מרצדס C63 AMG
מכוניות כמו מרצדס C63 AMG לא נשארות כבויות זמן רב כשהן נמצאות במערכת. יש מספיק קופצים על המציאה, ובמקרה של הסופר-MERC אני הייתי אחד מהם. כך מצאתי את עצמי נוסע עם חברתי באחד הערבים לביתו של י. בראשל"צ, לביקור חפוז אצל המפלצת. התנאים היו לחזור עם אותה כמות דלק במיכל ועד 4 בבוקר – השעה בה המטורפים האלה יוצאים לצילומי וידאו עבור אתר האינטרנט.
21:20 – חונה. קר בחוץ. י. צץ משום מקום עם מונית שחורה ומגרגרת. תמיד אומרים על מנועי V8 שהם מגרגרים כחתול, נכון? מדהים כמה זה באמת נשמע כמו חתול. חתול במשקל שני טון. י. נזכר לספר שהמכונית לא מגיעה עם התקן תדלוק, ומצהיר שלדימה הצלם יש תקציב דלק מוגבל ביותר עבור יום המחרת ושהאחריות מכאן עוברת אלי. שיט, זה הולך לעלות לי...
21:25 – עדיין ראשל"צ. מרצדס עם 460 כ"ס, 3/4 מיכל דלק ובלי דלקן. לאן ניסע? החברה מציעה קפה בארומה ואני מביט עליה כמשוגעת.
21:40 – ארומה, רעננה. מינוס חמישה ליטרים במיכל וחברה אחת לא ממש מבוהלת שמשחקת עם כיוון הכסא. חבורת גברים מפוקפקים מביטה בנו בתדהמה מהולה בזדון ואנחנו נכנסים לקחת שני קפה. בהחלטה של רגע אני מרים טלפון לאמא שגרה ליד ומבקש ממנה לרדת. זה יהיה משעשע...


21:50 – אמא נכנסת ומיד שואלת כמה עולה. אני מציע שתנחש והיא זורקת... 140 אלף? אמא, מה נסגר? תוסיפי, תוסיפי. יודעת מה? בואי אני אעשה לך הדגמה כמה האוטו הזה עולה.
21:55 – השתיים לא מפסיקות לצחקק כמו ילדות קטנות, ואני לא מצליח להבין איך הנסיעה המוגזמת בעליל שלי לא מוציאה מהן צרחות היסטריות. אפילו ניסיונות נואשים של מכות גז עצבניות סביב 5,000 סל"ד, מהסוג שנוגח לכל יושבי הרכב את הראש במשענת שוב ושוב, רק מובילים לצחקוקים בלתי נשלטים. מה שיותר חמור הוא שבנקודה הזו מד הדלק כבר קרוב מאוד לחצי. מראשון לרעננה, כבר אמרתי?
22:05 – מוריד את אמא בבית, די מבולבל. קרוב ל-500 כ"ס ואפילו לא צעקת אימה אחת. מה זה אומר עלי? מה זה אומר על האוטו? (מה זה אומר עליך כולנו יודעים. על האוטו זה לא אומר כלום. המערכת) 22:25 – בסיבובים הדוקים כל מכת גז מוציאה את הזנב בעוצמה, עד שהבקרה השומרת מתערבת באגרסיביות. אני מחליט לנסות כמה מחלפים ומגלה אחיזה היסטרית אבל הגה לא מספיק ישיר ויותר מדי תת היגוי בעומס. לא שזה היה מה שימנע ממני להוציא עליה עוד איזה 500 שקלים בדרך לסדום-ערד וחזרה. בשביל זה יש את החברה, כן? בנקודה הזאת היא כבר נעשית קצת יותר חיוורת מכרגיל, אז הוחלט לעשות את דרכנו בחזרה לראשון.
22:40 – ראשון. כבר סיפרתי כמה מהר הרכב הזה גומע מרחקים? מעל 100 קמ"ש הוא מתחיל להרשים באמת. ההילוכים מתחלפים במהירות הבזק, מרעידים קצת את המרכב ומשגרים אותו קדימה. אומרים שהוא מאיץ מ-100 ל-200 בפחות מ-10 שניות. נשבע לכם, זה מה שאומרים.
צילום: יואל שורץ
22:45 – תחנת דלק. אאוץ. יומיים עם האוטו הזה ותלך המשכורת. שווה כל שקל, כן? רק שאת הרישיון בטח אאבד עוד לפני שאספיק לתדלק בפעם השנייה. עדיף להחזיר אותה עכשיו. 23:00 – איביזה טורבו בנתיב ימין. אני עוקף באבחת דוושה קצרה. נעצרים ראשונים ברמזור. משמאלנו ניידת. מזל, היא פונה שמאלה. עכשיו זה רק אנחנו. "זריז אתה", הוא אומר לי. "אתה יודע שאין לך סיכוי", אני עונה, והוא מחייך. "חכה אני עוד אתפוס אותך. אתה פה מהשיכון? אנחנו נתראה...". ואז הרמזור מתחלף ואני נעלם לו בעשן מפלטים. לא, אני לא מהשיכון ולא נתראה. אבל איזה אוטו.