרך - כמו עם המנוע הקודם, ורק בשיוט נינוח הוא משתתק. וכמו לפני העדכון, לרעשי המנוע מתווספים רעשי כביש משמעותיים ורעשי רוח במהירויות בין עירוניות. בקיצור, שקט הוא לא. מזל שהדיבורית המקורית חזקה מספיק כדי להתגבר על השאון.
איסוזו די מקס - מבחן דרכים (1.9 ל' דיזל א', 4X4)
צילום: מנהל
אבל הבעיה העיקרית היא טווח הפעולה היעיל הצר של המנוע - מתחת לאלפיים סל"ד נדמה שאין כלום וכבר ב–3,700 סל"ד התיבה מעלה הילוך (הקו האדום הוא מעל 4,000 סל"ד). אומנם ששת ההילוכים בתיבה החדשה מחולקים היטב, והתיבה עצמה עובדת בדרך כלל בחלקות וזריזות מספקות, אך זה לא מספיק - לא לגמרי - כדי לחפות על האנמיות בסל"ד נמוך. במיוחד במקרים בהם משום מה התיבה מסרבת לבצע קיק-דאון, ורק פקודה ידנית משכנעת אותה להוריד הילוך. בנוסף, השהיית הטורבו ארוכה יחסית. זה פחות מפריע בנהיגה יומיומית - בטנדר הרי נוהגים רגוע - אך יכול לעצבן בנהיגת שטח, בה תזמון מדויק של הכוח הוא לפעמים קריטי.
צריכת הדלק נאה - 11 ק"מ לליטר בסוף קטע הכביש, שכלל הרבה קילומטרים בין עירוניים מהירים עם מטען קל, אבל גם לא מעט תנועה עירונית. 9.5 ק"מ לליטר כאשר זרקנו פנימה גם קצת שטח.
ואגב שטח - מהלך המתלה האחורי מרשים, כפי שאפשר לראות בתמונות, אבל בקרת המשיכה לא תמיד מצליחה לנתב את הכוח לגלגל האוחז. ומצד שני, אין אפשרות לנתק אותה ידנית - היא מתנתקת רק במעבר ליחס העברה נמוך בתיבת ההעברה. בירידות עוזרת מערכת "גלישה במורד" יעילה, שעובדת בצורה חלקה ואחידה, בלי הרעשים והטלטולים שפוגשים לפעמים; בעליה מסייעת מערכת עזר לזינוק בעליה - היא תהיה משמעותית יותר בגרסאות הידניות.
איסוזו די מקס - מבחן דרכים (1.9 ל' דיזל א', 4X4)
צילום: מנהל
והשאר
למרות שלא ראינו אזכור לכך בהודעה לעיתונות, נראה שההגה כבד יותר מאשר בדור הקודם. כשזה משולב עם היותו ארוך מאוד - כמעט ארבעה סיבובים מנעילה לנעילה - מתקבל היגוי מסורבל, שיכול להציק בתמרונים עירוניים ובשטח. גם בכיול המתלים נראה שנעשה שינוי - הם רכים יותר ומספקים יכולת ספיגה משופרת בשטח ובעיר במהירות נמוכה, ובמקביל נראה שהמתלה הקדמי נסגר פחות. אך מצד שני חסר להם שיכוך החזרה, ולכן כאשר מהירות הנסיעה עולה, הדי-מקס מתחיל לסבול מנסיעה קופצנית על כבישים גליים, גם אם מדובר באדוות אספלט קטנות יחסית. בקטעי כביש שלא מוכרים לי כמשובשים, מצאתי עצמי מטלטל במהירות שיוט נורמאלית. תוספת משקל בארגז משפרת את המצב - אפילו מאה קילו יצרו הבדל מורגש - אבל זה לא מספיק.
אז מה היה לנו?
לא פלטינות וגם לא רגולז' ברקס - אבל כן הבדל משמעותי. אלא שלא בטוח שלטובה - המנוע החדש אולי חסכוני יותר (היצרן מצהיר על הבדל של 19%) אבל פחות נעים בשימוש יומיומי, ורועש לפחות כמו קודמו. גם בתחום המתלים אני לא בטוח שמדובר בשיפור - הרכב אומנם נוח יותר בכבישים עירוניים משובשים או בנסיעת שבילים רגועה, אבל כשהקצב עולה, בכביש או בשביל, הדי-מקס לא נעים.
מתיחת הפנים של הדי-מקס לא מצליחה ליישר קו עם המתחרים הצעירים ממנו, וחוץ מאשר בנושא כושר הגרירה ו(אולי) צריכת הדלק, לא ממש שיפר עמדות מולם. אבל כידוע, זה לא עצר אותו מלשלוט בשוק עד עכשיו - וכנראה לא יעצור אותו גם בהמשך.

איסוזו די מקס - מבחן דרכים (1.9 ל' דיזל א', 4X4)
צילום: מנהל