השם תילו קוסלובסקי בוודאי אינו אומר לכם הרבה. גם לא העובדה שמאז 2022 הוא חבר במועצת המנהלים של חברת ארבה רובוטיקס הישראלית המתמקדת בדור הבא של פתרונות רדאר למכוניות. אבל מכיוון שקוסלובסקי שימש בעבר בתפקיד מייסד ומנכ"ל
פורשה דיגיטל (2016 עד 2019) היה לי ברור שמפגש מקוון עימו יכול להיות מרתק. אחרי הכל, קוסלובסקי, הן בפורשה והן בתפקידיו הקודמים, ניצב בצמתים חשובים שחיברו בין חברות טכנולוגיה ליצרני רכב רבים, ויכול לשתף אותנו בתובנות מעניינות לגבי התקדמות התעשייה.
קוסלובסקי, שבתחילת דרכו היה גם מייסד וסגן הנשיא של תחום האוטומוטיב והתחבורה החכמה בקבוצת גרטנר מעמק הסיליקון המתמחה בייעוץ טכנולוגי, אינו איש הדיגיטל שדמיינתי. הוא מדבר מהר ובהתלהבות ממכרת, ולמרות שהוא מקדם תחבורה חכמה הוא גם חובב הגה מושבע, אוהב מכוניות ספורט ושואף לשמר את המרכיבים והמאפיינים שלהם גם בעתיד.
"ב־1999 הגעתי לתובנה שהמכונית תהפוך למשהו אחר שדומה לסמראטפון. גרתי אז בעמק הסיליקון וראיתי איך זה קורה ואיך יגיע השלב שבו המכונית תהפוך למשהו שהוא יותר מרכב. מכוניות יצטרכו להשתנות כי זה הדבר היחיד שעדיין 'לא מחובר לרשת'. כולנו מבלים הרבה זמן במכונית והיא מאוד אישית אז יש לה הרבה לאן להתקדם".
בישראל אנחנו שומעים הרבה על מיזמים חדשים. מה מבחינתך הופך את ארבה שונה?
"עבורי זו הייתה התחושה שכולם שם מנסים לעשות את המכונית ליותר רלוונטית בעתיד. יש לי רצון שהמכונית תהיה בעלת משמעות גדולה יותר, ואני רואה את השלב הבא כרנסנס הדיגיטלי של הרכב, שלב בו המכונית תהיה אפילו יותר רלוונטית ומשמעותית עבורנו וליותר אנשים תהיה גישה אליה ולמוביליות שהיא יכולה לספק.
צילום: מערכת אוטו
"עבורי ההבדל הוא שהצוות כאן מאוד מחויב וממוקד ליישם זאת במציאות ולהביא את המרכיבים לרמה גבוה יותר. טכנולוגיית ארבה יצרה את הרדאר עם רזולוציה אולטרה־גבוהה ועם יכולת גבוהה ביותר, והוא כה חזק שניתן להשתמש בו בכל מזג אוויר, תנאי תאורה ובכל מהירות וטווח. הם ממוקדים בעשיית המכונית ליותר מהנה ונוחה לשימוש, יותר בטוחה ומודעת לסביבה. וקבוצה זו מספיק קטנה וזריזה כדי להגיב על מה שקורה בתעשייה. המכונית צריכה להיות רגישה לסביבה כדי לסייע לנהג ולחסוך אנרגיה. ובסוף היא תצטרך לאפשר מוביליות אוטונומית. אבל הצעד הראשון הוא בכך שתהיה יותר רלוונטית".
עבורנו החלק המפורסם בקורות חיים שלך היה בפורשה. האם אתה יכול להביא משהו משם לכאן?
"יש לי הבנה איך חברות כאלה פועלות ומה הן צריכות — הן מבחינתן כיצרן והן מבחינת הצרכן. אני יודע מה צריך כדי להצליח בעבודה עם יצרן רכב והאקוסיסטם של התעשייה — לא רק בגלל עבודתי עם פורשה, גם בשל עבודתי הקודמת. הקמתי את חטיבת האוטומוטיב ותחבורה חכמה בגרטנר, חברה גדולה לייעוץ טכנולוגי. אז עבדתי עם כל חברות הטכנולוגיה כמו גוגל ואפל וחברות רכב, ועם כל הספקים והיצרנים. יש לי הבנת האקוסיסטם ואיך לקחת חידוש ומוצר מורכב כמו זה של ארבה ולהציגו באופן שיביא ערך ליצרן ולמשתמש הסופי.
צילום: מערכת אוטו
"לעבוד עם תעשיית הרכב זה מאוד מתעתע עבור סטרטאפים. אתה יכול מהר מאוד לדמם, כי הארגונים האלה ענקיים וכחברה קטנה ההבנה איך למצב אותה ולהציג ליצרן חידוש אינם דברים פשוטים. אלה דברים שלמדתי לפני שנים גם בפורשה, שם העבודה שלי הייתה לזהות טכנולוגיות חדשות, לבחון אם הן בוגרות ולהביא אותן לארגון כדי שבסופו של דבר יגיעו לרכב.
"פורשה זו חברה שמובילה בחדשנות. זה מותג אייקוני שגם מאוד מצליח כלכלית. אני חובב רכב אדוק ומעריץ של פורשה. זו חברה שהחלה במוסך וזה היה הסטרטאפ המוחלט. הרוח שבו היא התחילה מאוד דומה למה שאני רואה בארבה ובמיזמים אחרים. הם רצו לעשות דברים אחרת ולשנות את העולם, וכך גם ארבה שלקחה טכנולוגיה מוכרת למקום הרבה יותר גבוה מהמקובל, למקום שבו ניתן ליצור ויזואליה והבנת הסביבה. ברור שיש הבדל עצום, כי פורשה ענקית וארבה קטנה, אבל ברוח יש הרבה דמיון.
צילום: פורשה
איך תסביר את הטכנולוגיה של ארבה לאיש הפשוט?
"היופי ברדאר הוא שהרבה מהקוראים שלכם התנסו בו אם נהגו מהר מדי (הוא צוחק), אבל אפשר להשתמש בטכנולוגיה באופן חיובי ולא רק כדי לתפוס נהגים.
"המכונית תהפוך בעתיד למעין רובוט מוחלט. אנחנו כבר מתנסים במכוניות שהן כאלה והן צריכות לראות ולהבין את הסביבה כדי לקבל החלטות כשהן זזות. אנשים עושים זאת עם העיניים והאזנים ובדרכים אחרות שלא קשורות לחושים. במכונית אתה צריך מצלמות או רדאר — המבוסס על גל אלקטרומגנטי הנשלח ממשדר, פוגע בעצם וחוזר למקלט — מאפשר לדעת מה המרחק מהעצם, ומהם הכיוון והמהירות שלו. אלה דברים הכרחיים למכונית אוטונומית כדי שתדע מה קורה. וככל שהטכנולוגיה יותר מתקדמת היא יכולה לעשות זאת טוב יותר.
"בארבה הרדאר משדר כל כך הרבה גלי אנרגיה עד כי מה שחוזר יוצר תמונה ממש ברורה של מה שנע סביב ומה שעומד. רדאר זה ממפה את האזור ואומר איפה יש מקום חופשי בו ניתן לנוע, ואיפה יש דבר זז שצריך להיזהר מימנו. הטכנולוגיה הבסיסית קיימת זמן רב, אבל הרזולוציה שיצרה ארבה היא משהו שלא היה קיים קודם.
"הרדאר הזה מאפשר לחוש בגשם או בחושך, אינו מושפע ממזג האוויר ולכן יותר אמין ממצלמות ומלידאר. בגלל שזו טכנולוגיה הקיימת כבר שנים, הוא אינו יקר, כך שניתן להרכיבו בכלים עממיים ולא רק במכוניות יקרות".
צילום: מערכת אוטו
ישראל מכונה 'אומת סטרטאפ'. האם גם אתה רואה זאת כך?
"ישראל מרתקת. האנרגיה של האנשים ממכרת ואני אוהב את חוסר הגבולות, הסקרנות והחדשנות כאן. זו בהחלט אומת סטרטאפ ואני רוצה לתרום לכך. מניסיוני יש עוד מקום שמתקרב לישראל באווירה ובחוסר הגבולות. זה עמק הסיליקון שגם בו ביליתי זמן רב.
"התחלתי לנסות להבין מה שונה בישראל מהפעמים הראשונות שעבדתי עם חברות מכאן. החברה הראשונה הייתה וויז כשהם רצו להתרחב וזה היה מרתק. לדעתי זו הסקרנות של הישראלים והרצון לפתח פתרונות טובים יותר עבורם וגם לאחרים ובהחלט המחשבה מחוץ לקופסה; בישראל אין קופסה. לא מפתחים כאן רק לענף מסוים אלא לשילובים והתאמות ביניהם וזה העתיד. יש כאן הרבה עניין בחדשנות טכנולוגית ואנשים לומדים זאת מגיל צעיר. מעבר לכך, לרבים בישראל יש נקודת מבט גלובלית".
