סובארו אימפרזה
סובארו ישראל, באקט של ביטחון עצמי, החליטה להפקיד בידנו
סובארו אימפרזה חדשה למבחן ארוך טווח – עם דרישה מפורשת לא לעשות לה חיים קלים. וכדי להדגיש את העניין, מינתה למשימה חיילת ותיקה, מכונית מצי ההדגמה, שעברה כבר 7,900 קילומטרים. ולמי שלא יודע – כמו בעניין שנות כלב, כל שנה של רכב הדגמה נחשבת כמו שלוש או ארבע של רכב נורמאלי, ו-7,900 ק"מ, שלפחות חלקם היו במבחני הדרכים לדגם עם השקתו, הם הרבה מאוד (השמועה אומרת שמכוניות מבחן חולמות בלילה על להיות מכוניות חברה...).
אז מה בתוכניות? פשוט: בחצי השנה הקרובה נספר לכם איך זה לחיות עם המכונית, אבל גם נעמיד בפניה אתגרים כמיטב מוחנו הקודח. ככה אנחנו – לא מסרבים אף פעם לבקשה לעשות למישהו, או משהו, חיים קשים...
.JPG)
צילום: מנהל עם כתיבת שורות אלו, האימפרזה כבר הספיקה לעשות יותר מ-9,000 ק"מ
היו היהולמה בעצם החלטנו לקחת את האימפרזה למבחן ארוך טווח? כי לסובארו יש היסטוריה ארוכה בישראל – וגם ב"אוטו". הוותיקים מבינכם בטח עוד זוכרים את מבחן ה-7,777 ק"מ מגיליון 6, שיצא לבדוק את סוד הקסם של המכונית הלאומית (מעמדה הבלתי מעורער של הליאונה בשנים ההן, עוד לפני שנקראה כך). וגם אם מדיניות בחירת השמות של היבואן לא תמיד מובנת (ההתעקשות על גרנד-ליאונה במקום אימפרזה, ואחר כך הדילוג ל-B3 שננטש במהרה), הרי שהשם אימפרזה מלווה אותנו כבר זמן רב, ונחרט בזיכרון, בעיקר של חובבי הרכב. אלו זוכרים אותה לאו דווקא בגלל גרסת הבסיס ותכונותיה הטובות, אלא בזכות ה"אימפרזה טורבו". גרסת הרפליקה-ראלי של
סובארו היא ללא ספק אחת ממכוניות הספורט החשובות ביותר שחרכו צמיגים על כבישי ישראל. ומאז הגיעה אלינו, בשנת 1995, הבעירה והסעירה במו גלגליה את חובבי הרכב הארצישראליים (כולל עבדכם הנאמן, שעד היום לחלוחית נוסטלגית מכסה את עיניו לשמע צליל הבוקסר האופייני) ושינתה את שוק המכוניות הספורטיביות בארץ.
גם האמריקנים זוכרים את האימפרזה טורבו לטובה
המשפחתית של סובארו, שידעה ימים יפים בשוק המקומי (כולל כאלו בהם היא הובילה את טבלת המסירות), סבלה מרצף של שנים רזות. שילוב של בעיות בהתנהלות היבואן (שעבר כמה בעלויות), שערי מטבע בעיתיים ותצורה שלא ממש תאמה לטעם הישראלי (ה-B3 למשל, שהגיעה תחילה רק בתצורת האצ'בק) פגעו קשות במכירות. עכשיו, לאחר שנים של דשדוש בקטגוריית הלחם והחמאה של השוק המקומי (משפחתיות. כמובן), סובארו רוצה לחזור לקדמת הבמה. והאימפרזה החדשה אמורה להיות זאת שתיקח אותה לשם. הדור החדש הוצג לראשונה בתערוכת ניו-יורק 2011, אך עלייתו ארצה התעכבה בגלל אסון הטבע ביפן ועוד קצת בעיות בעלות אצל היבואן המקומי (
שנמכר באחרונה – ונקווה שהארץ תשקוט, סוף סוף, ארבעים שנה). האימפרזה החדשה, שבניגוד לקודמתה מגיעה אלינו הפעם ישירות עם המרכב הרצוי – סדאן (דווקא מרכב ההאצ'בק ,שהוצג במקביל, מתעכב) – לא מציגה קפיצה משמעותית קדימה אם משווים ל-B3, לפחות על הנייר. היא מציעה מעט יותר מהכול – גודל, סוסים, אבזור – וכמו יפניות רבות אחרות, עוברת להשתמש בתיבה רציפה (במקום תיבת הארבעה הילוכים העתיקה, ששירתה את סובארו יותר מעשרים שנה).
צילום: מנהלנבדקה בחשדנות
מסדר פתיחהועם היסטוריה כזו, של המותג והמכונית הספציפית, טקס קבלת פנים חגיגי – וחשדני – היה מתבקש. חגיגי בגלל החשיבות והעבר המפואר, חשדני כי בכל זאת, אנחנו לא רוצים, או מוכנים, לקחת אחריות על "חוליגניות" של אחרים. יצאנו איתה לנסיעה ארוכה, לבדוק שהכול עובד כמו שזכרנו מההשקה, ואין חופשים, נקישות, רעידות או חריקות שעלולות להעיד על נזק מכאני. אחר כך עצרנו במגרש ריק לסקירת מערכות מלאה. שבעה אנשים עברו על כל ס"מ וס"מ של המכונית; מבחוץ, מבפנים, מלמעלה ומלמטה, כדי לייצר "דו"ח קבלה" כדת וכדין.
אז מה היה לנו שם?"ריגולז' ברקס, פלגים, פלטינות, שטנגה, פילטר שמן, שמן ברקס..." סתם, לא באמת. הממצאים כללו את השריטות, השפשופים והכתמים המתבקשים ברכב שעבר מספר חודשים של שימוש אינטנסיבי ולא תמיד עדין או אכפתי במיוחד. לא נרשמו נזילות כלשהן או תופעות חשודות בצד המכאני. בקיצור, כמו שיאמר לכם כל סוחר רכב ממוצע (רק שהפעם בצדק) – הרכב חדש.
.JPG)
צילום: מנהל כמה שריטות קלות בצבע, חוץ מזה האימפרזה הגיעה במצב תקין
אם כך, נראה שהכול מוכן לקראת חצי השנה הקרובה. האימפרזה במצב יציב, חברי המערכת כבר שיננו מפות דרכים, חזרו להתאמן, רשמו עצמם לכל סיקור, מסיבת עיתונאים או פעילות שוטפת של המקצוע. אפילו הכינו סיפורי כיסוי לנשותיהם אודות חשיבות הדגם וכמה חשוב שהוא ייבחן יום ולילה. מבחן ארוך טווח יצא לדרך.
