סקי, ראלי והתאונה של שומאכר - אוטו

סקי, ראלי והתאונה של שומאכר

דני התאמן על קווים, בלימות, תת-היגוי, דריפטים, עצר ונעצב במקום התאונה הקשה של שומאכר

אני דוהר במסלול בן עשרת הקילומטרים, שמתחיל בפיץ נייר (גובה 3,057 מטר) ומוביל אל עבר העיירה סלרינה (1,720 מטר). למעלה מחצי דרך כבר מאחורי והתחושה מדהימה. שבעת הקילוגרמים שהשלתי מעלי מאז הפעם האחרונה בה דהרתי ככה, מקלים על השרירים והנשימה סדירה. חולף ליד מרגונס, (2,278 מטר) ונכנס במהירות גבוהה למסלול מספר 25.

המסלול ואני כבר חברים טובים, למדתי אותו יום קודם בחצי ערפל, דהרתי עליו היום פעמיים בראות מושלמת, אני כבר מכיר בו כל פנייה וכל סיבוב ומוכן לשבור את שיא המהירות שלי. זהו כביש בתוך יער, המכוסה בחורף בשלג עמוק. וכמו כל כביש הרים, מדובר בכביש מפותל וצר, עתיר פניות S מהירות ופניות סיכת ראש, היורד בשיפוע חד, בין עצים, מטה-מטה. בקיצור, מסלול נהדר לנהיגת ראלי.
גלישת סקי, ככה זה נראה
ובדיוק את זה אני עושה, אך ללא מכונית אלא על זוג מגלשיים, כשהרגליים משמשות כבולמי זעזועים, מעצורים והגה גם יחד. אני מעריך את המהירות כרגע בקצת למעלה מ-60 קמ"ש, לפני פנייה ימנית ארוכה. מטה את הגוף שמאלה ותוקע את הסכינים השמאליים של המגלשיים בשלג, המגלשיים פונים מעט לשמאל והמהירות יורדת במקצת, ואני מיד מעביר את המשקל חדות ימינה ותוקע את הסכינים שבצד הימני. אלו מנסים לאחוז ולכוון את חוד המגלשיים אל עבר שיא הפנייה, אך המהירות גבוהה מדי. המגלשיים מחליקים החוצה מהסיבוב, תת-היגוי בשפתנו. מציץ לשול המוגבה ואומד את המרחק. מטה את הגוף בזוית חדה יותר ימינה ומגביר לחץ על הסכינים, אלו אוחזים ומחליקים – עד שהלחץ מכניע את המהירות והמגלשיים פונים לכיוון הרצוי.

לפני פנית ראש סיכה הדוקה שמאלה. אני יכול לעבור אותה באותה טכניקה בה נהגתי קודם, אך מחליט ליהנות קצת יותר ולבחור בסגנון ראלי פיני, זה שהיה נהוג לפני שלואב, הקווים הנכונים והשעמום השתלטו על העניינים. במקום למשוך ימינה עד לשול ולחתוך אל שיא הפנייה, אני לוחץ קדימה על האגודלים, מעלה את הגוף כלפי מעלה, מוריד משקל מחלקם האחורי של המגלשיים ובתנועת חזה וכתפיים מחליק את הצד האחורי של המגלשיים ב"היגוי יתר" לימין. יורד על מגלשיים שטוחים בניצב למסלול, ומחליק הצידה בדריפט מלהיב. לחץ קל קדימה, והאחוריים משיגים את החרטומים בציור בייגלה מסביב ל"אייפקס". ברגע שהוא מסתיים, תוקע סכינים שמאלים ומתיישר. וואו, איזה כיף.
ראלי בסגנון "פיני"
מגיע לקטע ישר ותלול. זה הרגע ללחוץ. מתכופף קדימה, פישוק, מגלשיים שטוחים על השלג. אני טס. האוויר הקר שורף בפנים, העיניים מתמקדות קדימה, ברכיים כפופות ומוכנות לשכך מהמורות. תחנת הרכבל מתקרבת ואני מזדקף, מזגזג לאיטי, מוריד הילוך ועוצר בחדות. מעיף מבט לאחור ורואה את חגי בולם. שנינו לוקחים אוויר ומחליפים חיוך. אפליקציית הגלישה על הסמארטפון מראה 74.2 קמ"ש, שיא יומי. הוא עוד ישבר שוב במשך השבוע.

חברים, נהגתי במרוצי ראלי בחיים שלי, היה שיגעון – אך אין מה להשוות. תחושת ההגה הטובה ביותר, לא מתקרבת לזו של כפות הרגליים, אין מתלים המספקים שיכוך כמו הירכיים (כל עוד הארבע ראשי לא "נשרף") ואין דומה דריפט במכונית לזה שתייצרו עם הטיית גוף, העברת המשקל וזריקת הזנב שלכם עצמכם...אז למה אתם מחכים?

כמה מילים על האתר והדרך אליו
אל אתר "סאן-מוריץ" בו התרחשה החוויה המתוארת לעיל, הגעתי כאורח של סקידיל. אני מכיר את המקום אך לא ביקרתי באתר הוותיק והאלגנטי הזה כמעט שלושים שנה. האתרים הצרפתים, האיטלקים והאוסטרים, הצעירים יותר בנשמתם, שבחלקם ניתן לגלוש כמעט עד לחדר השינה, משכו אותי יותר. ובכל זאת, נעים להיזכר באהבות ישנות. לא ככה?
סקי יכול להתאים גם למתחילים
כבר על המטוס עם שאר חברי הקבוצה הבנתי שהפעם אני לא מעלה את ממוצע הגילאים, מה שלא הפריע לחלקם להפגין כושר וביצועים מצוינים על המדרונות. כיף לגלוש עם חברים חדשים כמו חגי, אלי והשופט בדימוס חזי, ולהבין שיש לפני לפחות עוד עשור של סקי משובח...