צילום: פורשה
בתקופה בה מתרבות המכוניות החשמליות ומערכות הבטיחות הופכות מגבילות יותר, יש שאומרים שזה לא כיף כמו פעם וכי מכוניות ישנות היו יותר מהנות. האם העידן ההוא נגמר?
"אני בהחלט מקווה שלא כי זה יהיה עצוב. אבל באותו זמן אני אומר: 'צא וקנה את מכונית החלומות שלך עכשיו'. בעתיד, הפריבילגיה לנהוג ברכב על הכביש אולי תתורגם אחרת. אני אוהב מכוניות ואוהב מכוניות ישנות כמו
911 עם מנוע מקורר אוויר או פורד ברונקו ישן שרכשתי לא מזמן. אני אוהב את המכוניות הישנות כי הן היו סוג של 'מכונה', אבל גם מכוניות וטכנולוגיות חדשות יוצרות חוויות, והן לא חייבות להיות משעממות. תמיד היו מכוניות משעממות שתפקידן היה להסיע ומכוניות שניסו לגעת בחושים.
"האובדן העיקרי שאני חושש ממנו יהיה אם בשלב מסוים מכוניות רק ינהגו בעצמן ולא תוכל לכוון אותם יותר. זה יהיה עצוב כי אני אוהב לנהוג. אבל אני לא חושב שזה יקרה באופן הזה ולא כל כך מהר; גם הטכנולוגיה עוד לא שם.
"באותו זמן אני מקדם בברכה טכנולוגיות שהופכות את הנסיעה ליותר בטוחה, כי אף אחד לא רוצה להיות מעורב בתאונה. וגם טכנולוגיות שמקשרות אותי לעולם החיצון והופכות את חווית הנסיעה למבדרת יותר ומקטינות את בזבוז הזמן בפקק. אני לא מודאג מכך שחדוות הנהיגה והבעלות על הרכב ייעלמו בקרוב, אבל מברך על טכנולוגיות שמסייעות להפעיל את הרכב בבטיחות.
"ובכלל, חשוב על כך שבעידן המכוניות האוטונומיות תהיה מערכת שתאמן אותך על המסלול איך להוציא יותר מהמכונית ולהיות נהג טוב יותר; יהיו דברים גם לחובבי ההגה. זו תהיה טעות של התעשייה אם היא תוציא את החלק הכיפי מהמכוניות, וזה ההבדל בין רובוט למכונית — לאנשים יש יחסים עם המכונית שלהם, כי דבר חשוב עבורם הוא איך מגיעים, לא רק להגיע".
צילום: פורשה
איזה מכוניות אתה אוהב?
"זו לא תשובה קלה כי יש שתי קטגוריות שאני אוהב. או מכונית מהירה שתעטוף אותי כמו כפפה או רכב שמגיע לכל מקום, כלומר רכב שטח. כשהייתי ילד חלמתי על רכב מוזר שיעוף וייסע ותמיד ידאג לי ויעלים אותי כשאני גונב סוכריות, רכב שיהיה עם מודעות ויתפקד כחבר, ואני מאמין שנגיע לזה בעתיד. מכונית כזו תהיה ההגדלה של האני בעולם הדיגיטלי והפיזיקאלי.
"אני עדיין מאמין שהמכונית תהיה הכלי הכי אפקטיבי להבאת אדם מ־A ל־B. לא יהיה דבר יותר ספציפי ויעיל מימנה. אני יכול להתווכח על כך עם מי שמאמין בתחבורה ציבורית קלאסית. "והמכונית? תמיד הייתי אוהד פורשה ודגמי 911 ריתקו אותי מתחילת הדרך. אני חושב שזו מכונית שפעם בחיים צריך להיות בעלים שלה אם אתה אוהב מכוניות. ברור שיש גם מכוניות ספורט כמו פרארי ולמבורגיני שמייצרות חוויה בלתי נשכחת, ויש גם מכוניות חשמליות שמייצרות חוויה שונה בגלל שהן כה שקטות; טסלה עושה זאת היטב.
"מצד שני, יש לנד רובר דיפנדר ישן או פורד ברונקו המאפשרים להגיע ליעדים שלא הייתי מסוגל לחלום עליהם. זה החופש שהמכונית תמיד העניקה, החופש להגיע לכל מקום.
"נהגתי בהמון מכוניות טובות. אבל במכוניות הבינוניות שהתמקדו רק בחיסכון לרוב חסר משהו באופי ובחוויה שאני מעריך. אני מקווה שקול חובבי הרכב תמיד יישמע, כי מוביליות הפכה גם לנושא פוליטי שאנשים לא תמיד מבינים איך לפתור. אנשים כמונו צריכים לדאוג שהמכונית תישאר גם כיף".
צילום: פורשה