על הקרקע קיבלה אותנו נציגת החברה, שעזרה לנו בהתמצאות במקום, המליצה על מסלולי גלישה וארגנה את הבילויים בלילה. האתר מציע עניין גם למי שאינו גולש, וההסתייגות היחידה שלי היא ריחוקו היחסי של המלון מבית הספר לסקי – מה שעשוי להקשות על מתחילים, כמו גם העובדה שאין אפשרות ל"סקי-אאוט" מהחדר. כך שאם אתם צעירים ומתחילים בעולם הסקי, כדאי אולי לבחור אתר זול ונוח יותר למתחילים, למשל בצ'כיה. אבל אם אתם כבר לא צעירים חסרי מנוח, אוהבים אתר מאתגר ומעניין מבחינת גלישה – כדאי בהחלט לנסות את סאן-מוריץ.
לכל תענוג יש מחיר וחופשת סקי אינה דבר זול, נקודה. צריך לשלם על טיסה, הסעות, מלון, ארוחות, שכירת ציוד גלישה, כרטיסים למעליות הסקי ושיעורים. המחירים בהחלט תלויי תאריך – הכי יקר בין כריסטמס לסילווסטר, זול יותר בתחילת ינואר ועולה שוב בפברואר ועד סוף מרץ. אלו שמכירים טוב את הספורט, ומוכנים להתפשר על נוחות וקרבה למעליות הסקי (ככל שגרים רחוק יותר מחירי המלונות יורדים), יכולים להתארגן על חופשה שבועית באתר טוב, במחירים שמתחילים ב-2000 יורו לזוג. החופשה שהציעה סקי-דיל בשבוע בו גלשתי (אמצע ינואר) עלתה כ-1250 יורו לאדם כולל הכול, למעט ארוחות צהריים והדרכות סקי – בערך 20% פחות מאשר ב"תפירה" עצמאית של חבילה מקבילה לפי בדיקה שעשיתי.
מה אתם מעדיפים? ראלי במכונית או "נהיגת ראלי" על מגלשיים?
שומאכר
קשה לחולי הגה שכמונו לחשוב על סקי ולא להיזכר בתאונה הקשה של נהג הפורמולה המעטור, ולדעתי, הטוב בהסיטוריה. אחרי שנכתבה הכתבה אותה סיימתם ברגע זה, ולאחר תערוכת ז'נבה, נסעתי למריבל, אתר הסקי בו נפגע מיכאל שומאכר. מאחר שסביב פגיעתו רבות השמועות ואין הודעות רשמיות בנושא, ניסיתי לברר בין האחראים לפטרול האתר, (האנשים שמכירים את האתר ככף ידם, הראשונים והאחרונים לגלוש בו כל יום ואלו שמפנים את הנפגעים) היכן זה קרה ומה היו הנסיבות.

הייתי חייב את זה לעצמי לאחר כל כך הרבה שנים בהם היה האיש מושא הערצתי. ניסיתי וקיבלתי את התשובה ממדריך סקי ואיש פטרול ותיק באזור, שלדבריו, היה בין המומחים שבדקו את נסיבות התאונה (אני חייב להוסיף שהאיש נשמע אמין ביותר). לדבריו, שומאכר לא נפגע, כפי שהשמועות מספרות, תוך גלישה מחוץ למסלולים מסודרים אלא נפגע דווקא בעת גלישה על מסלול כחול (צבע המסמן מסלול קל לגלישה) המכונה "ביש". זה מסלול היורד לכיוון מריבל מסולייר, הפסגה המרכזית שמפרידה בין מריבל לקורשוול. המסלול מוכר לי והוא לא קשה במיוחד לגלישה. למעשה, זה המסלול הקל ביותר היורד מפסגה זו לכיוון הזה, זה המסלול בו אבחר בסופו של יום, כשהשרירים כבר דואבים ואני מחפש את הדרך הנוחה ביותר "הביתה". אז מה בדיוק גרם לגולש מנוסה כמו שומאכר לעוף החוצה מהמסלול למרחק של כשלושה מטרים ולהיפגע כה קשות בראשו?
שומאכר גולש ביום שארגנה קבוצת המרוצים של פרארי אי שם בשנת 2003

לדברי מדריך הסקי הוותיק, שומאכר גלש במהירות גבוהה, לא הצליח "לקחת את הפנייה", עף החוצה מהמסלול למרחק של כשלושה מטרים ופגע עם ראשו בסלע. קסדתו התפרקה, כנראה בגלל שהורכבה עליה מצלמה באמצעות 4 ברגים שפגעו בקשיחותה המבנית. לשאלתי מה גרם לו להיכשל בניסיון לפנות, ענה המדריך שקיימות לכך שתי סיבות אפשריות, האחת היא שהוא פשוט הגיע אליה במהירות גבוהה מדי והשנייה שתשומת ליבו הוסחה, והוא איחר לפנות. שתי הסיבות אגב, מתאימות לתיאור תאונת מכונית בעקבות תת-היגוי הנגרם ממהירות גבוהה מדי או פניה מאוחרת מדי.

תמוהה העובדה שגולש מנוסה וספורטאי-על כשומאכר טעה בצורה כזו במסלול כזה. אולם, תמוהה עוד יותר העובדה כי מקצוען כשומאכר בחר להבריג מצלמה לתוך קסדתו. את התוצאה של קסדה "פצועה" היה שומאכר אמור להכיר משנותיו הרבות במרוצים. שומאכר עדיין שוכב בבית החולים אליו הוטס, ללא הכרה. אני בטוח שאתם מצטרפים אלי לתקווה שמצבו ישתפר ושהוא יצא גם ממצב ביש זה.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות